פתח הבית חלק א רו

רמב"ם בענין עומר אמר המו"ל למלאות הגליון אציג כאן מה שמצאתי בכתי"ק הגהמ"ח זצוק"ל על איזהו דיבורי הרמב"ם בענין עומר

א) הרמב"ם (פ"ז ה"ו מתמידין ומוספין פסק קצירת עומר דחי שבת ואפ"ה פסק (שם ה"ז) נקצר שלא כמצותו כשר ובגמרא (מנחות עב) אמרינן דתלי בזה ועי' ש"ך יו"ד (סי' רסב) ובברכת הזבח מנחות שם ולכאורה נראה לתרץ עי' מנחות (מו.) בתוס' ד"ה ואיזו היא וכו' בסה"ד שכ' הא דפי' רש"י (עב:) הוקבעו ולא הוקבעו היינו שלא לשנות לזבח אחר והכא קאמרינן תנופה עושה זיקה וא"כ אף קודם שחיטה אין רשאי לשנות ועוד לראב"ש ג"כ אינו רשאי לשנות ע"ש וקו' שני' אינו מוכרחת כל כך לשיטת רש"י די"ל לראב"ש מהני פדי' קודם זריקה דלא סבר הניר מקדש וצ"ע ובאמת סוגיא זו אזלא דלא כראב"ש כמבואר למעיין היטיב בתוס' ובסוגיא (מז.) בפלוגתא דאביי ורבא אכן קו' ראשונה שהקשו תוס' הוקבעו וכו'. היינו לענין לפסול ביוצא

ועי' סוכה (נ.) תוס' ד"ה אי וכו' שהכריחו דכלי שרת אין מקדשין לפסול ביוצא אבל מ"מ נפסלין בלינה כמבואר במנחות (צה) ובסוכה שם ועי' מנחות (ט.) ודף (טו.) ק בתוס' שם היטיב

ולכאורה י"ל הרמב"ם סבר לדוחק לחלק בין לינה ליוצא וע"כ כיון דפוסל לינה פסיל אף יוצא וא"כ הדרא קו' תוס' לדוכתי' וע"כ צ"ל דבאמת הסוגיא בדף ע"ב אזלא למ"ד שחיטה עושה זיקה וע"כ משני שפיר הוקבעו וכו' לענין לשנות לזבח אחר וכפירש"י אבל הרמב"ם פסק כמ"ד תנופה עושה זיקה כמבואר בהלכות תמידין ומוספין (פ"ח) והכ"מ שם נתן טעם (דבריו וא"כ נסתר הש"ס בדף (עב:) וע"כ לרבי אין תנור מקדש ואפ"ה קאמר דאפיית שתי לחם דחי שבת אף שהי' יכיל לעשות מאתמול ולא תלי בהא ואף דלענין שתי לחם פסק דלא כרבי כסתמא דמתני' (כה:) ודף (נ:) מ"מ לענין עומר פסק כותי' כסתם מתני' (עא.) וכעין זה תי' הברכת הזבח שם בשם הקדוש דעכ"פ בהא פסקינן כרבי דאף דאפשר מאתמול וכו' יע"ש

ובסוגי' נראה ליישב קצת דעת הרמב"ם לענין שתי לחם שפסק אפייתן בפנים ואפ"ה פסק דאין דוחין את השבת ובש"ס (צה:) מוכח דתלי הא בהא ועי' ברכת הזבח ותוספת יו"ט שכ' דהרמב"ם לא חש לקו' אדם קשה כברזל ומ"מ צריך טעם מנ"ל ונראה ליישב דלכאורה לא מצאתי ברמב"ם זה מבואר בדבר שבא עם זבח אי כלי שרת מקדשין ליפסול בלינה ועי' (פי"ב מה' פסולי המוקדשין) ובכ"מ שם ע"כ נ"ל מהראיות שהוכיחו תוס' דאין ניפסול ביוצא ע"י כלי שרת כמו כן לענין לינה והנך סוגיות פליגי אסוגיא דסוכה הנ"ל וא"כ מיושב קו' אדם קשה כברזל נהי דאפייתן בפנים מ"מ אין נפסלים בלינה וק"ל

