פתח הבית חלק א רז

דרוש למעלת התורה מהגאון המחבר זצקלל"ה

א) מטובת הבורא העודפת אשר גמל רעם סגולתו להנחילם דת שעשועיו אשר קדישין צבא מעלה חמדוה כאמרם הטוב תת גזרת ספיר הזה לאשר מעפר יסודו אשר לא יבין ולא ישיב נופת צוף דטמיר ונעלם בתוכה. ופן יחשבה כאחת הדתות הנמוסיות הבאים רק ליישר הנהנה מדינית ואין בה העלם רק הגלוי וידוע לעיני כל וכדי בזיון ח"ו. והצור ברוב חסדו וענותו למען יתפרסם אלקותו גם לברואי חומר למעןליערו גם המה לרום המעלות ויזדככו חומרם לכן אנו מברכים ברכת התורה בשם הוי' ב"ה משא"כ ברכה המזון אנו אומרים נברך לאלקינו כאשר כ' הרב בעל תויו"ט בברכות (פ"ז מ"ג ד"ה בעשרה אומר) הטעם דמזון וטרף מגיע לברואי עולם קצת מצד הדין כי כן נאות למלך מלכו שר עולם יתברך להמציא טרף ליצור כפיו. משא"כ להנחיל חמדתו לנו זהו מתורת חסד אמרנו פי' הפסוק (תהלים ס"ח י"ט) "עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם וגו'" עפ"י משל איש נכבד ונשיא בעירו ולו בן יקר המעלות אשר רבים משכימים לפתחו יום יום לדבר נכבדות את בנו לשדכו עם קציני ארץ מצד גודל מעלתו. ויהי היום והי' איש א' כפרי אשר לא ראה מאורות מימיו והוא עשיר מופלג ולו בת. ויכסוף נפשו לשדך את בן הנכבד הזה. ואוהבי עשיר רבים המה החושבים כי יגיע להם שכר טוב מאתו ויכניסו ראשם בדבר זה אחרי רואם גדול תשוקתו. וילכו אצל הנכבד הנ"ל ויספרו לו עוצם תשוקת הכפרי ואהבת התורה אשר בקרבו. וגם בעיני הנכבד יפלא זה וגמר בדעתו לעזוב את כל הנגידים אנשי עירו ומדינתו ולדבק את איש הכפרי באמרו פן אם בא יבא בני שמה רבים יתקנאו בו ויעשו גם המה רצון הבורא יתעלה לשנות בתורתו. ויגמרו הדבר. ויגבילו זמן מיוחד לבא יחד להתעלס באהבים והי' בבואם יחד ליום המיועד ויפג לב האיש הכפרי מלהאמין כי חשבו מי יודע אם כנים הדברים ואמיתים. פן אינו כן כאשר נשמע הקול. ויאמר לנסות את בן היקר אם זך שכלו ומהיר. וישלח אחד מאנשי בריתו לאיש הנכבד לאמר לו אשר מבלעדי הנסיון לא יעשה דבר. זאת בשמעו ויך אל לבו ויאמר מה זאת עשיתי אשר עזבתי כל בני מדינתי אשר רצו למלאות את ביתי כל הון יקר ונטשתים ושמתי מגמתי את הסכל הזה אשר לא יאמין לקול הורים אשר כולם פה אחד יגידון ויעידון על יקר תפארת בני. ומה אעשה עתה אם אנתק את הקשר מה יאמרו הבריות. ויהי כי נודע הדבר לאנשי העיר. ויהי קול רעש גדול כי יחם לבבם ער זאת. וילכו אצל האיש הכפרי בחמת רוחם ויאמרו לו אי שוטה וסכל הלא תדע אשר בן היקר הזה נודע ומפורסם לכל באי שער עירנו. ואף גם מרחוק נשמע שמו הטוב כולנו רחוקים וקרובים דרשנו יום יום את הנכבדות לשדך אתו. ומי יתן ישמע לנו כל הון יקר לא נחשב לנו מאומה רק לדבק את בן היקר. ואיך אתה סכל תעשה כה. ראה כי תאבד לדעת את אשר הקרה ה' לפניך. ויהי כי שמע זאת הכפרי פעם אחר פעם דברים אלה נכנסו באזניו וגמר בטוב. כן קרה לתוה"ק אשר בתחילה כל שרפי מעלה חמדוה והקב"ה בראותו אשר אנשים ארצים רצונם גם המה לקבל עור תורה דבר זה נחשב מאוד בעיניו יתברך אשר איש חומרי אשר טבעו נוטה לתאות הבלים וחשקים מדומים [יכסוף ויחשוק לקבל עול תורה ומצות] ומטובו עם בריותיו עזב כל צבא מעלה. ויהי כי נתפרסם הדבר לעין כל אשר ליום המוגבל ששה בסיון יהי' יום מתן תורה כאשר הי' רעש גדול למעלה ולמטה וישראל אמרו נעשה ונשמע. ועי"ז מעלתם גדלה עד למאד ובבוא יום המיועד הנ"ל הוצרך הקב"ה הכפות עליהם הר כגיגית. שלולא זאת שמא הי' אח"כ קצת חזרה ח"ו [כשיראו האש הגדולה שיצתה נשמתם ע' תוס' שבת פ"ח. ד"ה כפה] וע"כ זאת בראות כביכול אחר אשר נתן להם עשרת הדברות למטה צוה אשר משרע"ה יעלה מערה ושם יקבר יתר תורה אשר צריך טעם רזה מדוע לא נתן כל התורה למטה. אך הי' לטעם הנ"ל כדי שישראל לא יעלו על דעתם אשר המה עשו טובה עם שמו יתעלה ככיכול לקבל התורה והמה לא ידעו ולא יבינו מרב טובו אשר הטיב עמם בזאת אשר כל שרפי מעלה בקשו זאת. לזה כשבא משה למעלה וראה את הרעש הגדול אשר למעלה כי כל צבא מעלה יתקנאו בנו מאוד. וכשירד משה למטה וסיפר לישראל זאת שמו על לבם רוב הטובה. לזה אמר "עלית למרום שבית שבי" היינו ע"י אשר עלית למרום והוצרכת לשבות אשר לא היו רוצים להניח לרדת תורה למטה והי' כאשר שבית שבי בעל כרחם כאדם הלוקח מחבירו בע"כ את אשר אהוב לו. ועי"ז בין תבין אשר לקחת מתנות באדם היינו כמין אדם לקחת מתנה רבה. והבן זה

