פתח הבית חלק א ר

איך מחלק הרמב"ם בין כחושה לשמינה דבשמינה אין עובר ות"ל אם שחט כחושה ג"כ אין עובר אך ז"א דבכחושה דוקא אם אירע שנשפך הדם של הראשין אז שייך לומר זיל בתר מעשיו וא"ע אף דבשעה שחיטת השני' עדיין הי' דם ראשונה קיים משא"כ בשמינה וק"ל וא"כ מש"ה יראה דלא חייב על הראשונה די"ל תחילה הי' דעתו לכפר בראשונה רק אח"כ נשפך הדם ועדיין צ"ע קצת וק"ל

ג) בד"ה שתים מייתינן וכו' דהא ליכא אלא איסורא דרבנן וכו' עי' בה"ז שפי' כונתם כיון דהוי בטירחה אחת ודאי לא הוי רק איסור דרבנן ועי' ר"ן בביצה פ"ב שהקשה ע"ז דא"כ האיך נסתפק כלל שתים מייתינן או שלש מייתינן ת"ל הרי על שלש הוי רק דרבנן במה שעושה שלא לצורך ובשתים הרי הוי חיוב חטאת דעושה שתי קצירות ומכח זה הוכיח דבאמת טירחה אחת ג"כ הוי דאו' ובי"ט שאני דלא חייבה התורה לצמצם ע"ש היטיב. ולכאורה יראה עוד קצת ראי' מכריתות (ט"ו.) דקאמר שם קצר וחזר וקצר מה לי אמר ר"א וכו' ומסיק שם בסוף בדלית המודלית על גבי תאנה הא אב ואב כה"ג פטיר וכו' משמע שם הטעם משום דהוי בת אחת אבל לא משום דלא חשיב מלאכה כלל טירחא אחת ועי' תוס' שבת (נ.) ד"ה קופת הרוכלין בזה ע"ש. וקצת י"ל קו' הר"ן הנ"ל על תוס' דבלא"ה הקשו האחרונים עי' ס' לריר החיים הלכות שבת הנ"ל דת"ל למ"ד שבת הותרה במקום פיקוח נפש א"כ מאי בעי כלל ע"ש וע"כ צ"ל דמ"מ מה דאפשר בקל לעשות טפי עדיף א"כ הוי ס"ד דטפי עדיף שנים דאם מביא שלשה מיחזי כאלו עשה לצורך עצמו ג"כ ואפ"ה מסיק דטוב יותר שלשה ואפשר דמסיק שבת דחוי' ואין להאריך

ד) עי' תשו' רמ"א (סי' ע"ו) שם פילפל בדין אם שני מוהלים מותרין למול בשבת וסיים שם דשרי אף דמסוגיא כאן יראה דאסור מדמסיק כאן אבל הכא דכי ממעט וכו' א"כ מוכח דוקא אם ממעט בקצירה אבל אם היו שלש בשני עוקצין אסור וכמו כן במקום שיכול לעשות בחד גברא ועשה בשנים דהוי כמו ריבוי מלאכות דהש"ס מדמה הא דר"י עומר נקצר בשלשה סאין וכו' להא דר"ח הכהנים דאמר בשבת נקצר ביחיד וכו' א"כ שני מוהלים סור ג"כ דהכי משמע מדברי תוס' אך דחה זה דהתוס' כתבו רק דלא מצי למפשט אבל למסקנא אף בשבת שרי וכו' ולכאורה יראה כונתו בזה כיון דמסיק דטפי עדיף לקצור שלשה י"ל אף במקום דא"צ כלל אפ"ה שרי הואיל והוי טירחא אחת וק"ל אך אח"כ מסיק והכי משמע מסוף דברי תוס' וכו' יראה דאתי עלי' מטעם אחר דמילה עדין טפי וצ"ע ואין להאריך. וסיים ואפשר דאף ג' בשני עוקצין שרי והא דנקט דמפשת קצירה היינו רק לר"י אבל לדידן אף ג' בשני עוקצין ש"ד ע"ש. והנה צ"ע אם ג' בשני מותר לחתוך שניהם זה צע"ג דהרי די לו בשנים ול ענין יהא שרי לחתוך עוקץ השני בשלמא להחולקים על ר"י וסוברים דמותר בשבת אף חמש סאין היינו משום דשביחא מילתא טפי כמבואר לעיל ואפשר סבר הרמ"א ג"כ כנ"ל כיון דשבת הותרה אצל פיקוח נפש א"כ שפיר ויכל לחתוך תחילה עוקץ של אחד ואח"כ השני דהתורה התירה לו לחתוך ויכול לעשות באיזה אופן שירצה ועדיין צע"ג בזה. ומדברי הר"ן הנ"ל משמע דאף חייב חטאת אם עשה מה שאינו צריך

