פתח הבית חלק א קעד

צא) סעיף יד במג"א (ס"ק למד) אבל לכתחילה לא וכו' עי' א"ר שכ' דיש לסמוך אף לכתחילה ע"ש אך לא בד' כוסות ע"ש וגם זה אין מוכרח כל כך ע"ש

צב) סעיף טו במג"א (ס"ק ל"ב) ואם הי' דעתו לשתות וכו' אין מברך בפה"ג וכו' משמע אבל עכ"פ צריך לקדש מחדש ועי' טו"ז שכ' דאף א"צ לקדש מחדש ועי' א"ר שכ' דאפשר במוכן לפניו מודה המג"א והוא איירי רק בדעתו עלי' ולא מוכן ע"ש

צג) שם במג"א ונ"ל אם קידש בשחרית על שכר וכו' מה דקשה מדוע דוקא בשכר ולא יין עי' א"ר שהרגיש בזה ע"ש

צד) סי' רעג במג"א (סק"ב) עי' א"ר ואחרונים שכ' דמתוס' משמע דסוכה הוי ממקום למקום וצריך דעת ע"ש. אך המג"א כתב לחלק בין אם יש להם מחיצות בפני עצמן ע"ש

צה) בט"ז (סק"ב) עי' מפרשים בסוגיא שם שהוכיחו דע"כ שם איירי ג"כ שאמר קידם קידוש ע"ש

צו) סעיף ה כ' הגאונים וכו' עי' בחי' לפסחים שהבאתי שם דמתוס' מוכח בכמה דוכתי' שחולקים ע"ש וכן הרגישו האחרונים

צז) בט"ז (סק"ד) וכו' לכאורה תמוה דהרי א"צ שישתה רק רוב רביעית וצ"ל דמ"מ משום חשש ספק ברכה צריך לשתות כולו עי' תו"ש

צח) סי' רצו (סעיף ג') ומיירי שהי' רביעית בצמצום וכו' גם כאן קשה הא צריך לשתות רוב כמו דקשה לעיל וסי' רע"א סעיף י"א) וכאן לא שייך תי' הא"ר לעיל שכ' ליישב הקו' מש"ס דשאני התם הואיל ואפשר להבדיל ולברך על כוס אחד דהרי כאן איירי בהכי ואפ"ה משמע אם יש מעט יותר מרביעית יטעום ויבדיל דיל מיד וק"ל ועי' א"ר כאן

צט) סי' רצט (סעיף ד') ואם יש לי שני כוסות וכו' עי' ב"י שהביא בשם הרמב"ם שסובר דאף ביש לו שני כוסות אפ"ה שרי לעשות הכל על כוס אחד יעי' מ"ש לעיל (סי' רע"א) מה שי"ל דלא תיקשי לו מהש"ס דמבואר שם אין לו שאני ושם כתב דדוקא בכה"ג שהתחיל לאכול מבעוד יום ע"ש שהארכתי

ק) סי' תעג (סעיף א') מה שהשיג הפר"ח על הב"ח במה שכ' די"ל עיקר דאין קידוש הפסק הטעם משום דאין קידוש אלא במקום סעודה ותמה הפר"ח ע"ז ולכאורה הרי הרבה סוברים כן דמש"ה לא הוי הפסק וד"ל

קא) שם (סעיף ב') שותה בהסיבה וכו' עי' בטור שכ' דיש לחלק בין אם הי' דעתו תחילה לשתות או לא דאם הי' דעתו תחילה דא"צ לברך לא הוי כמוסיף משא"כ אם צריך לברך וסיים דלרא"ש דא"צ לברך על כל כוס מד' כוסות א"כ אף אם א"צ לברך נראה כמוסיף וכו' וע"כ דלא חיישינן א"כ אף בברכה לית לן בה. ועי' ברא"ש פרק ערבי פסחים (סי' כ') במה שכ' שם לענין אם שתה בלא הסיבה דלכאורה י"ל בין כוסות ראשונות יחזור וישתה משא"כ באחרונות ומסיק מיהו כיון ששתה שלא כתיקנן הוברר הדבר שלא הי' ממנין ד' כוסות ע"ש. מה שחילק בין ראשונות לאחרונות לא משום דבין אחרונות צריך לברך דז"א דהרי יראה מרא"ש שם שסיים אם שתה כוס ד' בלא הסיבה יחזור וישתה בברכה א"כ משמע אבל בין ג' לד' לא יברך משום הואיל דהרא"ש סובר דא"ל לברך בפה"ג על כוס ד' לא מקרי נמלך רק עיקר טעם הרא"ש כיון דאסור לשתות בין ג' לד' מיחזי כמוסיף משא"כ בין ראשונות ועי' מג"א (סי' תע"ב ס"ק ויו) ומה שכ' כאן המשבצות זהב בזה לכאורה לא הבנתי דבריו

