פתח הבית חלק א יט

הר"י אברצלוני שהביא הרא"ש שפוסק כר"י והביא ראי' מהך דרבא. ותמהו עליו מי עדיף ר"ע מר"י הא אין הלכה כר"ע מחבירו וכמו כן שאר ש"מ שאמר רבא אין הלכה כר"ע כמו כן י"ל בהך עי' תשו' שאג"א ע"ש. ולהנ"ל ניחא דעיקר כונת הרי"ב רק להוכיח דלא נימא הפירכא שכן אין היתר לאיסורו והבן:] וא"כ קשה דילמא ר"ע סבר כמו דפסקינן באמת דלפני זמנו כר"י וא"כ ודאי תו ליכא למילף מנותר דמה לנותר שכן יש היתר לאיסורו אבל אי הוי קאי תשביתו בי"ט א"כ ודאי הוי מסתבר לומר דהך קרא יתירא קאי על אחר זמנו כיון דהשתא ליכא קרא כלל ללפני זמנו וכל עיקר סברת הרא"ש הואיל ובלא"ה חזינן שאסרה תורת מחמת תשביתו להכי מוקמינן קרא על לפני זמנו וק"ל. ובלא"ה הסברא כן דבאיזה זמן הוי מוקמינן לפני זמנו וק"ל. ואף דהי' מקום לומר מלשון עליו הוי מוקמינן משעת שחיטת פסח הרי חזינן דהרא"ש לא כ' הכי. ועי' לקמן בסוגיא דאדרבה עליו מוקמינן לשעת אכילת פסח ע"ש. וא"כ קאמר שפיר ר"ע ודאי אי הי' קאי אי"ט א"כ הי' מוקמינן קרא אאחר זמנו. א"כ ממילא הוי ילפינן שפיר מנותר דהוי בשריפה דליכא פירכא משא"כ עתה דתשביתו בי"ד א"כ קרא יתירא מוקמינן אלפני זמנו. וא"כ איכא פירכא באמת לא ילפינן מנותר ולא הוי כלל בשריפה וק"ל ונ"ל דרבא סובר בפשיטות דודאי חולין מקדשים לא ילפינן וא"כ ע"כ אי סבר בשריפה היינו מכח ק"ו דא' מכניסין הפירכא בתוך הק"ו וכבר כ' בזה לקמן בסוגיא דחזקי' ור"א אי הך פירכא חולין מקדשים אי הוי כמו פירכא כתובה דאין מכניסין וכו'. אכן אי נימא דהוי רק כמו פירכא מסברא שפיר מכניסין כמבואר. א"כ שפיר הוכיח דסבר כר"ע דהך דאין היתר לאיסורו ג"כ י"ל דהוי רק כמו פירכא מסברא א"כ ע"כ סבר באמת כר"י וק"ל

ועפי"ז קשה מה שהקשינו לעיל כיון דע"כ העיקר מחמת הק"ו דילמא סבר כל דין [וכו'[ רק אי הוי קאי ביו"ט לא הוי שייך זה כיון דאין יכול תו לבטל די"ל ר"ע סבר כר"ש דע"פ מותר עכ"פ בהנאה א"כ הוי שפיר סופו להקל כיון דלענין ב"י יכול לבטל אבל אי קאי בי"ט לא שייך זה כיון דעכ"פ אסור בהנאה (דודאי] אף אי הי' קאי בי"ט עכ"פ איסור אכילת חמץ מתחיל בלילה אלא דלא ילפינן השבתה מיני' וא"כ הי' שפיר ילפינן מנותר ומנ"ל עתה דקאי אעי"ט דסבר ר"ע דהוי ג"כ בשריפה ומכאן יהא מוכח כשיטת הגאונים דלענין ב"י יכול להפקיד בבית עכו"ם א"כ אף אי קאי בי"ט הוי סופו להקל אלא ע"כ דלא סבר ר"ע כלל כל דין וכו' א"כ גם עתה נמי כן וק"ל. אך לזה עדיין קשה קו' תוס' דלקמן (כ"ז:) א"כ יהא סבר ר"ע דסוכה אינה נוהגת אלא בד' מינים כיון דלא. סבר כל דין וכו' א"כ יליף שפיר מלולב אכן זה י"ל בכמה גווני ואין להאריך וק"ל

מא) ונזכיר איזה פרטים היוצא לנו מתוך הפילפול בסוגיא זו הנה כתבנו לעיל דעכ"פ לדידן אף אי ילפינן מנותר מ"מ בהתחיל להדליק מערב י"ט ודולק והולך ביו"ט שרי ואף דהירושלמי סובר בנותר כה"ג אסור מ"מ בש"ס דילן פ"ב דשבת מוכח להדיא דשרי. ומה שהביא הרשב"א בתשו' (סי' עא) דברי הירושלמי לא לדינא כ' כן כמו שכ' הרשב"א עצמו בחידושיו שם לשבת. ועי' ח"י (סי' תמה סק"ב) הביא שם דברי ירושלמי אלו לדינא. ודבריו צ"ע וכבר הרגיש בזה בפר"מ (סי' תמו סק"ג) ע"ש. גם הביא שם בפר"מ הנ"ל פי' בלשון הרשב"א בתשו' שם במה שרצה להוכיח מרש"י בשמעתין דלרבנן אסור לשרוף ע"ש. ועי' בח"ד (דף כה.) ע"ש שביאר הרבה בדיני מתוך ע"ש

מב) עוד נזכיר הנה הרא"ש לקמן השיג על הגאוני' שסוברים דחמצו של ישראל ברשות עכו"ם לא מיקרי ביתו דמ"מ כיון שהשאיל ממנו לשמירתו וכו' ביתו קרינן לי' ע"ש וא"כ קצת משמע לכאורה מהרא"ש דאם הניחו ברה"ר תי אינו עובר כיון דלא שייך שהשאיל לו וכו' ואפשר דגם מדרבנן אינו עובר ואפשר דעכ"פ עשה איכא כמו שכ' לדעת הגאונים בהפקיד לעכו"ם. וא"כ כל הפילפול שכ' לדעת הגאונים כמו כן ג"כ לדעת הרא"ש בהניח ברה"ר ועי' ב"י (ריש סי' תמו) ובטו"ז שם שכ' לדעת רש"י בהוצאה מרשותו סגי והטו"ז התמיה ע"ז. וכבר כ' כי אין זה כ"כ תימה לדעת הגאונים. ולהנ"ל אף לדעת הרא"ש ניחא. ועי' תשו' פ"י (חא"ח סי' יב) שם פילפל באחד ששכח למכור חמצו קודם שש וצידד לומר שיכול להשליכו למקום הפקר שכלבים וחזרים מצוין ואם נוטלו עכו"ם ומחזירו לו אחר פסח שפיר דמי. ופילפל שם בסברת הרא"ש בשם הריב"ק שאוסר להשליך לכלבים הפקר. והביא גם דעת רש"י דמשמע דשרי. וכ' די"ל אף הירושלמי אין אוסר רק מדרבנן וא"כ יש להקל במקום הפסד ע"ש ולכאורה צ"ע בכונתו אי סובר דכיון שהשליך לרה"ר עכ"פ ליכא ב"י ואפשר אף לר"י דסבר דבעי שריפה מ"מ דוקא לענין העשה אבל ב"י תו לא עבר א"כ מאי ענין זה למחלוקת רש"י וריב"ק. וצ"ל דמ"מ ודאי עכ"פ מדרבנן בעי דוקא הבערה מן העולם ע' אם ניתנו לפני כלבים יצא הוא ואם נזדמן שחטפו נכרי לית לן בה אי מחזירו לו אח"כ אבל אי אין רשאי ליתן לכלבים הפקר לא יצא כלל ידי תשביתו. וצריך להתיישב בכ"ז היטב וכבר הארכנו בכמה דוכתי בהך דנקברין אי בעי מן התורה וכן אי אפרן אסור מן התורה. ועי' גם בפר"מ בפתיחה להל' פסח (ח"ג פ"א ס"י) ובסי' ת"מ בסופו ע"ש

מג) עי' ס' שער המלך (הל' י"ט פ"א) שם צידד לומר ולפרש הא דאמר רבא כאן ש"מ לר"ע ל"ל מתוך וכו' היינו בכה"ג דליכא צורך קצת ובאמת בכה"ג לכ"ע ל"ל מתוך ע"ש. ועי' תמים דעים ודף כה) כ' לפרש הא] דקאמר ש"מ ל"ל מתוך כאן משום דילפינן מנותר דהוי גזה"כ ע"ש. וכבר כתבתי לעיל מה שנראה לע"ד

די' עוד שם בת"ד שפי' הא דאמר ר"י בביצה (יב (הבעיה אינו משנה היינו דמסתמא משמע דאף אי בישל [גיד] לבדו ג"כ לקי והרי כיון דראוי לכלבים הוי צורך קצת ע"ש והדבר צ"ע דממ"נ למ"ד נפש אפי' נפש בהמה במשמע הוי אוכל נפש ממש ומאן דפליג ע"ז משמע דתורה מיעטה אף לצ"ק. וכבר כ' לעיל גבי לכם ולא לנכרים משמע ג"כ אף במקום מתוך מיעטה תורה. ועי' פר"ח (רס"י תנה) ובמג"ש (ביצה יב) ובסוגיא דעיסה חציה של ישראל וחצי' ש"נ שם משמע אף דשייך פת נאפה יפה והוי עכ"פ צ"ק אפ"ה אסור ע"ש ואין להאריך פה

[אמר המ"ל היות שראיתי שהגאון המחבר וצ"ל כתב באן ביני שיטי שכמק"א כתב עוד לישב דברי רש"י הנ"ל באופן היותר נאות וחפשנו ומצאנו בעזה"י את החי' אשר רמיו עלי' הגאון המחבר זצ"ל בכאן ע"כ הננו מעתיקים אותו בכאן ככתבו וכלשונו אות באות וז"ל

] מד) בחידושינו לפסחי' הי' קצר המצע מהשתרע לכתו' כל מה שחנני ה' בדף ה' בסוגיא דאך ביום הראשון. ע"כ נכתוב פה. אמרנו לישב עוד בדרך נאות לשון רש"י שכ' בד"ה ש"מ סבד לה כר"י וכי הואיל ואין לו לימוד אחר וכו' וכבר כ' שם לישב וכאן נכתוב באופן היותר נאות דרך פלפול. דכבר הקשינו בחי' פסחים שם מאי קא משני אביי בתחלת הסוגיא תרי קראי כתיבי וכו'. הא יש מקום לומר לדעת הגאונים דחמצו של ישראל ברשות עכו"ם אינו עובר בב"י. א"כ שפיר י"ל ביום הראשון היינו ביו"ט וכל שבעה עובר על ב"י רק עכ"פ אי מניחו בבית נכרי אינו עובר אבל [על] מ"ע דתשביתו עבר. כאשר צידדו האחרוני' עי' תשו' שאג"א (סי' פג) ואף דתשביתו ג"כ נאמר מבתיכם מ"מ י"ל לשון תשביתו היינו מן העולם. וא"כ ניחא שפיר מחצות יום ראשון ואילך עבר ג"כ על תשביתו ונ"מ דלא