ואגב נפלפל קצת בגוף הדין של רמ"א הנ"ל שכ' דשני מוהלים ש"ד וראי' מקרבן תמיד שנעשה ג"כ ע"י הרבה כהנים. עוד ראי' דהרי פיקוח נפש הותרה שבת אצלו ופ"נ ילפינן רק ממילה מה מילה שהיא אחת מאבריו וכו'. עוד ראי' מדקאמר למ"ד מקלקל בחבורה חייב טעמו מדאצטריך למשרי במילה ור"י סבר מילה הוי תיקון גברא עי' שבת פ' האורג וקשה וכי לית לי' לר"ש דמילה הוי תיקון גברא א"ו דקרא משמע בחיתוך לחוד וע"ז הי' קשה לו שפיר הא דקרא משמע דאף במוהל ראשון צריך להתיר ותי' דהוי מקלקל ור"י סבר אפ"ה הוי לצורך תיקון וסיים ואי לאו דמסתיפינא הייתי אומר כי טוב יותר שנים דהוי שנים שעשו מלאכה וכו' ע"ש. והנה לכאורה סוף דבריו צ"ע וכי מה ענין זה לשנים שעשו אטו מי הוי המצוה המלאכה הלא המלאכה היא החבורה וא"כ כל אחד עשה חבורה ואם כונתו דכ"א בפני עצמו הוי מקלקל רק שניהם יחד זה ג"כ אינו חדא דהרי כ' לעיל דהוי צורך תיקון ועוד הרי עכ"פ האחרון הוי מתקן ושנים שעשו לא שייך רק בעושין בבת אחת שנים שאחזו בקולמוס או זה עוקר וזה מניח דכל חדא חצי מלאכה היא משא"כ כה"ג והבן היטיב. ורציתי לדחוק עצמי לומר דסבר אם נולד מהול בלא עור החיתוך אף אם פורעין אותו אח"כ עכ"פ לא נעשה המילה כתקנה ומש"ה לא הוי התיקון רק הואיל ונעשה ע"י הראשון מש"ה הוי שנים שעשו התיקון אבל לא נראה כלל ואין להאריך וצ"ע. גם הראי' שהביא מתמיד שעושין הרבה כהנים לכאורה שם זוכה כ"א במצוה אחר משא"כ כאן דהוי רק חדא מצוה וצ"ע וק"ל

עוד יש לי לפקפק קצת בהך ראי' מתמיד דלכאורה יש לספק אם מל שלא בזמנה בשבת ואתרו בו על כל פורתא אי נימא דמחייב על כל פורתא או דילמא כיון דהוי מקלקל רק דמתקן גברא וא"כ החיוב על הסוף אף דבתחילה הוי ג"כ צורך תיקון מ"מ לא שייך לחייב על כל חדא וא"כ לפ"ז י"ל בשלמא בהך דתמיד שייך שפיר מה לי אם זה יחלל שם או זה משא"כ כאן הרי אם זה יגמור המילה א"כ לא חילל רק פעם אחד שבת משא"כ אם אחר יגמור חיללו שניהם והבן. אך עי' רמב"ם בפי' המשנה בפ"א דחולין פי' על הא דהשוחט בשבת שחיטתו כשרה דדוקא בשוגג דאל"כ הרי נעשה מומר דעל כל פורתא ופורתא חילל שבת א"כ משמע דלא כדברינו הנ"ל. ועי' ב"ח יו"ד (סי' י"א) שכ' אף דהוי מקלקל בתחילה מ"מ הוי על מנת לתקן ובמ"א הארכתי בזה ועי' תב"ש שם

עוד רגע אדבר עי' חולין (ל.) בתמיד קרצו ומירק אחר על ידו ועי' ביומא בזה ועי' פרמ"ג או"ח (סי' תרכ"א) שם הקשה ת"ל איך רשאי לחלל שבת כל לשחוט שני סימנים הרי ברוב סגי אך זה דומה למילה כל שלא פירש וכו' אבל מירק אחר ע"י קשה ע"ש ומכח זה אפשר להוכיח כדעת בעל העיטור שהבאתי לעיל. אך לכאורה יראה אם כבר נשחט רוב שוב לא מיקרי חי ולא חילל שבת כלל דהוי כמו חותך בשר המת וכעת לא עיינתי בזה וצ"ע וק"ל

ה) ע"ב בד"ה אב"א אין מעבירין וכו' ולכאורה קשה קצת אמאי לא נימא הך דאין מעבירין הוי רק דרבנן וי"ל וק"ל

ו) בד"ה ארור אדם וכו' והא דמשמע וכו' וא"ל דילמא הכא באמת הטעם משום לא ימוש וכו' ז"א דא"כ מאי איריא חכמת יונית אפילו כל מילי נמי וק"ל

ז) דף ס"ה ע"א בד"ה מריש ירחא וכו' ואי כגי' דשמעתין א"כ אפילו כר"י לא אתיא וכו' וקצת י"ל כיון דחכמים רצו לעשות חיזוק לדבריהם א"כ במקום שנוכל לעשות החיזוק לפניו עשו כן משא"כ כאן דא"א לפניו דתמניא בלא"ה אסור בתענית משום דאיתוקם תמיד ובלא חיזוק כלל אי אפשר לכך עשו עכ"פ לאחריו ובחי' לתענית הארכנו

ח) שם בגמ' משה רבינו אוהב ישראל וכו' הי' כפר כאילו הי' הרשות ביד משה לקבוע איזה יום שירצה וק"ל: