פתח הבית חלק א רד

כ' דיש ליישב קו' תוס' אם נאמר דקודם לעומר ג"כ בכלל נסכיה ובדידהו לא שייך ממשקה ישראל כיון דבאמת מותרין לישראל רק קו' תוס' דהרי רנב"י מסיק לקמן נסכים שהקריבן קודם לעומר באמת כשרין אך י"ל לרב נחמן ב"י בלא"ה לא קשה עי' תוס' חולין (קטו.) ד"ה מדאסר רחמנא וכו' תראה מדבריהם שסוברים די"ל דוקא בטריפה דגלי קרא אף אם הי' לו שעת הכושר משא"כ שאר דברים י"ל דוקא אם לא הי' לו שעת הכושר ועי' תמורה (כט.) שם היטב בתוס' ע"ש. וא"כ לכאורה גם כאן י"ל קודם לעומר מיקרי הי' לו שעת הכושר. גם בלא"ה יש היתר לאיסורו וממשקה ישראל י"ל איירי דוקא באין היתר לאיסורו אך אם נאמר כתי' שני בתוס' בחולין שם א"כ מוכח דאף בעלמא גמרינן מטריפה דלאחר דגלי קרא שם דאין חילוק ה"ה בעלמא ע"ש א"כ הקשו תוס' שפיר. ועי' חולין (ק"מ.) תוס' ד"ה למעוטי ציפרי עיר הנידחת וכו' הקשו ת"ל ממשקה ישראל ותי' דזה דוקא שלא הי' לו שעת הכושר ומרי' דהך שינויא שם הוא רנב"י א"כ לדידי בלא"ה ל"ק קו' תוס' וק"ל

ומעתה וישבנו גם דעת הרמב"ם שפסק (פ"ה מה' א"מ ופ"ז מה"ת) נסכים שהקריבן קודם לעומר ג"כ פסולין בדיעבד דלא כרנב"י עי' כ"מ ותי"ט ולהנ"ל ניחא דרנב"י לשיטתו אזיל אבל אנן פסקינן כש"ס דחולין (קטו) דאין חילוק בין הי' לו שעת הכושר או לא א"כ תיקשי קו' תוס' וע"כ דקאי על נסכים וע"כ דלא כרנב"י וק"ל. וכבר כ' זה בחי' על הרמב"ם שם. גם כ' שם קצת באופן אחר אשר כדומה ראיתי קצת מנהו בס' רשפי אש והוא לפ"מ שצידדו תוס' לעיל ע"א דלר"י ור"ל דעד הביאכם לעשה הוי עשה ממש ואפ"ה מיקרו מן המותר לישראל ע"ש א"כ לר"י ור"ל ל"ק קו' תוס' די"ל קודם לעומר משמע אף ביום ט"ז רק קודם הבאה דלא שייך ממשקה וכו' כנ"ל

ומעתה מיושב ג"כ קו' תוס' לעיל ד"ה בשיטת וכו' שהקשו מנ"ל לר"י ור"ל וכו' ולהנ"ל ניחא דע"כ הך תנא דהכא סבר הכי. ומעתה י"ל דעת הרמב"ם די"ל רנב"י סבר כר"י ור"ל וכדמשמע קצת לעיל דמשני אליביי' אבל אנן הא פסקינן כרב ושמואל א"כ תיקשי קו' תוס' וע"כ דלא כרנב"י אלא קאי על נסכים וק"ל דרך פלפול

עוד צריך להתיישב מנ"ל כלל דעומר צריך שתהי' ראש למנחות בשלמא שתי לחם כתיב חדשה רק דבעומר ממילא אסור משום דאף להדיוט אסור אבל היכא דשרי להדיוט מנ"ל כלל דאסור להקריב קודם לעומר והיינו נסכים יין ושמן. אך בלא"ה עכ"פ אסור משום קודם לשתה"ל וא"כ ק"ק מה דאמר לדברי ריב"ז נסכים שהקריבן קודם לעומר כשר וכו' פשיטא ואי דס"ד הואיל ולא הותר מכללו הא משום עומר לא נאסר כלל ההקרבה רק משום שתה"ל וי"ל ואין להאריך

נב) שם בגמ' בעי רמב"ח שתהל"ח מהו שיתירו שלא כסדרן וכו' לכאורה ה"מ למיבעי בנסכים שנשרשו קודם לשתה"ל ונקצרו קודם לעומר אם שתה"ל מתירין א"כ א"צ שיעבור עליהם עומר כלל ויהיו מותרין להקריב קודם לעומר. ואפשר דבנסכים פשיטא לי' דשתה"ל לחוד מתירין כיון דעומר לא שייך בהו כלל לענין הדיוט וכאשר כ' לעיל דהא דאסור להקריב נסכים קודם לעומר היינו דממילא הם קודם לשהל"ח וא"כ כה"ג דנשרשו קודם לשתה"ל שריין רק בתבואה דעומר מתירין להדיוט ושהל"ח לגבוה אז בעי אפשר כסדרן והבן

