פתח הבית חלק א רב

מירוח וכו' כלומר לא מיבעיא אי סבר יש קנין א"כ ע"כ פיטר מירוח כמ"ש לעיל אלא אף אי סבר אין קנין מ"מ ע"כ הוא סבר דפוטר מירוח כיון שאוסר להפריש משל עכו"ם על של ישראל וק"ל ועי' צאן קדשים וכעת אין ת"י ועי' שנראה כן אפילו אי סבר אין קנין ע"ש

כו) בא"ד ולהא פירושא מ"ל הא דפליגי בגיטין אליבא דר"י פליגי וכו' ומ"ש תוס' לעיל די"ל הפי' בגיטין דיגונך וכו' והוי מיעוט אחר מיעוט היינו דמ"ד ין קנין יכול לסבור בין כר"מ ובין כר"י אבל למ"ד יש קנין רק לר"י וק"ל

כז) בא"ד ועוד י"ל וכו' ואף דקאמר הש"ס לקמן לר"מ אין מיעוט אחר מיעוט וכו' מ"מ זה דוקא לענין מירוח ולא לענין יש קנין דתרוויי' ממעטינן מדכתיב דגנך ולא כתיב תבואתך כמ"ש תוס' בגיטין ע"ש

עי' מ"כ שהקשה אי אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות לא ליכתוב שניהם ע"ש. וזה אינה קו' כמ"ש תוס' בכמה דוכתי ואין להאריך

כח) בא"ד ואיירי שלקחו עכו"ם במוץ וכו' ואי משום דהוי לוקח י"ל שקנאה אותה ישראל עצמו שמכרה לו. ובלא"ה י"ל דנראה דאיירי שמה שפריש על תבואה אחרת הי' ג"כ לקוח בידו מישראל ועוד נזכיר בזה אי"ה

כט) דף ס"ו ע"א בד"ה חד עריסותיכם וכו' וא"ת דהכא בעי תרי קראי וכו' לכאורה בלא"ה קשה אם יש כאן שני פסוקים למעוטי נכרי והקדש א"כ מאי קאמר אבל ר"מ ור"י גמרי ראשית וכו' ת"ל הא איכא קרא למעוטי ואם נאמר דהפי' מכח הגז"ש חד לדרשא אחרינא קשה ג"כ א"כ אפילו חד קרא למה לי כיון דלענין הקדש נוכל שפיר למילף מתרומה ויש עוד לפלפל בזה וכעת לא עיינתי

ל) בד"ה גזירה משום בעלי כיסין וכו' ותימא דאמרינן רפ"ב דקידושין וכו' לפי הנראה דתוס' דהכא סוברים דטעמא דר"ש דתרומת עכו"ם אינה תרומה משום דמירוח עכו"ם או קנינו פוטר וכ"כ רש"י ספ"ב דגיטין וכן יראה מדברי תוס' שם. ולפ"ז קשה קצת דא"כ מאי קאמר הש"ס שם דלר"ש ל"צ קרא למעוטי נכרי לשליחות בתרומה דהא ליתא בדנפשי' וכו' הא ס"ם משכחת לה אם קנה תבואה מישראל ואף אם נאמר דס"ס הוי לוקח ולוקח פטור מן התורה ס"ס הא משכחת לה שזרע שדה ומכר אח"כ התבואה לישראל וחזר ולקחה עי' תוס' גיטין. אכן עי' תוס' קידושין שם פירשו די"ל ר"ש סובר נכרי כמו שאין הקדשו הקדש כך אין תרומתו תרומה אבל לעולם וישראל שקנה ממנו תבואה שפיר י"ל דחייב ולא קשה קו' תוס' כאן וק"ל

לא) ע"ב בא"ד וא"ל ה"מ כשהי' מתחילתו של ישראל וכו' וא"ל לפ"ז א"כ הדרא הקו' לדוכתי' מהמפקיד פירותיו אצל עכו"ם דס"ס אמאי הוי דמאי הא הי' תחילתו של נכרי וצ"ל דהחשש שמא יש לנכרי פירות שקנאן מישראל וק"ל

לב) בא"ד וא"ל דאי מדרבנן לא אמר שהן שלו וכו' מכח הך גזירה גופי' היינו דהדר יעשו כן כדי לפטר מנתינה לכהן א"כ מה פריך מר"א וכו' היינו דנהי דר"ח אמר מעשרן והן שלו היינו מדאו' דודאי אין סברא לומר דמה שמחויב רק מדרבנן חייב לתת לכהן ומה שמחויב מדאו' היינו שנתמרח ביד ישראל יהא פטור דזה ודאי אינו דס"ס גם בנתמרח ביד ישראל אם תפטרנו מליתן לכהן הדר שייך גזירה וכו' רק ר"ח איירי מדאו' א"כ מה פריך מר"א דילמא איירי מדרבנן ועי' בה"ז הביא קצת פי' אחר בשם הר"ש משנזא ועי' תוס' בכורות שם

לג) בד"ה כדי שתהא בהמתו אוכלת וכו' גבי חמץ החמירו בודאי דאו' וכו' ובפסחים צידדו תוס' לומר דאיירי בלא ביטל והוי דאו' ע"ש