קב) סעיף ה במג"א (ס"ק י"ד) מה שכ' לענין מרור גזול כתבתי במ"א כי שמעתי מקשים לפי מ"ש תוס' בר"ה (י"א.) דמ"מ יש לו במה שזרע א"כ לכאורה לא מיקרי גזל. גם מה שכ' המג"א די"ל כיון שמרור אין מתקיים בקרקע הוי כתלוש וקנה העכו"ם בייאוש ע"ש וצ"ע. לכאורה הרי אף בייאוש דקנה היינו דוקא אם בא לרשותו וזכה בזה עי' תוס' בסוגיא דייאוש וא"כ כיין שהקרקע אין שלו במה זכה בהמרור והבן וצ"ע בזה וכעת לא עיינתי

קג) סעיף ו פחות מכזית וכו' עי' ט"ז (סק"ח) היטב. הנה מקור הענין עי' תוס' (ק"ג:) ד"ה רב בריך וכו' כ' דהגדה והלילא הוי הפסק לענין ברכה ראשונה וגם צריך לברך אחר כל כוס ברכה אחרונה. אף דלכאורה ק"ק דהרי בדף (ק"א:) בד"ה כשהן יוצאין וכו' משמע מתוס' דהפסק אין קובע ברכה לאחריו וצריך לחלק בין הנושאים וק"ל. ועי' (קט"ו.) בתוס' ד"ה והדר וכו' כ' תוס' ג"כ דהגדה וכו' הוי הפסק ומה שאין אני מברכין על מרור בפה"א היינו משום דבא לגרור תאות המאכל ע"ש. והרא"ש סי' כ"ו הביא ג"כ מחלוקת ר"י ורשב"ם דלדעת רשב"ם הטעם דפה"א של ירקות פוטרתו והגדה לא הוי הפסק ודעת הר"י דהוי הפסק ומרור היינו טעמא דלא מברך בפה"א משום כיון דחובה לאכול מרור הוי כמו בא מחמת סעודה ע"ש. וזה קצת באופן אחר מתוס' ע"ש. והנה מכח מחלוקת זה המציא הטור ג"כ דלר"י מברך על טיבול ראשון ב"נ ולרשב"ם א"צ לברך ועי' ב"ח שהביא בשם מהר"ל מפראג שהקשה דהרי כתב הרא"ש סי' כ"ד לחלוק על הרי"ף שכ' דאחר כוס שני צריך לברך ברכה אחרונה ות"ל הרי יין שלפניו מזון פוטרו ומסיק בסוף אף אם אין לו יין תוך המזון אפ"ה א"צ לברך בפה"ג על כוס שלפני מזון משום דבא לגרור תאות המאכל ע"ש היטב. וא"כ אף לדעת ר"י י"ל דא"צ לברך דבא לגרור וכו' ותי' הב"ח די"ל ירק אין גורר כשאכלו זמן מה קודם הסעודה ע"ש ושאר תי' שתי' לא זכיתי להבין. ולדידי קשה עוד דהרי כתב הרא"ש שם אי ס"ד דדוקא כשיש לו יין תוך המזון א"צ לברך ברכה אחרונה תיקשי אמאי כיון דס"ס מיד ששתה יין לפני מזון צריך לברך ברכה אחרונה א"כ משמע קצת שסובר דזה אין סברא לומר הואיל ופוטר יין שבתוך המזון מברכה ראשונה יש לו שייכות עם היין שבתוך המזון ופוטר בהמ"ז הכל צ"ל דלא סבר הכי ע"ש היטב וא"כ אף לדעת הרשב"ם דהגדה לא הוי הפסק ס"ס מיד צריך לברך ברכה אחרונה ואין פוטר וצ"ע

וראיתי בא"ר שהשיג על מה שכ' המג"א (ס"ק ח"י) דאם אכל כזית לא יברך ברכה אחרונה כתב דז"א דעיקר הספק הוי רק אם לברך ברכה אחרונה מיד אבל ודאי אחר שאכל מרור צריך לברך ברכה אחרונה על הירקות שאכל תחילה דבמה נפטרו ע"ש היטב. יראה שהרגיש בדברינו הנ"ל. אך הלשון לא משמע כן בטור אלא משמע לדעת רשב"ם א"צ לברך כלל ברכה אחרונה. גם לפי דבריו הלא מוכח מדברי הרא"ש גבי יין שלפני המזון דצריך לברך מיד ברכה אחרונה וצ"ע וק"ל. גם עיינתי לעיל במג"א (סי' קע"ד ס"ק י"ד) שם יראה מדבריו דלכ"ע אם יין שלפני המזון פוטר את תוך המזון ממילא א"צ לברך ברכה אחרונה דיש להם שייכות אהדדי ופוטר בהמ"ז ע"ש ואין מוכרח. גם משמע שם מלשונו דלדעת רז"ה. אף אם אין פוטר כלל תוך המזון אפ"ה הואיל ופוטר בהמ"ז את שתוך המזון פוטר גם שלפני המזון ע"ש לא מצאתי זה מבואר