פתח הבית חלק א קצט

פ' ר' ישמעאל

א) דף ס"ד ע"א בגמ' ע"כ לא אמר ר"י הכא אלא דליכא משום אתה מכשילן וכו' לכאורה צ"ל איכא דהוי רק חומרא דרבנן דאל"כ וכי משום שאתה מכשילן וכו' נתיר דאו' וק"ל

ונבוא לעיין קצת בפסקי הרמב"ם בהנך דינים. בדין עומר פסק בפ"ז מהלכות תמידין הי"א דנקצר בשלש סאין בחול ובשבת וכן פסק שם הי"א דנקצר בג' אנשים כחכמים דפליגי על ר"ח סגן הכהנים שהרי לא חילק שם הרמב"ם בין שבת לחול וכן פ"ג מה' קידוש החודש פסק בין שנראה בעליל וכו' מחללין את השבת כרבנן דפליגי על ר' יוסי ע"ש ובפ"א מה' קרבן פסח הי"ד שם פסק מפשיטין את כולו כרבנן דפליגי על ר"י בנו של ריב"ב עי' כ"מ שם ועי' שם בלח"מ שתמה הרי מסיק שם בשבת (קי"ז.) דשקיל לה בברזי אבל לא כדרכו ומרמב"ם דלא חילק כלל בין שבת לחול משמע דכדרכו מפשיט לה ותי' דסבר כחד תי' בתוס' שם ד"ה דשקיל וכו' שכ' דרבנן לדברי ר"י אמרי אבל אינהו סברי דשקיל כדרכו ע"ש. והטעם לזה נראה כיון דפסק בכל הני דאין מקפידין על טירחה ועל גברא יתירי כמו כן בזה שרי וק"ל. ולענין מילה פסק הרמב"ם פ"ג מה' מילה דאין חוזר על ציצין שאין מעכבין וע"ש בה"ו כ' הכ"מ דיראה מלשון הרמב"ם דאף בחול אינו חוזר ולענין לחה"פ פסק (בפ"ה מה' תו"מ) דבעי דוקא שיהא תמיד ממש ולא כר' יוסי דסבר אפילו הסיר הישנה שחרית והניח חדשה ערבית הוי תמיד ע"ש היטיב בשבת (קל"ד:) דתלי זה בהך דציצין וכו' ע"ש

ודע דצריך להבין קצת מדוע לא הביא במנחות ג"כ פלוגתא דרבנן ור"י בלחה"פ וכן בשבת מדוע לא הביא פלוגתא דר"ח סגה"כ ורבנן בקצירת עומר וק"ל. והנה צריך להבין קצת על הרמב"ם כיון דפסק בה' ק"פ מפשיטין כולו א"כ מדוע לא פסק ג"כ חוזר על ציצין שאין מעכבין דהרי חזינין בשבת (קל"ד) הנ"ל דבתחילה ס"ד לומר מאן תנא ר"י בנו של ריב"ב ודחי די"ל אף ר"י מודה דחוזר וכו' אבל לדידן דפסקינן כרבנן מכש"כ דחוזר. ועי' רשב"א בחי' לשבת שם תי' זה וכ' דלמסקנא הנך ענינים לא שייכי אהדדי ואין לדמות זה לזה כלל וראי' דהרי ר' יוסי פליג בקידוש החודש וסבר נראה בעליל לא מחללין ואפ"ה בלחם הפנים סובר דמיקרי תמיד א"ו לא דמי להדדי ע"ש. ועי' תשו' שאגת ארי' דיני מילה (סי' נו"ן) שם כ' דהוכיח הרמב"ם דבציצין שאין מעכבין אם פסק ליכא תו מצוה לחזור משים זה אלי ואנוהו וגו' והיינו דאי ס"ד איכא מצוה א"כ מדוע לא תדחה שבת הרי בשחט חטאת ונמצא כחושה מותר לו לשחוט אח"כ שמינה אפילו בשבת וע"כ משום הדור מצוה א"כ כמו כן זה א"ו דלא הוי הידור כלל אחר שפירש ע"ש. וזה יש לדחות קצת דבשלמא בכחושה ושמינה ס"ס עושה כל המצוה בשמינה זריקת דם והכל משא"כ כה"ג שוב ליכא רק הידור מצוה משום זה לא דחינן והבן זה. עוד הוכיח דת"ל מילה הוי מקולקל רק משום תיקון גברא וא"כ ציצין שא"מ כיון דליכא תו תיקון גברא אמאי לא ידחו שבת משום הידור מצוה כיון דהוי רק איסור דרבנן ע"ש וגם זה יש לדחות די"ל מ"מ מיקרי תיקון גברא שיהא מן המובחר וק"ל. וקצת י"ל הוכחת הרמב"ם מדתני בברייתא אין חוזר על ציצין שא"מ נהי דאיירי בשבת אמאי לא תני במוצאי שבת יחזור עכ"פ א"ו דא"צ כלל וק"ל. וקצת יש לספק אם חזר על ציצין שא"מ וכו' אם חייב חטאת דלפי מה שהוכחנו לעיל משמע דכל הנך הוי רק דרבנן אך יש לחלק בין הנושים וק"ל ועדיין צ"ע