ב) ונודע לכל יודע אשר אהבת הקב"ה לנו היא אהבה עצמית אהבה קדומה הנעלמה מעין כל חי. אנו מנדר הפנימי ואומות יש להם אחיזה בחיצונים אשר לזאת המה בקיאים רק בחכמות חיצוניות כאשר ביאר ס' חסד לאברהם. ואין להם הכנה כלל לקבל תורה קדושה. וכבר אמרנו לפרש עפי"ז מאמר רז"ל בע"ז (דף ב' ע"ב) אומרים לפניו רבש"ע כלום נתת לנו ולא קבלנוה כו' כלום כפית עלינו הר כגיגית כו' אמרו לפניו רבש"ע תנה לנו מראש ונעשנה כו' אלא אעפ"כ מצוה קלה יש לי וסוכה שמה כו' והקב"ה מקדיר עליהם חמה כבתקופת תמוז עיי"ש בגמ'. שנודע כי כאשר קרה לנשמת אדם אשר היא חצובה מתחת כסא כבוד ונתלבשה בלבוש אחר לבוש עד כי נתלבש לבוש אחרון תוך גוף העכור. כמו כן קרה לתוה"ק ומצות אשר למעלה המה אורות קדושות. ומצות מעשיות הנראים לנו. המה רק לבושים. ומי שאין לו הכנה קדושה אין בו כח לקבל אור עליון. כאשר א"א לתלות שלהבת תוך כרי עץ כי תבער עד אפס. אבל צריך להניח תוך כלי כסף. לזאת כשהוציא הקב"ה חמה מנרתיקה היינו הוציא אורות מצות מתוך הלבוש מיד ברחו או"ה. כי אין בהכנתם כח לקבל

ועפי"ז ניחא ג"כ מה שכפה עליהם הר כגיגית. ע"ד מי שיש לו מלבושים נאים ומתוקנים ונתן עיניו בכוס ונשתכר ורצונו להתגלגל תוך המסלה ברפש וטיט הרואה אותו והוא אוהבו מכהו מכות רבות לבל יעשה גנות רב כזה. והי' כי יפקח עיניו הלא יברך המכהו במאה ברכות על הטוב אשר גמל אותו. כמו כן קרה לנו אשר החומר העב וגם הי' רוצה למנוע הטוב מאתנו והקב"ה ברוב רחמיו הפר עצתו ע"י שכפר הר כגיגית. כאשר כ' הרמב"ם ז"ל בס' היד דמש"ה גט מעושה בישראל כשר. דודאי הנפש ורצון איש הישראלי לשמוע דברי חכמים. רק דיצר והתאוה אונסו. לכך ע"י שכופין אותו הוי כמונע האונס. והוי רצון גמור

ועד"ז יתבאר מאמר רז"ל (באבות פ"ב מ"ד) שנעשה רצונו כרצונך" "כדי שיעשה רצונך כרצונו" והיינו כי רצון הקב"ה להטיב עם ברואיו וביחוד עם עם סגולתו רק בעון המקבל נמנע השפע ע"י קטרוג כנודע לז"א עשה רצונו כרצונך היינו עשה ושמר מצותיו כאשר רצונך באמת ודאי רק טוב ולעשות רצון הבורא יתעלה ורק התאוה והיצר מונעים אותך מלהפיק רצונך ולז"א עשה היינו גם העשי' [והפעולה] תהי' כהרצון (והפעולה) כדי שיעשה גם הוא רצונך היינו כל משאלותך למלאות לטובה כרצונו כאשר רצונו באמת להטיב דך תמיד רק הפגם מונע. אבל אם מעשה טוב אז יהי' גם העשי' לך טוב כאשר הרצון וק"ל

ג) וא"כ ראוי לכל בני עמינו לדבק עכ"פ בתורה. מי שאין בו דעה לעסוק בעצמו עכ"פ ידבק עצמו בה להשיא בתו לת"ח או לההנאות מנכסיו לת"ח כי מבלעדי זאת אין תקומה ח"ו ויצטרך להתגלגל. ע"ז איתא במסרה "הן אני עץ יבש. הן אני ערל שפתים הן אני כפיך לאל" היינו כי