נג) שם ואם איתא דשתה"ל שלא כסדרן וכו' משכחת לה וכו' עי' רש"י ד"ה והם איתא וכו דהנך שתהל"ח דאשתקד לא שרי וכו' ועי' בה"ז שמחק תיבת לא וכעת צ"ע להבין וס' צ"ק כעת אין ת"י ולפי הגי' לא וכו' הפי' כפשוטו לכאורה דמקרי שפיר ביכורים אם מתיר אף שלא כסדרן דאז כבר הותרו מה שבא מהן העומר מחמת שתי לחם דאשתקד משא"כ אם בעי כסדרן וק"ל

נד) שם מי סברת וכו' לכאורה קשה הרי ס"ס פירות שנשרשו קודם לשתי לחם אם נאמר דלא בעי כסדרן א"כ יכול להקריבם אחר עומר וא"כ ס"ס מה שמביא אח"כ לשתי לחם לא הוי ביכורים וצ"ל דדוקא אם כבר בא מתיר מהם כגון עומר אז לא מיקרי ביכורים ועדיין צ"ע וק"ל

נה) דף ס"ט ע"א בעי רמב"ח הנצה דעלה וחנטה דעלה וכו' לכאורה קשה הרי ס"ס עדיין לא עבר עליהן עומר ונהי דמתיר אף שלא כסדרן מ"מ הי' לו להש"ס לפרש שעבר אח"כ עליהן עומר. גם בלא"ה דוחק לומר דקאי דוקא להך צד דמתיר שלא כסדרן אך י"ל דאיירי שגם קודם לעומר הניצו או החניטו העלין והא דבעי רק קודם לשתה"ל ולא בעי קידם לעומר י"ל דאין נ"מ בקודם לעומר דלהדיוט הרי פירות אילן לא נאסרו ואי לגבוה הא בלא"ה אסיר משים שתהל"ח ואי דאכתי הי' יכול למבעי לענין דיעבד אם הקריבו דאחר עומר בדיעבד כשר וקודם לעומר אף דיעבד פסול ז"א דבנסכים ג"כ בדיעבד כשר אף קודם לעומר זולת לדעת הרמב"ם וק"ל. וא"ל דמ"מ ה"מ למבעי אם הניצו קודם לעומר ואח"כ עבר עליהן שתי לחם אחר שנקצרו או חנטו השרשים רק הספק אם עומר מהני לענין הנצה ואם לא אז לא מהני שתי לחם כיון שצריך שיעברו שניהם י"ל היינו הך וגם הרי כ' לעיל כי י"ל לענין פירות האילן שתי לחם לחוד מתיר וק"ל. ועי' לח"מ (פ"ז מה' תו"מ ה"ג) כ' שם דיש להקשות אמאי לא נקט קודם לעומר ולענין קרבן וכו' ע"ש וצ"ל כונתו לאחד מן הפי' הנ"ל וק"ל

ודע הרמב"ם שם הביא בעיא זו לענין תבואה אם חנטת עלין הוי כמו השרשה. ועי' לח"מ שהקשה לפ"ז אמאי לא בעי קודם לעומר לענין אם חנטת עלין מתיר להדיוט ע"ש. ולכאורה יש להקשות עוד בלשון הרמב"ם שסיים שם לא יביא ואם הביא הורצה וכו' וקשה הרי אף בלא ספק קודם לשתי הלחם בדיעבד כשר ואם כונתו משום קודם לעומר שהי' החנטה קודם לעומר וככה הי' עד אחר שתה"ל א"כ מדוע לא נקט עומר וגם לעיל פי"ג בהלכה י"ט כ' שם הך ספק אם מתיר שלא כסדר ושם לא ביאר כלל אם הביא הורצה ע"כ יראה לומר ודאי לעיל בספק שלא כסדרן וכו' לא שייך ואם הביא הורצה וכו' דהרי בלא"ה קודם שתה"ל כשר בדיעבד כנ"ל ובהלכה כ' בספק חנטה זה קאי להך צד אם שלא כסדרן ג"כ מתיר ואיירי שהניצה קודם לשתה"ל ואח"כ קצרה או הושרשה ממש קודם לעומר וא"כ י"ל לענין הדיוט ודאי לא הותר חנטה רק השרשה רק לענין היתר גבוה למנחות י"ל בחנטת עלין סגי [דהרי חזינן לפי פי' הפשוט בש"ס דבעי רק בשתה"ל והיינו ע"כ משום דלגבוה בחנטת עלין סגי. ואף די"ל דהש"ס איירי דוקא בפירות אילן ואילן עדיף טפי לומר בחנטת עלין סגי זה דוחק קצת וק"ל] ומעתה י"ל ודאי הש"ס בעי בין בחנטת עלין של אילן ובין בתבואה רק דבאילן ניחא שפיר הבעיא אף בכסדרן ונ"מ שהחניטו העלין קודם עומר וכן עמדו על עמדן עד אחר שתי לחם ולענין תבואה ע"כ רק הנ"מ אם שלא כסדרן ג"כ מתיר וא"כ שפיר כ' הרמב"ם ואם הביא הורצה דנ"מ עכ"פ לענין פירות אילן ומשום עומר והא דלא נקט עומר היינו הכונה דלא מתיר רק לענין גבוה ושתי לחם איירי לענין גבוה מש"ה נקט שתי לחם. או נאמר לרמב"ם אף בתבואה