פתח הבית חלק א כג

למפרע רק שעובר משעת מציאה רק החילוק כך אי הי' דעתו עלי' לכתחילה א"כ כשמצאה אח"כ עכ"פ עובר טרם שמבערו אף שעוסק בביעורו מ"מ על שעה קלה עובר כיון שפשע בתחיל' משא"כ אי לא הי דעתו עלי' כלל בתחילה נהי דעובר בשעה שמוצא מ"מ אם עוסק בביעורו אינו עובר ולהכי פריך שפיר וכי משכח לבטלו דלביטול אין צריך כלל זמן ומיד כשמוצא יבטל ואז לא עבר כלל וק"ל. ועי' ב"ח שם שסיים דגם דעת הטור כן דאיני עובר למפרע. וקצת הי' נ"ל נהי דלהרמב"ם עובר למפרע ולהטור כפי מה שהבין הב"י מ"מ אפשר זה דוקא אחר אשר תקנו חכמים לכל בודק שיבטל לא מיקרי אנוס רק פושע משא"כ תחילת התקנה לא הי' משום זה דאי לאו תקנת חכמים לא עבר למפרע דלא שייך לומר פושע שהי' לו לבטל דלאו כולי עלמא אסוקי דעתם בהא וניחא הכל וק"ל גם הי' מקום קצת לומר הא דמשני הש"ס דילמא משכח לבתר איסורי' וכו' היינו אחר שש וקודם הלילה דאז עדיין לא עבר על ב"י לכך צ"ל הטעם משום דלא מצי מבטל לה תו וכבר על ב אח"כ בפסח ואי משום דאז יוכל לבערו י"ל כרש"י שמא חס עלי' אבל לבטלו אין חס כמו שכ' המהרש"א בתוס' וכן הט"ז (סי' תלד) וניחא. ואף דאכתי הי' יכול הש"ס לשנוי שמא ימצא תוך הפסח ולא הי' צ"ל משום דלא מצי מבטל לה מ"מ אין זה קושיא כ"כ דבלא"ה משני שפיר וק"ל. ועי' ט"ז (סי' תלד) שפי' ג"כ כונת הטור דאין עובר למפרע ע"ש. ולכאורה לולי דברי הגאונים הי' נ"ל כונת הרא"ש במה שכ' שמא היתה גלוסקא יפה עיקר כונתו דלא תימא שמא ימצא היינו דימצא מציאה חמץ [בחוץ] ויזכה בה דזה ודאי אינו דא"כ לא מהני כלל הביטול אם זוכה בכונה וגם זה לא הי' בכלל הביטול לכך כ' הרא"ש שהי' בביתו ואח"כ ימצא ואז יעבור משעת מציאה והבן זה

שם גזירה שמא ימצא וכו' מה שיש כאן לפלפל באחרונים (בסי' תמו) שהקשו לרש"י מה צריך לחם עלי' ת"ל שמא ימצא בי"ט כתבתי בחידושי לה' פסחים הנ"ל באריכות קצת

נו) שם וכי משכח לה ליבטלה וכו' לכאורה ק"ק אף אם נאמר דבתר איסורא מצי מבטל אפ"ה יראה ודאי דעכ"פ לא קיים עשה דתשביתו א"כ מש"ה תקנו שיבטל תחילה כדי שלא יחול עליו כלל חיוב עשה וק"ל. אכן י"ל לדעת רש"י נהי דחס וכו' מ"מ אינו עבריין שיעכב לגמרי מלשרוף רק מדחה משעה אל שעה ועובר ע"כ רגע ורגע על ב"י משא"כ עשה דתשביתו כשמקיים אח"כ אפשר אין חשש כ"כ. ובלא"ה לדעת התוס' ודאי ניחא שתי' ודעתי וכו' היינו שלא בטל מאליו. ועי' פר"ח (סי תמו) שם שהקשה אכתי ישרפנו אז ותו דשמא ימצאנו בי"ט ע"ש וזה דוחק קצת בכונת תוס' ע"כ נ"ל כונתם ודאי שלא חס עלי' אבל מ"מ שמא יעכב רגע אחד במקרה ויעבור על ב"י וזה ודאי אין קפידא כ"כ בעשה דתשביתו בהא וק"ל. ולדעת רש"י בלא"ה לא קשה דאיהו סובר דתשביתו היינו ביטול וא"כ אפשר מקיים מ"ע בביטול אך זה דוחק וכבר הארכנו בזה לעיל דא"כ לר"י איך שייך דבעי דוקא שריפה וק"ל ואין להאריך

נז) שם שני דברים אינן ברשותו וכו' מה שיש לפלפל מנ"ל דהוי גזה"כ דילמא טעמא דקרא כיון דמה"ת י"ל ח"ש מותר בהנאה דאף דקיימ"ל ח"ש אסור מה"ת עי' מל"מ (פ"ו מהל' מ"א) שנסתפק לענין הנאה א"כ אי מה"ת מותר הוי שפיר ברשותו וא"כ אחר שאסרו רבנן אף בהנאה א"כ באמת לא יעבור על ב"י גם אי אפר נקברין מה"ת מותר הוי ברשותו לענין אפר אף לרבנן. גם צריך לעיין לריה"ג דאית לי' חמץ מותר בהנאה א"כ יש מקום לומר אי נדר הנאת חמץ לא יעבור כלל על ב"י כיון דאינו ברשותו ולדידי' לא הוי כלל גזיה"כ בכ"ז הארכנו בחי' על ה"פ