וקצת צריך להבין בסוגיא (צה:) דקאמר שם דילמא תנור מקדש וכו' ואכתי לא ליאפו בפנים ויאפו בתנור חוץ וילין עד למחר וצ"ל כיון דמדינא תנור מקדש מסתמא הקפידה התורה שיאפה בתנור קודש ועי' לעיל (ט.) תוס' ד"ה ת"ל וכו' שהקשו כיון דלא כתיב בקרא תנור בהדיא מנ"ל דמקדש הא הוי שלא בזמנו ע"ש אבל זה לא הקשו מנ"ל דבעי תנור קודש כלל כמ"ש תוס' תחילה לענין כלי שרת ועי' (נז:) לענין ביסא ע"ש ועי' גם ודף טית) בתוס' ד"ה ר"ל ע"ש היטיב וכעת לא עיינתי היטיב

וקצת יש לפקפק על דברי הקדוש בבה"ז שם שכ' ג"כ ליישב דעת הרמב"ם דע"כ לדידן אף מידי דאפשר לעשות מאתמול דחי שבת בהני מילי דנהי דתנור מקדש מ"מ לאפינהו על דעת דלא ליקדש דכלי שרת אין מקדשין אלא לדעת ע"ש ולכאורה ת"ל בלא"ה לאפינהו בתנור של חול וע"כ צ"ל כיון דתנור מקדש ודאי שצריך להיות בתנור של קודש כנ"ל וא"כ אי יאפה על דעת שלא ליקדש הוי כמו תנור של חול והבן זה

ב) הרמב"ם פסק (בפ"ז ה"ה מתמידין) עומר אינו בא אלא מן הארץ וכו' ועי' לח"מ שהקשה הרי בש"ס ריש פרק כל קרבנות ציבור קאמר מתני' דלא כרבי דסבור עומר בא אף מחוצה לארץ וקאמר הטעם משום דחדש בחו"ל דאורייתא וא"כ אנן דפסקינן ג"כ חדש בחו"ל דאורי' אמאי אסור להביא מחו"ל ע"ש ונראה ליישב ותחילה צריך להבין בריש פרק כל קרבנות ציבור דקאמר התם כמאן דלא כר' יוסי ב"ר יהודא ונקט עומר ושתי לחם וריב"י באמת לא נקט רק עומר ע"ש וע"כ צ"ל דלא נקט רק לישנא דמתני' ובאמת לא קאי רק אעומר וק"ל

ועי' תורת כהנים פ' אמור פרשה י"ג שהביא שם ממושבותיכם למעט חו"ל ופי' שם הקרבן אהרון דלא כריב"י ע"ש ולהנ"ל ריב"י לא איירי כלל בשתי לחם אך החילוק י"ל דגבי שתי לחם כתיב שתי פעמים ממושבותיכם וא"כ ע"כ הך ממושבותיכם יתירא אתי למעט חו"ל ועי' שבת (קלא.) קאמר התם דילפינן עומר משתי לחם מגז"ש הבאה הבאה וכו' ע"ש וא"כ נהי דחדש אסור בחו"ל מ"מ ילפינן עומר מינייהו בגז"ש

ומעתה ניחא ג"כ לשון הרמב"ם ופ"ז מה' תו"מ) שכ' עומר אינו בא מחו"ל שנאמר תבואו וכו' ועי' ל"ח שם ולהנ"ל י"ל כונתו לגז"ש הבאה וכו' וק"ל

ג) הרמב"ם (פ"ז הי"ז מתמידין ופ"ה מאיסורי מזבח) הביא הך דמנחות (סח:) דאם הביא קודם לעומר פסול סתם ולא חילק בין מנחות לנסכים ומשמע אף נסכים שהביא קודם לעומר פסולין עי' כ"מ ותי"ט (פ"י מ"ו דמנחות) וזה נגד הסוגיא כאן דנסכים כשירין ונראה ליישב קצת עי' בתוס' שם ד"ה לא וכו' שהקשו אמאי לא קאמר ממשקה ישראל וכו' ועי' מס' תמורה (כט.) מסיק התם תלתא קראי למעוטי טריפה חדא נטרפה מבטן וחדא נטרפה ואח"כ הקדישה וחדא הקדישה ואח"כ נטרפה ע"ש עכ"פ תראה דמן משקה ישראל לא ממעטינן רק טריפה מבטן דלא הי' לה שעת הכושר וא"כ צריך להבין מנ"ל למעט כל איסורין שפסולין להקרבה דילמא דוקא שלא הי' שעת הכושר ועי' תוס' שם ד"ה איצטרך וכו' כתבו ליישב קו' זו למאי דס"ד תחילה דליכא רק תרי קראי חדא לאקדיש ואח"כ וכו' הקשו ג"כ מנ"ל למעט רובע דילמא דוקא שנרבע תחילה וע"ז מתרצו שפיר אבל למסקנא דממשקה ישראל לא ממעטינן רק טריפה מבטן א"כ מנ"ל למעט רובע וע"ז לא אבין איך שייך תירוצים שם

אך עי' בחולין (קטו.) ד"ה מדאסר רחמנא וכו' שכ' מדגלי רחמנא בטריפה הוא הדין כל איסורין ע"ש וא"כ מיושב קו' זו

ועי' בחולין (קמ.) בתוס' ד"ה למעוטי צפרי עיר הנידחת וכו' הקשו למה לי קרא ת"ל ממשקה ישראל ותי' דמזה לא ממעטינן רק היכא דלא הי' לו שעת הכושר ע"ש וא"כ לפ"ז לרב נחמן בר יצחק דהוא מרי' דהאי שינויא שם למעוטי צפרי וכו' לדידי' צריך ליישב קו' הנ"ל מנ"ל למעוטי רובע וכו' כיון דהוא לא סבר מדגלי גבי טריפה

ועכ"פ לפ"ז לרנב"י קו' תוס' במנחות דלא מצי למימר ממשקה וכו' דחדש הי' לו שעת הכושר וגם חדש אין ללמוד דיש לו היתר לאיסורו וכיון דגלי לא אמרינן והוצרך לןמר משום הותר מכללו וקאמר רנב"י שפיר נסכים כשר משא"כ אנן דפסקינן כיון דגלי וכו' א"כ קשה קו' תוס' אמאי לא קאמר משום ממשקה וכו' א"ו דאף נסכים קודם לעומר פסולין והכא לא שייך ממשקה וכו' רק הטעם משום לא הותר מכללו ונסכים דמותר להדיוט מ"מ לא נאסר מעולם משא"כ קודם שתי הלחם שהותר ממה שנאסר ודלא כרנב"י וק"ל

עוד יש ליישב באופן אחר וראיתיו קצת בספר רשפי אש אכן מעורבב הלשון הרבה ואכתוב לפי ענ"ד בביאר והוא כי יש לומר לשון קודם לעומר פסול משמע אף יום ט"ז בניסן קודם הבאת עומר ג"כ פסול ולר' יוחנן ור"ל דסברי בזמן המקדש ג"כ האיר המזרח מתיר ודעת רש"י דעכ"פ הוי עשה עד הביאכם ואפי"ה לא מיקרי שלא ממשקה ישראל כיון דהוי רק עשה עי' תוס' שם וגם כבר כתבתי בחי' לפסחים די"ל מש"ה לא ממועט מן ממשקה ישראל הואיל והוי רק מצות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות מיקרי שפיר ממשקה וכו' ובחי' לפרק ר' ישמעאל שם כ' ג"כ בזה וא"כ מיושב ג"כ קו' תוס' דלא מצי למימר משום ממשקה וכו' ור"נ בר יצחק לכאורה משמע דסבר כר"י ור"ל מדמשני אליבייהו שם במנחות עי' תוס' שם אבל אנן פסקינן כרב ושמואל א"כ קשה קו' תוס' אמאי לא אחר משום ממשקה וכו' א"ו דאתי למעוטי נסכים וכנ"ל וק"ל: