פתח הבית חלק א רג

ישראל וק"ל אך עדיין קשה מנ"ל לש"ס להקשות דילמא איירי שמירח נכרי וק"ל

ועי' רמב"ם (פי"א מה' מעשרות) בסופו כ' שם לענין המפקיד אצל טוחן עכו"ם דמאי משום שמא החליפו בפירות שהי' בידו משל ישראל אחר ובמפקיד אצל עכו"ם סתמא כ' דפטור דאם החליף פירותיו ג"כ פטור דהרי הוי מירוח עכו"ם ותחילתו דעכו"ם ע"ש ובזה לא חיישינן שמא החליף בשל ישראל דזה שייך דוקא בטוחן שהכל נותנים לו ע"ש היטיב בכ"מ ובאמת קשה טובא מבכורות (ו') הנ"ל דשם קאמר איפכא דמ"ד בפירותיו היינו דהוי טבל ודאי ע"ש

וראיתי במ"כ שהקשה לרמב"ם מה פריך שם דילמא מש"ה חייב משום שמא החליף בשל ישראל שהפקיד לו ע"ש וזה ודאי אינו דהרי שם קאמר דצריך ליתנו לכהן ומספק א"צ ליתנו גם בסתם עכו"ם לא שייך חשש זה כנ"ל אבל קו' ראשונה קשה וק"ל. ועי' חי' הגא"א ז"ל בעניני חדש פלפל ג"כ בסוגיא זו ע"ש ותמצא נחת. גם בחי' לקידושין בעניני חדש כ' ג"כ מה דמשמע מדברי ראשונים דפלוגתא דיש קנין ואין קנין וכו' שייך דוקא לענין תרומות וכו' דפליגי בקראי וכמ"ש הרא"ש בתשו' לענין חדש דאין ללמוד מפלוגתא זו ע"ש. ובתשו' שב יעקב צידד לומר למ"ד בתרומה וכו' יש קנין משום דגנך הוא סבר הארץ לבני אדם א"כ בעלמא יש קנין ולאידך מ"ד להיפוך ולא משמע כן בראשונים ע"ש

אח"ז עיינתי קצת בתשו' הרי"ט (ח"א סי' מ"ג) שם העלה דודאי הרמב"ם סובר אין קנין אף אם לא חזר ולקח השדה עצמה ומ"ש בה"י חזר ולקחה היינו דאל"כ מעשרן והן שלו וכו' ע"ש היטיב ומכח זה העלה כדעת אביו המבי"ט דבשביעית קרקע עכו"ם ג"כ פטור ממעשרות דאין קנין וכו' אף אם לא חזר ולקח השדה דלא כר"י ע"ש ומשם יראה קצת דהך פלוגתא דיש קנין וכו' שייך ג"כ בעלמא אף דליכא קראי ועי' מ"ש לעיל בשם תשו' הרא"ש ע"ש. ועי' ס' צרור החיים (פ"א מה"ת) האריך הרבה בענין זה ואולי אזכה עוד להבין ולעיין בענין זה

לח) בד"ה יצק ובלל וכו' עי' תי"ט שתי' מש"ה לא נקט מלח הואיל ואיתא בכל הקרבנות ע"ש

לט) דף ס"ח ע"א בד"ה קוצרין ועוד תימה דבת"כ דרשינן וקצרתם וכו' וא"כ ל"ל הך דרשא וכו' והיינו כיון דלפי סברא זו ע"כ גרסינן גם בת"כ בית השלחין של עמקים וא"כ ת"ל ממקום שאי אתה מביא וכו' ולכאורה צריך להבין כיון דמייתי הך דת"כ א"כ מנ"ל באמת לומר דבית השלחין שבעמקים אף דיעבד פסול דילמא כשר ואפ"ה רשאי לקצור אף דבעלמא כיון דבדיעבד כשר אסור לקצור כמו בית הזבלים ובית האילן מ"מ הא עדיף משום דרשא דת"כ וי"ל וק"ל

מ) בא"ד ונראה לפרש יכו' אלא מדרבנן אסירי ואסמכו אקרא דת"ק וכו' צריך ביאור דהרי דרשא דת"כ משמע דלהתיר אתי ולא לאסור וצ"ל הכונה כיון דיליף מלשון וקצרתם שתהא תחילה לכל הנקצרין ות"ל זה ידעינין מראשית קצירכם אלא ע"כ דאתי לאסור אף בהנך דלא יביא לכתחילה והיינו אסמכתא מדרבנן רק בית השלחים שבעמקים דהוי הפסד מרובה התירו וק"ל

מא) בא"ד ומהשתא אי לאו ההיא דתוספתא וכו' וחד טעמא לתרווייהו וכו' עי' בה"ז שפי' הכונה דודאי בית עמקים פירות טובים הם ואפ"ה שרי לקצור משום הפסד מרובה ע"ש. ולכאורה צ"ע להתיר איסור דאו' מש"ה אך אפשר הפי' משום דרשא דת"כ שממהרים להתבשל וק"ל

