פתח הבית חלק א רא

ט) ע"ב בתוס' בד"ה כתוב אחד אומר וכו' עי' רא"ש סוף פסחים תי' כיון שהגיע למנין עשיריות אין משגיח על חסרון אחד ע"ש ולפי מה שראיתי בדומה בס' חמד משה באו"ח וסי' תצ"ד) ליישב על קו' מג"א שהקשה שם איך אנו אומרים בשבועות את יום מ"ת הזה והרי התירה ניתנה ביום נ"א לספירה כי יצאו ממצרים ביום ה' ותורה ניתנה לכ"ע בשבת וכו' ותי' כי העמיד משה חמה במלחמת עמלק ולענין ספירה לא הי' נחשב ליום בפני עצמו כי ספירה תלוי בלילה ולענין מנין החדשים הי' נחשב ליום ע"ש א"כ י"ל קצת קו' תוס' כי הי' עכ"פ חמשים מעל"ע וק"ל

י) שם בגמ' ר"י אומר אמרה תורה הבא עומר וכו' עי' מנחת כהן שהקשה הרי ר"י סובר קצירת עומר דוחה שבת ויליף לה מבחריש וקציר תשבות יצא קציר עומר שהוא מצוה ואי כצדוקים לעולם לא משכחת כלל שחל קצירת עומר בשבת ע"ש. וקצת י"ל דמ"מ אתי למעוטי י"ט והיינו אם חל שבת בששי לחג דקוצרין בי"ט אחרון לפי דעתם הנפסדה ומש"ה לא מצי להוכיח מזה וק"ל

יא) שם בתוס' ד"ה רגל וכו' עי' מנחת כהן הנ"ל שהקשה הרי זה דבר שאין צדוקין מודים וא"כ קשה על הר"ר משולם דלעיל בתוס' ד"ה מה חדש וכו' ע"ש ול"ק מידי דודאי הנך דרשות שהוכיחו התנאים לא איכפת להו אם הצדוקים מודים או לא כי לנפשם הוכיחו לאמת האמת רק לשון אמרה תורה לא שייך בדבר שאין מפורש בתורה ולכך סבר הר"ר משולם לעיל דלא שייך אמרה תורה מנה ימים וקדש חודש כיון דאין זה מפורש בקרא אבל כאן הא שפיר מפורש דהוי תחילת רגל ואם אין הצדוקין מודים בהדרש מה לנו בזה וק"ל

במ"א כ' כי יש מקום לומר מדכתיב לרצונכם ממחרת השבת יניפנו הכהן ועי' תו"כ דרש התם בהפך דלרצונכם שיהי' מרצון וקצת י"ל דבא לרמז אותו שבת שהוא לרצונכם דהיינו י"ט שהוא תלוי בב"ד משא"כ שבת. אך עדיין אין מיושב שמא בי"ט אחרון כמו דפריך רבא לקמן על דרשא דתספור לך וכו' וק"ל

יב) דף ס"ו ע"א בגמ' אי מדר' יוסי ב"ר יהודא דילמא חמשין לבר מהני וכו' לכאורה גם על ריב"י הי' יכול למפרך דלמא בי"ט אחרון אלא דפריך טפי עדיף וק"ל

יג) שם ר' יוסי נמי חזי לי' פירכא וכו' לכאורה משמע פירכא אחרינא מה שלא נזכר עד עכשיו ואמאי לא הך פירכא גופי' דילמא י"ט אחרון וק"ל

עי' רמב"ם (ה' תו"מ) הביא דרשת הספרי שנאמר ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח וכו' והיינו דקודם הי' אסור משום חדש ואי ס"ד דדוקא שבת ממש א"כ ע"כ צ"ל שהי' אז כן שחל ט"ז בשבת ולא הי' לו לסתום אלא לפרש כיון דלא תלי בפסח ע"ש. ולכאורה י"ל לפ"ז על כל הני תנאי דפריך רבא דילמא י"ט אחרון י"ל דהי' פשיטא להו עכ"פ הך קרא דיהושע רק דחשו לזה שמא אירע אז ט"ז בשבת ולא סבירא להוא מה דהי' לו לפרש וכו' אבל עכ"פ סוף רגל ודאי אי אפשר דא"כ איך אכלו ממחרת הפסח וזה ודאי אין לומר דמחרת הפסח היינו מחרת יו"ט אחרון דבזה לכאורה לא שייך לשון ממחרת הפסח וק"ל

יד) שם בתוס' ד"ה זכר למקדש וכו' נראה דספק חשיכה יכול לברך וכו' קשה איך שייך בזה ספק דרבנן לענין ברכה והרי לכאורה ראוי לו לחזור ולספור בלילה בלא ברכה כיון שיכול לתקן ואם כן מדוע נתיר לו לכתחילה לספור בין השמשות בברכה

