פתח הבית חלק א כא

ועי' בסוכה (לו.) שם איתא להדיא בתוס' כן דתרומה טמאה הוי כתותי וכו' הואיל ואין הנאתו רק בשעת שריפה ע"ש. וא"כ ע"כ הא דפסקינן כר"א היינו משום הואיל ונכון

למדנו ענינים אלו ניסן תקס"ו לפ"ק פה גלוגא. ע"כ העתקנו בעזה"י ממקום אחר

] מה) ע"ב בגמ' ת"ר יכול יטמין וכו' בסוגיא זו ראיתי לבאר קצת תחילה הא דקאמר לפי שנאמר לך שלך אי אתה רואה וכו' יכול יטמין ויקבל וכו' ק"ק כיון דהתנא לא בעי רק לשנוי ל"ל לא ימצא א"כ הי' לו לתרץ רק יכול יטמין להכי כתיב לא ימצא ומה קאמר לפי שנאמר לך וכו' דמשמע אי לאו הכי לא הי' מיושב הקושיא ל"ל לא ומצא ת"ל ס"ס הי' ניחא משום יכול יטמין ואף דבעי להשמיענו הך דינא דשלך אי אתה וכו' וגם דאסור לקבל פקדונות מ"מ אין ענין לכאן להך קושיא. ונ"ל די"ל משום איסור הטמנה לחודי' עדיין קשה אכתי שם בגבולין לכתוב לא ימצא במקום לא יראה והוי ידעינן איסור הטמנה א"ו דצריך לכתוב לא ימצא באפי' נפשה ולא לכתוב גבי לך כדי לאשור קבלת פקדונות וק"ל

מו) שם משום שנאמר לך לך תרי זימנא וכו'. עי' מהרש"א בתוס' שהקשה א"כ מנ"ל לאסור הטמנה הא צריך קרא לגופי' להתיר כבשתו ותי' דעכ"פ משמעות הלשון כן ע"ש. ואכתי קשה מנ"ל לאסור קבלת פקדונות וצ"ל ג"כ ממשמעות הלשון וק"ל. וקצת נ"ל בלא משמעות י"ל ע"כ קרא מיותר דאכתי קשה נכתוב לך גבי לא ימצא וממילא הוי ידעינן להתיר אף כבשתו דכן המשמעות כפי' רש"י ולא נצטרך לך גבי לא יראה א"ו להכי לא כתבי' גבי לא ימצא דאז הוי שרינן אף קבלת פקדונות: ומעתה יתיישב קצת לשון הש"ס לקמן דקאמר למ"ד דהגל"מ כממון דמי לא ימצא ל"ל. וקשה הא צריך לגופי' להטמנה וצריך לדחוק ולומר דעיקר הקושיא על תנא דברייתא דלא צריך למילף מלא ימצא הך דרשא דאסור ק"פ. וזה צ"ע דילמא הבריית' אתי באמת כמ"ד דהגל"מ לאו כממון דמי. ולהנ"ל י"ל דפריך שפיר קרא ל"ל אי להטמנה לכתוב שם במקום לא יראה לא ימצא והוי כתוב גבי ג"כ לך וממילא הוי ממעטינן גם כבשתו וק"ל

מז) ראיתי באחרונים שהקשו מדוע ציין הש"ס תחילה הסיפא דאין לי אלא נכרי שכבשתו וכו' ואח"כ הרישא יכול יטמין. והג' א"א ז"ל תי' בטוב טעם. ולפענ"ד הי' נ"ל בפשיטות כי כן דרך הש"ס בכל דוכתי הקו' מסיפא הקשו אביי ורבא והקו' מרישא פריך סתמא דהש"ס ולהכי סידר תחילה הקו' מאמוראים הקודמים ועל אביי ורבא גופי' לא קשה מדוע לא הקשו מרישא דהם ידעו שפיר תי' הש"ס כאן שקיבל אחריות וכו' וק"ל. אכן נ"ל ג"כ ליישב דרך פלפול די"ל לכאורה מה פריך הש"ס דילמא לא התירה תור' של אחרים רק אם הניח עכו"ם לרשותו אין צריך להוציאו אבל דרך פקדון אף בלא אחריות כלל אסור ובפקדון אם נא' אחריות פשיעה לא הוי אחריות לענין חמץ או דפקדון עכו"ם מיעטה תורה אף מפשיעה. וע"כ הא דמשני הא דקיבל וכו' וכו' היינו שקיבל בפירוש ומנ"ל הא דילמא פקדון סתמא אף בלי אחריות אסור. אך י"ל לפי פי' מהרש"א דהוי משמעות ולא ייתורא א"כ אין לנו רק המשמעות וזה לה היי רק באחריות. ובלא"ה ע"כ צ"ל כן לכל חד מפוסקים למר המשמעות לא הוי רק באחריות גניבה ולמר באחריות פשיעה ולדעת התוס' ב"מ בשמעתין דהמלוה על המשכון בעי דוקא אחריות אונסין וק"ל. וא"כ י"ל בלא סיפא לא ה"מ להקשות דהמ"ל דלא ימצא מיותר דאי להטמנה הוי לי' למכתב לא ימצא במקום לא יראה וע"כ מיותר והוי אמרינן לאסור פקדון אף בלא אחריות אבל השתא דצריך לא ימצא כדי להתיר אף כבשתו א"כ לא אתי רק ממשמעות א"כ פריך שפיר פקדון בלא אחריות מה משמעות איכא וק"ל. וקצת יש לפקפק ע"ז דאכתי הוי ייתורא דנכתוב לא ימצא שם במקום לא יראה ונכתוב גבי לך והוי ידעינן הכל ואכתי הוי ייתורא וי"ל ואין להאריך