לד) בדיבור שני כדי שתהא בהמתו וכו' עי' בענין זד בחי' לעניני חנוכה הארכנו קצת בזה

לכאורה קשה לי טובא על לשון הרמב"ם (פ"ד מה תרומות הט"ו) שכ' שם דין תורה עכו"ם שהפריש תרומה אינה תרומה רק חכמים גזרו משום בעלי כיסין וכו' וקשה טובא הרי בגיטין קאמר שם וכן בקידושין דלרבנן עכו"ם מיקרי איתא בדנפשי' ולכך צריך קרא למעוטי וא"כ כיון דלדעת הרמב"ם הוא רק דרבנן א"כ הדרא קי' לדוכתי' וע"כ נ"ל כמ"ש תוס' בגיטין דמשכחת לה כגון שהגוי חכר קרקע מישראל ואז הוי תרומה דאו' וחייב עלי' א"כ הי' לו לרמב"ם להשמיענו זה וצ"ע כעת

ונפלפל קצת בל' הרמב"ם לפום ריהטא כעת. עי' פ"א מה' תרומות ה"י כ' שם עכו"ם שלקח קרקע וכו' כפי הנראה מדבריו כאן סבר דאין קנין שייך רק לענין אם חזר ישראל ולקח הקרקע דלא תימא דהוי כיבוש יחיד אבל אם לא קנה רק הפירות יש קנין. ועי' כ"מ כאן שכ' הא דבעלמא יש קנין היינו אם לא חזר ולקח וכו' וכן צידד קצת בה' י"ח שם כ' ליישב קו' הראב"ד וכן צידד בה' י"ג שם דמש"ה בישראל ועכו"ם שותפין טבל וחולין מעורבין ע"ש. ולכאורה קשה טובא דהרי כ' להדיא בה' י"א ובשאר דוכתי פ' זה דאם קנה ישראל הפירות ומירחן אצלו דחייב מן התורה. ואם הכוונה דלענין זה יש קנין שאם מירח הנכרי דהפירות עכ"פ שלו דכן משמע קצת מל' הכ"מ סוף הי"ג שסיים שם אם העכו"ם זרעה וגם מירח נהי דאין קנין מ"מ הפירות שלו וכו' ע"ש. אך מלבד שזה דוחק דמירוח עכו"ם פוטר מטעם אחר דיגונך ולא דיגון עכו"ם ג"כ קשה טובא שהרי כ' שם הכ"מ גופי' בסיף הי"ג בשם הרי"ק דאף אם מירח עכו"ם דגן ישראל פטור מן התורה אף דאין הפירות שלו כלל ע"כ יראה דעיקר סברת הכ"מ ג"כ רק דאין קנין לגמרי בפירות דאילו הי' יש קנין אף אם מירח ישראל הי' פטור ומה דנקט הרמב"ם חזר ולקח הקרקע היינו לענין שאר דברים מה שתלוי בגוף הקרקע לענין משכירין בית שהביאו תוס' סוגיא זו וכדומה ועדיין צ"ע

לה) שם הי"א פירות עכו"ם וכו' לכאורה לא נתבאר היטיב ברמב"ם אם פירות של נכרי וישראל מירח אותן ברשות עכו"ם ולא קנאן מעכו"ם אם חייבין ולכאורה בבכורות (יא:) דמסיק שם אלא דמרחינהו ישראל ברשות עכו"ם משמע דכה"ג חייב אך שם י"ל דאיירי שקנאן ישראל בשבלים אבל לא אם הם של עכו"ם בשעת מירוח. אך די"ל כמו שפסק לקמן הי"ד דאם הפירות של ישראל ומירחן גוי מיקרי מירוח עכו"ם כמו כן אפשר להיפוך והבן ועדיין צ"ע וק"ל ועי' מ"כ שעשה בזה מחלוקת בין הרמב"ם ותוס' ולא נראה בעיני ע"ש. ועי' כ"מ מ"ש בשם א"ח ובקונטרס שליחות כ' קצת בזה

לו) שם בכ"מ ד"ה ודע וכו' שכ' די"ל או דהרמב"ם פסק כר"פ ורבא דלית להן כלל גזירת בעלי כיסין וכו' ע"ש וצ"ע דהרי לקמן (פ"ח הט"ו) כ' שם להדיא עכו"ם שתרם תרומתו תרומה משום גזירת בעלי כיסין וכו' וגם לתי' השני שכ' הכ"מ לחלק בין פירות של ישראל לשל נכרי קשה ג"כ משם דהרי הוי של נכרי וצ"ע כעת

לו) הי"ג עי' כ"מ שכ' ודרך רש"י נראה כשיטות רבינו והיינו שכ' דאיירי שמרחן ישראל וכו' כונתו דהי' קשה לרש"י מה פריך הש"ס דילמא מש"ה דוקא שנתחייבה דאז עכ"פ חייב מדרבנן משום בעלי כיסין וכו' משא"כ אם לא נתחייבה וכו' לכך פי' רש"י דאיירי שמירח