עוד נזכיר מה שהקשו האחרונים לדעת הריטב"א בסוכה (לו) שהקשה שם מדוע פסלינן אתרוג של ערלה ותרומה טמאה הואיל ולית בהו היתר אכילה והנאה ת"ל הא ס"ס גוף הדבר שלו ומכח זה פי' שם פי' אחר בסוגיא ע"ש. א"כ מאי קאמר כאן שני דברים אינן ברשותו הא הוי שלו עכ"פ. וי"ל קצת דבשלמא גבי אתרוג אין תלוי בראוי לאכילה דהרי אף אתרוג הבוסר כשר רק תלוי אם הוא שלו לכך אף של איסורי הנאה הוי שלו משא"כ גבי חמץ הרי אם עיפשה ונפסל מאכילת כלב שרי מה"ת א"כ ת"ל הרי אסור באכילה ואמאי עובר על ב"י א"ו דהוי גזה"כ א"כ מש"ה י"ל דלא מהני ביטול וק"ל. קושיא זו ותי' זה אמרתי בילדותי ועוד הארכתי]

נח) שם וניבטלי' בשית וכו' ק"ק מאי פריך נהי דלא ידע המקשה דכיון דאיסורא דרבנן עלי' כמו דאו' דמי עכ"פ אסור מדרבנן ומש"ה תקנו שיבטל תחילה. אכן י"ל קצת דס"ס לא מיתקן הדרבנן דאף אם יבטל אם ימצא יש חשש דילמא אתי למיכל דמה"ט תקנו רבנן דצריך בדיקה אף דסגי בביטול וק"ל

נט) דף ז ע"א בגמ' דא"ר גידל א"ר וכו' מה שיש לפלפל בדברי בעה"מ לקמן (כח:) בסוגיא דר"ש שסובר דמותר לפני זמנו א"כ ליתא להך דרב דאמר צריך שיבטל עי' רמב"ן. ולקמן כ' ליישב ואין צורך לכפול הדברים רק נזכיר מה דקשה קצת ת"ל אף אי מותר לגמרי מ"מ כיון שחשו חכמים לטעות ותקנו לאסור שתי שעות קודם ולענין הנאה שעה אחת כמ"כ תקנו לענין שריפ' עכ"פ אף אי שרי מ"מ חיוב לשרוף או שאר השבתות רק בשעת ביעור שרי בהנאה וחשו חכמים שתי שעות קודם או שעה אחת א"כ נהי דשרי מ"מ כבר ביטל מצוה דרבנן ושם הארכנו ע"ש

ס) שם ולבתר איסורא לא מצי מבטל והתניא וכו' דיקא נמי וכו' הקושיא מפורסמת מה שהקשו האחרונים מה קאמר דיקא נמי דקתני הי' יושב בבהמ"ד וכו' ת"ל אף אי יכול לבטל בתר זמן איסורו מ"מ ניחא שפיר הי' יושב וכו' דאי הי' בביתו הי' יכול לשורפו בי"ט לדעת הסוברים דאמרינן מתוך ותי' דודאי אי ביטל אסור לשרוף וכיון שיכול לבטל בתר איסורו אין רשאי לשרוף עי' לח"מ ותשובת שבו"י ושאר אחרונים. אכן עדיין קשה לי חדא דהרי משמע טעם הסוברים דמותר לשרוף היינו משום מתוך יהוי צורך קצת הואיל ומקיים מ"ט דתשביתו. ונהי דלדעת רש"י בביטול מקיים ג"כ העשה מ"מ כבר חלקו עליו וגם לדעת רש"י צ"ע אי הי' כן אחר זמן איסורו וק"ל. א"כ ניחא שפיר דלהכי נקט הי' יושב וכו' דבביתו הי' יכול לשרוף כדי לקיים המ"ע ואי משום דא"כ האיך דחי ישיבתי בביהמ"ד מ"ע דאי' ז"א די"ל כיון דעוסק במצוה פטור וכו' [וקצת י"ל באמת משום זה צריך לחזור לביתו עי' מג"א סי' תמד סוף סי' שם והמקשה הוכיח דע"כ סבר הך תנא כמ"ד דלא אמרינן מתוך דאל"כ צריך באמת לילך לביתו. ומעתה ניחא שפיר מאי דקאמר דיקא נמי וכו' ובאמת אתי כמ"ד דאמרינן מתוך והבן. דהרי ע"כ צריך לומר כן לפ"ז לס"ד שרוצה להוכיח דרשאי לבטל בתר איסורו ואכתי הרי צריך לשורפו מחמת קיום המצוה א"ו כנ"ל. וא"כ קשה מה קאמר דיקא נמי וק"ל ואם נאמר דביו"ט ליכא תו עשה והא דהתירו בי"ט משום ב"י הוי צורך קצת ניחא וק"ל

וצריך להבין לתוס' בכתובות (ז. ד"ה מתוך) שכ' שם דאף מצוה דרבנן מיקרי ג"כ צורך קצת והא דמוצא חמץ בביתו במועד כופה עליו וכו' היינו משום טילטול אבל אי יכול לשרוף במקומו שרי אף שביטלו אמרינן מתוך ע"ש. א"כ קשה טובא מאי קאמר דיקא נמי דילמא אי הי' יושב בביתו הי' יכול לשורפו במקומו רק הואיל ויושב בביהמ"ד התירו לו בביטול וצ"ע. וקצת נ"ל דודאי כיון דתני אחד שבת ואחד יו"ט ובשבת לא הי' יכול לשרוף וא"כ מאי איריא יושב וכו' ואי משום יו"ט נקט לה