מח) דף ו ע"א בגמ' ס"ד הואיל ואי איתא הדר בעיני' וכו'. עי' ט"ז (ס"ס ת"מ) לדידי' הפי' כאן דקמל"ן דהוי שפיר דבר הגל"מ בכל דוכתי ועי' תשו' ש"א שפי' באופן אחר דקמ"ל דוקא כאן הואיל וכתיב לא ימצא ע"ש

מט) הרא"ש הביא כאן המכילתא יצא חמצו של ישראל ברשות נכרי וכו' לקמן בסוגי' דהרהינו אצלו כ' בזה הרבה אי תלי דוקא לדעת הגאונים בקיבל עכו"ם אחריות או לא וגם בכונת הט"ז (ס"ס ת"מ). גם פלפלנו שם אי עכ"פ לא קיים העשה לדעת הגאונים ואף דא"כ מה מקשה הר"ן כאן מהך דלקמן אבל נכרי שהלוה לישראל וכו' הרי עכ"פ לא קיים העשה מ"מ י"ל פריך שפיר הואיל ולשון עובר משמע בלאו. ואף דלפי תי' הר"ן ג"כ לא עבר רק מדרבנן מ"מ לענין לאסור אחר פסח לא קנסינן לי' רק אי עבר על ב"י אף דרבנן אבל לא אעשה עי' תשו' ש"א. גם י"ל ודאי אי הי' קודם פסח ביד נכרי אף אעשה לא עבר רק אם לאח"ז איסורו ניתני ביד עכו"ם עבר אעשה והדבר צריך ביאור רחב

עוד נזכיר קצת מה שצידד כאן הפ"י ז"ל די"ל חמצו של ישראל חבירו עובר ועי' לקמן (דף ל) הארכנו קצת בזה ג"כ. אכן באמת קושית הפי"ז עצומה הרי גבי חלה לא ממעטינן רק של נכרי ולאן של ישראל וא"כ כאן נימא ג"כ כן וקצת י"ל כיון דע"כ הא דכתיב בבתיכם לדעת החולקים על הגאונים אף בבית עכו"ם עובר א"כ הלשון בבתיכם ע"כ היינו הפי' שלך אף בבית אחר ובבתיכם היינו מה שכחך ורשותך על החמץ. ועי' רא"ם בפי' החומש בפ' בא בפי' שם לשון רש"י שהביא בשם המכילתא דבבתיכם ממעט חמצו ש"נ ברשות ישראל. והרמב"ן תמה ע"ז. ועי' רא"ם שפי' דכונת המכילתא בבתיכם היינו מה שרשותך עליו למעוטי חמץ נכרי ופליג אגמרא דידן דממעט מלך ע"ש. א"כ ניחא דתו לא שייך לומר דלך קאי אכל ישראל דודאי אין סברא לומר דשל ישראל. אחר בבית אחר יעברו ע"ז כל ישראל וק"ל. ומה"ט י"ל ג"כ קושית התוס' דנבעי תרי קראי לעכו"ם והקדש וק"ל. ועי' רמב"ם שהביא בתיכם לרבית אף בית נכרי וחמץ ישראל. ומה שהביא אח"כ יכול בעיר אחרת שרי עי' לח"מ מה שפי' שם ע"ש

נ) שם בהמת ארנונא וכו' עי' מג"ש שהביא בשם התוספתא דמה"ט חייב בחלה הואיל והוא באחריות ישראל ע"ש. ולכאורה צ"ע הרי דוקא גבי חמץ גלי קרא לא ימצא וק"ל עי' בב"י (יו"ד יו"ד סי' ש"ל) שהביא בשם הכל בו דעיסה אשר ישראל ונכרי שותפין אף אם יש בכל חלק כשיעור אפ"ה פטור רק אם אינו מפורסם שהוא של נכרי אז חייב ע"ש ולדידי' צ"ל הא דקאמר הש"ס כאן חלה חייב הואיל ול"ל קלא וכו' הייני ביש בכל חלק כשיעור אבל באין בכ"א כשיעור פטור אף דליכא קלא. דיש מקים לומר דכה ג לא שייך כלל מראית עין דכל מי שיראה חלקו לבד יראה שאין בו כשיעור וק"ל: ומטעם זה ניחא דברי הרא"ש כאן שהביא לשון ירושלמי שכ' והואיל אם ירצה הנכרי שלא ליטול והיינו דאין לו קול עי' ב"ח יו"ד סי' ש"ל הנ"ל. וסיים הרא"ש ומשמע דאיירי שאין בכ"א כשיעור ע"ש. וקשה ת"ל הרי ע"כ איירי בדליכא כשיעור דאל"כ חייב מדינא אף בלא טעם דל"ל קלא רק מדינא כמבואר במס' חלה. ולהנ"ל ניחא דס"ד אמינא כסברת הכל בו וק"ל. וקצת יש לספק אי חייב בחלה גם בברכה הואיל ואין הטעם רק משום מראית עין

נא) בתוס' ד"ה יחד לו בית וכו' קושי ראשונה כבר תי' הר"ן דסתם ייחד לו בית היינו לא קיבל