עוד ביאר שם השג"א (סי' נ"א) ליישב דעת הרמב"ם בה' ק"פ לעיל שפסק מפשיטין את כולו וכו' די"ל דאיירי כל זמן שלא פירש וכמו דבציצין שא"מ דכ"ז שלא פירש גומר אף בשבת כמו כן זה ואף דבשבת (קל"ד) הנ"ל מוכח מש"ס דסבר דהוי כמו פירש מ"מ במנחות מוכח דלא הוי כפירש ע"ש והוכחתו יש לדחות ואין להאריך

ובגוף הדבר יש מקום להעיר קצת דבאמת ברש"י שם בשבת בהא דקאמר מאן תנא ר"י בנו של ריב"ב הוא ופי' שם רש"י דהוי כמו פירש א"כ מוכח דסובר כ"ז שלא סילק ידו מיקרי לא פירש. אך אילולי דמסתפינא הייתי אימר דאף אם לא סילק ידו ס"ס כיון שיכול לפסוק הוי כמו פירש משא"כ במילה כיון שלא חתך העור לגמרי ממקום חיבורו ואילו רוצה לפסוק צריך לחתוך העור במקום זה ואם לא יפסוק חותך מאותו מקום והלאה זה מיקרי לא פירש וצ"ע טובא בזה. ולפי"ז במילה אם חתך לגמרי ממקום חיבורו זה מקרי פירש אף אם הי' דעתו לחתוך עוד והבן זה וצ"ע

עוד הביא שם השאג"א דעת בעל העיטור שהביא הטור יו"ד (סי' רס"ו) שסובר אף בשבת חוזר על ציצין שא"מ וכו' והב"י כ' שם הטעם משום כיון דבש"ס מסיק בשבת שם דתלי' בפלוגתא דלחם הפנים והלכה כר' יוסי דנימוקו עמו א"כ ממילא חוזר דתלי הא בהא ע"ש. ובאמת קצת תימא על הב"י שלא הזכיר כלל אשר הרמב"ם (בפ"ה מה' תו"מ) פסק דלא כר"י אלא כסתם מתני' דמנחות (נ"ט:) ע"ש. והשאג"א כ' דסתם מתני' דמגילה (כ') כותי' דר"י ע"ש. עוד כ' דהטעם כיון דבמנחות (צ"ט:) אמר שם מדבריו של ר"י נלמוד אפילו לא למד רק פרק אחד שחרית ואחד ערבית יצא ידי לא ימוש ספר התורה וגו' ובנדרים (ח.) אמר רב האומר אשנה פרק זה נדר גדול נדר יכו' ופריך והלא מושבע ועומד הוא ומשני דאי בעי פטר נפשי בק"ש שחרית וערבית וכו' [א"כ חזינן דהכי הלכתא א"כ ע"כ הלכה כר"י וע"כ צ"ל לדעת הרמב"ם דפסק דלא כר"י היינו כמ"ש הר"ן בנדרים שם דודאי מחויב ללמוד כל היום דכתיב ושננתם שיהא מחודדין בפיך רק כיון דאתי מדרשא ואין מפורש בקרא חיילי שבועה וכו' אם כן מכש"כ הך דלא ימוש וגו' דהוי רק ד' קבלה ודאי חיילי שבועה והא דפריך שם והלא מושבע ועומד וכו' היינו מושננתם וכו' אך הקשה להרא"ש דפי' שם בנדרים קו' הש"ס מכח והגית וכו' ואפ"ה משני מצי פטר נפשי' ואפ"ה פסק הרא"ש ציצין שא"מ אינו חוזר וע"כ כרבנן דפליגי על ר' יוסי א"כ הדברים סותרין ע"ש. ולכאורה יש לפקפק בכ"ז דהא דאמרינן שם מדברי ר"י נלמוד וכו' היינו מר"י מוכח כן בפירוש אבל לעולם אף לרבנן יש לומר כן ושולחן שאני דכתיב תמיד וק"ל. עוד כ' שם סברת בעל העיטור משום דהוי מקלקל ותיקון גברא לא שייך בציצין שא"מ ע"ש כבר כ' לעיל כי אין זה מוכרח כל כך וק"ל

ב) שם בתוס' ד"ה ואפי' נתכפר בשני' וכו' לכאורה אף אם היינו אומרים דכה"ג שייך ג"כ בתר מעשיו אזלינן ופטור מ"מ אמאי לא יהא חייב א"כ על הראשונה ששחט שלא לצורך ויש ליישב וק"ל. וכמו כן עי' רמב"ם (פ"ב מה' שגגות ה"ט) שם לא ביאר כלל הך דאפילו נתכפר בשני' וכו' ועי' לח"מ שהקשה מדוע לא ביאר והעלה דרמב"ם פליג אתוס' ועובר ד שפיר בפלוגתא דבתר מעשיו וכו' ע"ש. ולכאורה קשה א"כ **(דבר בעתו מה טוב מנהג הלומדים הי"ו לעסוק בליל ויום ט"ז ניסן בפ' ר' ישמעאל ע"ד כל העוסק כו'. גם נרמז מזה במס' מגילה ובזו אשכחי' דיתבי רבנן קמי' כו' לכן ראיתי נכון להעתיק לכאן מחידושי רבינו המחבר זצוק"ל על פרק הזה המו"ל.)**