פתח הבית חלק א רח

האיש הארצי מתאונן ואומר "הן אני עץ יבש" אשר אין עושה פירות והיינו משום "הן אני ערל שפתים" אין לי פה לדבר תורה והת"ח משיבו "הן אני כפיך לאל" כאילו אתה מדבר. אשר כל הנביאים נתנבאו למחזיקים בה. כנודע. ואמרנו לפרש דברי הנביא (ישעי' נ"ו ג"ד) "ואל יאמר הסרים הן אני עץ יבש כי כה אמ"ה לסריסים אשר ישמרו אש"ב ובחרו באשח"פ ומחזיקים בבריתי. ונתתי להם בבוח"מ יד ושם טוב מבנים ומבנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת". עפ"מ שמבואר בגמ' דשבת (דף כ"ג ע"ב) האי מאן דרחים רבנן הוי לי' בנין רבנן דמוקיר רבנן הוויין לי' חתנותי רבנן דדחיל לרבנן איהי גופי' הוי צורמ"ר ואי לאו בר הכי הוא משתמען מילי' כצמ"ר. וז"א "ואל יאמר הסרים היינו מי שאינו מוליד בשכלו נקרא עקר. לז"א "הן אני עץ יבש" כנ"ל "כי" "כא"ה לסריסים אשר ישמרו את שבתותי" היינו הת"ח נקרא שבת כנודע ["ובחרו" להשיא בנותיה' "באשר חפצתי" בת"ח שהם חפצי שמים] "ומחזיקי' בבריתי" היינו אם יחזיקו לומדי תורה אזי ונתתי להם בבוב"ח יד ושם טוב מבנים ומבנות" היינו ע"י בנים או בנות אתן להם שם טוב או בנין רבנן או חתני "שם עולם אתן לו אשר לא יכרת" היינו אם דחיל מרבנן אזי ע"כ משתמעין מילי' כצמ"ר כנ"ל. לז"א "שם עולם את"ל אשר לא יכרת" היינו שלא יחסר לעולם כי המדריגות הראשונות אזי אם אין לו בן או בת אזי ע"כ יחסר. משא"כ דחיל מרבנן לא יחסר לעולם. ועד"ז פי' ג"כ האלשיך (בתהלים ל"ד יו"ד) "יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו" היינו את לרבות ת"ח כי אין מחסור כי מדרגה זאת לא יחסר לעולם כנ"ל

ונודע מאי דאיתא סוף כתובות (דף קי"א ע"ב) אר"א ע"ה אינן חיין כו' א"ל ר' יוחנן לא ניחא למרייהו למימר הכי כו' א"ל רבי מצאתי להם תקנה מה"ת כו' אלא כל המשיא בתו לת"ח והעושה פרקמטיא לת"ח והמהנה ת"ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה עיי"ש. ועפי"ז אמרנו פי' מדרש (קה"ר י"א א') "שלח לחמך ע"פ המים אר"ב אם בקשת לעשות צדקה עשה עם עמלי תורה שאין מים האמור כאן אלא ד"ת שנא' הוי כל צמא לכו למים". "כי ברוב הימים תמצאנו" [וצ"ב מה כי ברה"מ תמצאנו] ולהנ"ל ניחא כי עי"ז יקום לתחה"מ. והיינו ברוב ימים. וק"ל

ד) לעסק התורה צריך מאוד מעלת הבטחון. למען לא ישיאו לבו לאמר מתי אעשה לביתי. ומאין אמצא טרף לנפשי וכמו כן להחזיק ידי ת"ח יבקש ג"כ טצדקי למפטר נפשי'. ע"כ צריך זהירות וזריזות לזה וכבר אמרנו לפרש (משלי י"ז ט"ז) אלמה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין' היינו הנביא מתאונן מדוע נתתי ביד כסיל כסף וזהב לרוב. למען יוכל גם הוא למצוא מרגוע לנפשו לקנות חלק בתורה. הלא אין לו לב לנדב. וק"ל. עם כי זה קצת הפי' הפשוט. אכן תוכן המכוון אין כן ע"פ פשוטו