טו) בא"ד והיכא דשכח וכו' לכאורה קשה לפי מה שכ' בחי' על הרמב"ם הל' תו"מ ובשאר דוכתי' דיראה אף אם נקצר שלא כמצותו כשר עכ"פ לא קיים מצות קצירה והוי רק כמו אם לא נמצא מן החדש יביא מן הישן אף שלא נקצר כלל לשם העומר וא"כ לכאורה מאי ראי' מייתי לענין ספירה והבן. אך לפי מה שהארכתי שם בחי' הנ"ל די"ל ודאי אף מאן דסבר נקצר שלא כמצותו פסול היינו רק שלא קיים מצות קצירה אבל לעולם יביא מן מה שנקצר שלא וכו' או מן הישן ומ"ד נקצר של"כ כשר סבר דקיים גם מצות קצירה ניחא דברי תוס' והבן. ועי' עוד בזה יראה דודאי בזמן המקדש למ"ד נקצר של"כ כשר ואינו דוחה שבת וא"כ ע"כ כשחל ט"ז בשבת היו קוצרין בי"ד א"כ ודאי ספירה הי' מט"ז וזה פשוט

יז) ע"ב בד"ה אומר הי' ר"ע מירוח הקדש וכו' ה"מ למפרך ממשקה ישראל וכו' לכאורה הי' מקום ליישב קצת כיון דמן התורה זרעך ולא לקוח א"נ ממילא פטור ואי משום מדרבנן הא משמע בפסחים (מז.) דבמידי דרבנן לית לן בה דהרי פריך התם ואי מוקצה דאו' ממשקה ישראל וכו' משמע בדרבנן ניחא וק"ל. אך עכ"פ הי' צ"ל למאי דס"ד השתא הא דתנן לקמן (סו:) והשאר נאכל לכהנים וכו' לר"ע צריכין להפריש תרומה ויש לפקפק וק"ל

יח) שם בגמ' שלא ניתנו מעות אלא לצורך וכו' לכאורה א"כ הוי כמו הקדש והדיוט שותפין וא"כ למ"ד אין ברירה א"כ תיקשי קו' תוס' ד"ה אומר הי' וכו' ת"ל ממשקה. וקצת י"ל דכה"ג עדיף משום דעתיד להתברר בודאי עי' גיטין היטיב בסוגיא דברירה בתוס' שם ועדיין צ"ע וק"ל

יט) שם בתוס' ד"ה מירוח עכו"ם וכו' בענין יש קנין ואין קנין לא עיינתי כעת כראוי ואולי אזכה עוד אי"ה ואכתוב פרטי דברים העולים לענ"ד לפום רהיטא

כ) בא"ד תימה דילמא ביש קנין וכו' וצ"ל כונתם או דלכ"ע מירוח עכו"ם חייב או דלכו"ע פטור ואיירי כגון שנתמרח ביד ישראל שקנה מעכו"ם וק"ל

כא) בא"ד וי"ל אי נמי פליג ביש קנין וכו' לכאורה קשה הרי מבואר בש"ם לקמן דטעמא דר"מ משום אין מיעוט וכו' וי"ל ואין להאריך

כב) בא"ד וא"ל דנקט וכו' לכאורה מיד כשתירצו הא בהא תלי' הי' להו להקשות מלשון כל על כל וכו' וק"ל עי' מ"כ

כג) בא"ד ומיהו קשה לפ"ז דבסוף השולח וכו' בכאן לא רצו לתרץ כמו שתירצו אח"כ בפי' הג' דהש"ס לא חש לפרש רק חד דגנך די"ל כיון דע"כ דיגונך ולא דיגון וכו' היינו אין מיעוט אחר מיעוט וכו', א"כ הל' דקאמר מ"ד אין קנין דיגונך וכו' לא הוי תי' כלל על הקו' דאי משום אין מיעוט אחר מיעוט א"כ אף אי הוי הפי' דגנך הוי ג"כ ניחא משא"כ למה שמסקו ניחא דמ"ד אין קנין ניחא לי' כיון די"ל לשום דרשא ותיקשי לי' אידך לזה מתרץ דאתי לדיגונך. ומ"ש לקמן א"נ ה"ק הוי מיעוט אח"מ היינו הש"ס נקט סתמא דיגונך וממילא נוכל לומר או משום דאידך אתי לשום דרשא או משום אין מאח"מ אך הלשון דחוק קצת וק"ל ועי' מ"כ

כד) בא"ד וצ"ל דודאי מ"ד וכו' והכונה דלמ"ד אין קנין כיון דיליף לה מקרא כי לי כל הארץ וכו' כמבואר בגיטין אתי חד לדרשא משום דדחיק לאוקמי על אין מיעוט אחר מיעוט היכא דאפשר אבל למ"ד יש קנין ע"כ יליף לה מחד דגנך א"כ מהכ"ת לא נימא דאידך אתי למעוטי מירוח וק"ל

כה) בא"ד ור"י אפילו סבר אין קנין אפ"ה כ"כ פטר