מב) בא"ד אי נמי אפילו לכתחילה כשר וכו' לכאורה צ"ע דהרי היינו הך מש"כ לעיל אי לאו הך דתוספתא ודחו זה דלא פירות טובים הם וצ"ע וק"ל. ועי' רמב"ם (פ"ז מה"ת ה"ג) בית השלחין שבעמקים ובפ"ו מה' איסורי מזבח לענין מנחות כ' אין מביאין לא מבית הזבלים ולא מבית השלחין ע"ש

מג) בד"ה אבל לא גודשין וכו' בפסחים פלפלו קצת בענין זה עי' מ"כ כאן שפילפל דמאי קאמר בפסחים פ"ב ר"י יליף חמץ מנותר נימא מה לנותר שכן לא מהני ביטול ע"ש וזה לא נראה דחמץ ג"כ משעה שמתחיל איסורא לא מהני ביטול וכעין זה הוי נותר ואין להאריך וק"ל

מד) שם במתני' משקרב העומר וכו' בחי' לקידושין הארכנו הרבה בדיני חדש וגם בחי' הגא"א ז"ל הרחיב הדיבור בזה בחריפות ובקיאות ע"ש וכאן נכתוב קצת פרטי דברים

מה) תוס' ד"ה והא כתיב וכו' ותימא מי גרע מביעא וכו'. במ"א אמרנו כיון דביעא אין דרך לאוכלה חי רק לבשלה ואם נאמר דאכילת איסור לא חשיב אכילה ואפשר אף איסור דרבנן רק דשרי מטעם מתוך כמבואר בביצה (י"א) בסוגיא דמתוך דהמבשל גיד הנשה בחלב בי"ט ואכלו אי לאו משום מתוך הי' חייב על ההבערה ולא הוי צורך אוכל נפש ממש דאכילת איסור לא חשיב אכילה ועי' פרמ"ג הלכות י"ט שם נסתפק בזה באיסור דרבנן ע"ש. ולדעת הסוברים דלא אמרינן מתוך רק בהוצאה והבערה א"כ ביעא שאני משום דיבוא לידי איסור דאו' שיבשלה בי"ט ואין להאריך

מו) בא"ד ועוד תימה היכי משנינן בפ"ק (ה') וכו' במ"א כ' כי יש קצת מקום לומר כיון דהוי רק משום עשה והוי מ"ע שהז"ג וא"כ נשים פטורות וא"כ מנ"ל דאף כה"ג ממעט מן משקה ישראל דהרי נשים ג"כ בכלל ישראל נינהו [ובמ"א כ' כי יש לספק אם מ"ע כי האי שהיא בשוא"ת אם נשים פטורות] ושם הארכנו. ועי' תוס' לעיל (פ"ק ה') שכ' כי י"ל דהוי מצוה מן המובחר ע"ש

מז) ע"ב בד"ה בשיטת ר"י אמרה וכו' ותימה מנ"ל לר"י ור"ל דפליג שום תנא וכו' לקמן (ע:) בתוס' ד"ה מאי קודם לעומר וכו' נכתוב בזה אי"ה וגם בדף זה בתוס' ד"ה לא אם אמרת וכו' ע"ש

מח) שם בגמ' רבנן דבי ר"א אכלו בצפרא וכו' קסברי חדש בחו"ל דאו' וריב"ז מדרבנן קאמר וכו' עי' מג"ש ספ"ב דשבת מה שפילפל בזה ת"ל הא אף בדרבנן דבר שיש לו מתירין ספיקא לחומרא ודעת הרבה סוברים דחדש הוי יל"מ גם הא איתחזק איסורא ע"ש. וא"ל דמש"ה קאמר וכי תיקן ליום הנף לספיקא לא תיקן ולא קאמר כפשוטו ספק דרבנן לקולא אלא משום דכאן עדיף טפי ואף דשיל"מ ואיתחזק איסורא לקולא ז"א דא"כ מנ"ל דסבר חדש בחו"ל דאו' דילמא דרבנן ואפ"ה לא אכיל בשיתסר משום דהוי דשיל"מ וכו' וק"ל

מט) שם אמר רבינא אמרה לי אם וכו' וחייש לספיקא. לכאורה יש לומר דהוא סבר באמת חדש בחו"ל דרבנן רק ספיקא לחומרא כנ"ל ומאי דקאמר דסבר לה כר"י דאי כריב"ז והוי רק תקנה כה"ג הי' ראוי להקל בשיבסר שחרית כנ"ל דכולי האי לא תיקן או דהוי ספק בתרי דרבנן וק"ל ובקונטרס חדש הארכנו מאוד ואין עת האסף פה

נ) מה דקשה בסוגיא דקאמר ר"י מטעי טעי וכו' כיון דאמר ר"י אליבא דריב"ז דהוי מגזירת אישתקד א"כ ע"כ סבר כרב ושמואל וא"כ מנ"ל לר"י ור"ל לחלוק עליו וכמו כן קשה בר"ה שם דמשני ג"כ כעין זה כ' שם בחי' לר"ה קצת ע"ש

נא) שם בתוס' ד"ה לא אם אמרת וכו' בליקוטים