ה) עוד נזכיר מניעה אחת אשר בעונות קצת בני תורה בראותם רוחב ים התלמוד אשר אין קץ וסוף לתוצאותיו לו יחי' אדם אלף שנין אין קץ לגמור כל הספרים. וישיאהו היצר לפרוק עול ח"ו באמרו את אשר תלמוד היום תשכח למחר ולעולם לא תהי' שלם במלאכה זו. ע"כ טוב לך יותר לעסוק רק בחכמות חיצוניות ותלמוד אותה על בורי' וכהנה רבות אשר יסירו לב אדם מעמל תורה. וכבר הוכיח החכם ע"ז (משלי י"ז כ"ד) "ועיני כסיל בקצה ארץ" הלא אין חיב עלינו לגמרה רק לעשות איש ואיש כפי השגתו. ואל יקצר מהשגתו. ואז ינעם לו. ובאמת עצת היצה"ר זאת לפעמים באם יעסוק איש באיזהו ענין עמוק אזי מטרידהו בענין אחר ומעלה על רעיונו ענין אחר אשר נשכח מאתו בירור הענין רק כשוכב בלב ים למען יעצב ועיקר בעסק התורה הוא שמחת הלב. ובאמת זאת הוא הגלות המר אשר בהיותנו על אדמתינו לא הי' המחלוקת מצוי' כ"כ. והי' רוב הדינים ברורים כשמלה. ולא הי' צריך לחזור רק פסקי דינים ממש. ואעפ"כ צריך כל איש ואיש לכלכל דבריי במשפט וידחה היצר מעליו. אנכי אעשה את שלי. עד כי יערה עלינו רוח ממרום. ועיקר להיות מתון בעסק העיון להיות קובץ על יד. ואמרנו לפרש פ' בתורה (תצא כ"ג כ"ה כ"ו) "כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן. כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך" כי חלק הנסתר שבתורה שהוא הסוד נמשל ליין דמפקד פקיד ומובלע בלוע בענביו אשר לאו כל מוחא סביל דא רק לבני עלי'. וחלק הנגלה דומה לדגן ותבואה שהוא צורך כל אדם וז"ש "כ"ת בכרם רעך" היינו הסוד הפנימי שהוא שמותיו שלהקב"ה שעליו נא' רעך ורע אביך א"ת ואכלת ענבים" שיהי' העסק בסודות התורה אחוז בחלק הנגלה כיין האצור בענבים. שהעיון בסודות התורה לא יפריעהו ח"ו מן הנגלה שבתורה. ושיהי' אחוז בחלק הנגלה. ולא יתפרדו] "כנפשך שבעך" [שלא יהיו מעשיך מצד מצות אנשים מלומדה. רק להשביע הנפש בנועם מתיקת המצוה המשביע את הנפש] "ואל כליך לא תתן היינו לא תסמוך על רעיונך לחדש דבר מה מדעתך. וכליך הוא מלשון מחשבה [בנכליהם אשר נכלו] ונאמר וכלי כליו רעים כי בעסק הסוד צריך הכל להיות עפ"י קבלה אמיתות ואל יסמוך אדם על סברתו בזה כאשר האריכו בזה בספרי קדושים. ועל העסק בחלק הנגלה יצוה] "כי תבא בקמת רעך" אם תעסוק בנגלה בים התלמוד והפוסקים [שהוא גלוי' כקמה תדע שגם הוא תורה שנתנה לנו מן השמים. והיא של הקב"ה שנקרא רעך. עד שאין שום חילוק בין הנגלה והנסתר. כולם מרועה אחד נתנו. אל אחד נתנן. פרנס א' אמרן. מפי אדון כל המעשים אזי "וקטפת מלילות בידך" היינו במתון על יד על יד. אכן "וחרמש לא תניף" היינו ללמוד במהירות הרבה בפ"א היא לא תצלח. הון מהבל ימעט. ["על קמת רעך" יען כי קמת רעך הוא של הקב"ה. שאינה מתקיימת אלה במי שמקיא חלב אמו וממית עצמו עלי']

ו) גם מחויב אדם אשר חננו ה' בדעת ללמוד עם תלמידים כפי הכנתם ולהסביר להם בלשון צחה ואל יאמר מה לי לבלות זמן בדברים פשוטים הלא אם אלמוד בפ"ע אוכל להעמיק העיון גם ללמוד הרבה. גם זה הבל כי נברא האדם לזולתו. וזה מעלה גדולה ונפלאה. ועפי"ז אמרנו פי' הפסוק (בקהלת י"ב ט') "ויותר שהי' קהלת חכם" "עוד למד דעת את העם ואזן וחקר תקן משלים הרבה" כי נודע אם הרב חריף מאוד אזי ילמוד במהירות רב כפי שכלו אשר כל זה פשוט בעיניו והתלמידים לא יבינו ויהי' להם ביאה רקנית כאשר יבאו כן יצאו ואין זה נכון אבל שלהמע"ה ויותר שהי' חכם עם כל זה הי' מתחכם רק ללמוד את העם חיקר משלים הרבה עד כי בא מענין לענין לתוכן הכונה למען יונעם לשומע ויבין. ובאמת בבוא הגואל צדק ב"ב אזי לא יכנף עוד המורה וישמעו כולם מפי ה' ולא יצטרכו ללמוד זה מזה. וזה פי' מה שאנו מתפללים בכל יום "אתה חונן כו'" נודע כי אדם מדרגה חשובה ואנוש פחותה. לז"א אתה חונן לאדם דעת והוא מלמד לאנוש בינה ע"כ אנו מתפללים ומבקשים חננו אתה מאתך דעה בוה"ש לכולנו ולא נצטרך זה לזה וק"ל

ז) ועוד זאת נזכיר אל אותם אשר המה מדוכים בטרדת עוה"ז למצוא מחייתם עכ"פ צריך לקבוע עתים לתורה. וכבר אמרנו כו' פ' (משפטים כ"א ז') וכי ימכור איש" "את בתו לאמה וכו'" וע' בס' מטה משה שפי' פ' זו על ענין קביעות עתים וכו' בדברים נאים שפתים יושק ונרחיב הדיבור קצת עפ"י פירושו. תחלה הזהיר על מלבושי ת"ח "כי ימכור איש דא הקב"ה את בתו התורה לאמה היינו לגוף הנקרא אמה לא תצא וגו' היינו יהיו בדרכי הצניעות למען ישים על לבו אשר נשמה קדושה בתוכו ואם רעה בעיני אדוני'" אשר לא יעסוק בה תמיד. בעוה"ז הגוף אדון לתורה להיותו בעל בחירה. עכ"פ "והפדה" היינו יחזיק ידי לומדי תורה בכסף. וכי תאמר למה נגרע מאומות אשר אין עוסקין כלל בתורה ואין להם עונש ע"ז. לז"א לא יוכל להמשיל עצמו לעם נכרי הואיל בבגדו בה' היינו כיון שישראל קבלו התורה שוב נקראו בוגדים בעזבם אותה. והרבה פסוקים אמרנו לפרש עפי"ז ואין עת האסף פה. ובאמת קבלת התורה הי' לטוב לנו מאוד "ואם לבנו" "יעדנה" היינו אם יחזיק בנו לתורה. אמרנו ערך צהיח "כמשפט הבנות יעשה לה" היינו כי מרגלא בפומא דאינשי אשר האב אין צריך לדאג כלל על בניו הזכרים כי המה יוכלו למצוא טרף לנפשם. משא"כ נקבות. אבל אם בנו יעסוק בתורה אזי צריך גם הוא חיזוק רב למען ילמוד מתוך רחבה. "ואם אחרת יקח לו' היינו אם יעסוק בהבלי הזמן. כאילו חוזר עתה על ראשונות עכ"פ "שארה" היינו מזונות, הת"ח צריך לאכול מאכלים קלים "כסותה" הת"ח צריך שיהיו מלבושיו נאים בלי רבב על בגדו "ועונתה" היינו לקבוע עתים עכ"פ לתורה. כל אלה לא יגרע אכן "אם שלש אלה לא יעשה לה" אזי הסוף "ויצאה חנם אין כסף" כל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני. ולא יהי' לו לא תורה ולא כסף. וק"ל. ועוד הרבה יש להאריך בענינים אלו ועוד חזון למועד אי"ה: