פתח הבית חלק א קעג

שאני הכא שהתחיל באיסור ולכ"ע מפסיקין וק"ל

פד) סעיף ו בהג"ה ויש מחלוקת אם יטעום וכו' עי' מג"א (ס"ק ט"ז) ולמ"ד שלא יטעום וכו' והיינו דעכ"פ מביא כוס אחר לקידוש רק אחר קידוש חוזר ושותה מכוס ראשון כמו שעושין בנישואין בבהמ"ז עם ששה ברכות וק"ל עי' ב"ח

ולכאורה אם אין לו רק כוס אחד עושה שניהם על כוס אחד כמו גבי הבדלה דמשני הש"ס שם אם אין לו שאני. אך קצת יש לספק לדעת הרמב"ם שהביא הב"י לקמן (סי' רצ"ט) שפוסק בהבדלה אף אם יש לו שני כוסות עושה הכל על כוס אחד. ועי' בכ"מ שם שכ' הטעם משום דבהמ"ז והבדלה חדא מילתא היא דשניהם על העבר וקידוש שאני שהוא על העתיד א"כ קשה עליו מש"ס הנ"ל. והי' מקום לומר דסובר הרמב"ם למאי דמסיק הש"ס שם לענין יקנה"ז קידושא ואבדלתא חדא היא א"כ חזינן כל מה שהוא חדא רשאי וחזר בו הש"ס מתי' ראשון, א"כ י"ל דאין חילוק כלל בין אין לו ליש לו וא"כ י"ל גבי קידוש דתרי מילי נינהו אף אין לו אסור וק"ל

אך בחי' שם כתבתי דיראה עיקר כונת הכ"מ דהרמב"ם איירי במי שגמר סעודתו משחשיכה היינו שהתחיל לאכול מבעוד יום לכך קאי בהמ"ז על העבר וכמו כן הבדלה ולכך הש"ס פריך שפיר מברייתא שם דאיירי שמתירין לו לאכול בלילה הואיל ואין לו רק כוס אחד א"כ י"ל דהוי שפיר שני דברים דבהמ"ז קאי על מה שאכל בחול והבדלה על שבת ולכך הוכרח אף למסקנא אין לו שאני א"כ גבי קידוש ג"כ שרי ושם הארכנו. אך א"כ גבי קידוש שאכל בלילה ג"כ נימא דהוי חד מילתא עם בהמ"ז והרי הש"ס שם דקאי לר' יוסי דסבר אין מפסיקין א"כ אוכל גם בלילה ואפ"ה סובר דהוי שני דברים. ואפשר בתר התחלת סעודה אזלינן גם לענין זה. ועדיין צ"ע בזה די"ל כונת הכ"מ דבהמ"ז קאי על מה שכבר אכל לכך מיקרי עבר ואין חילוק אם אכל בחול או בשבת דלפ"ז נצטרך לומר דלמסקנא א"צ לתי' אין לו שאני וא"כ אין לנו ראי' לזה וק"ל

פה) סעיף ח אם לא קידש בלילה וכו' עי' פרמ"ג שנסתפק אם יקדש בין השמשות וכתב דתלי אי הוי דאורייתא או דרבנן ע"ש. ולכאורה על היין אי אפשר לקדש בין השמשות כיון שאסור לשתות. גם יש לפקפק קצת אם מיקרי איתחזק איסורא ואין להאריך

פו) במג"א (ס"ק כ') דתיתי הסעודה ביקרא דשבתא וכו' עי' בעה"מ ריש ער"פ דלפי פירושו בש"ס לכאורה אין מוכרח ע"ש

פז) בט"ז (ס"ק י"ב) גם כשמקדש על הפת וכו' עי' א"ר שחולק קצת בזה כיון שמקדש על הפת כמו בסי' תפ"ג ע"ש

פח) סעיף יא במג"א (ס"ק כ"ד) הנה הקו' מבוארת א"כ איך יתרץ הרא"ש ורי"ו קו' תוס' שם דמאי קאמר ש"מ טעמו פגמו ס"ס יטעום בידי' או בכוס אחר וע"כ צ"ל דסברתם למאי דמסיק רב אשי צריך שיעור וטעמו פגמו חדא מילתא היא ואף דאנן פסקינן דקפדינן על פגום היינו לכתחילה לדעת רשב"ם. וכ' הרא"ש שם בפסחים וברכות דלפ"ז צ"ל דהברייתא איירי שלא הי' רק רביעית מצומצם עי' בס' דרך אני' על ער"פ שהביא תי' זה בשם קרבן נתנאל ע"ש. עכ"פ איך כ' מג"א דהתוס' חולקין ע"ז וע"כ דסובר דאף למסקנא נשאר כן א"כ תיקשי איך כתב הוא תקנה אחרת טועם מהראשון ואח"כ מוסיף מהשני תיקשי ג"כ ס"ס לס"ד אמאי לא יעשה כן שישפך לכוס אחר ויטעום מהראשון ואח"כ יוסיף מהשני. ואם סובר כמו שתי' הא"ר על קו' הנ"ל לרא"ש דדוקא שם לא מהני זה הואיל ויש תקנה שיכול להניח הכל אחר בהמ"ז כמו כן סבר המג"א בתקנתא דידי' דשם שאני הואיל ויכול לעשות באופן אחר א"כ אמאי נאיד מסברת ותקנת הרא"ש ושם שאני דאפשר בענין אחר. וגם דברי הא"ר דחוקין דהרי שרינן לי' התם לאכול קודם שיבדיל משום כוס בהמ"ז ואם הי' לו תקנה ודאי לא שרינן כמ"ש תוס' ורא"ש שם מש"ה להקשות על הרשב"ם דאמאי שרינן כיין שבדיעבד לא מעכב פגום וק"ל. ונ"ל כונת מג"א דבשלמא לפי תקנתא דידי' ששותה מהראשון ואח"כ שופך לשני. י"ל שפיר דס"ס אם שותה מכוס ראשון אף שחוזר ומתקנו הוי חשש פגום כמו שפקפקו בזה ראשונים עי' לעיל סי' קפ"ב א"כ י"ל שפיר דכ"ז למסקנא כיון דחזינן דהרבה לא חששו כלל אפגימה ואף אנן לא חיישינן רק לכתחילה א"כ כה"ג לא גזרינן אבל לס"ד דהוי סבר פגימה הוי עיכוב אף כה"ג לא מהני משא"כ לתיקון הרא"ש שישתה מכוס אחר כיון דלדעת המקשה לא מהני משום שצריך דוקא שישתה מאותו כוס שקידש ממש שוב אין סברא דלמסקנא חזר בו וק"ל

אך עדיין י"ל גם דעת הרא"ש בזה די"ל קו' תוס' שם משום דדעת הרשב"א הביאו הב"י לעיל סי' קפ"ב שצידד דאף אם שופך לכוס אחר או נוטל בידיו הוי פגום משום דהלכה כב"ה שאומרים בהמ"ז ואח"כ יין ושם בחי' כתבתי בזה די"ל למסקנא ב"ש וב"ה לא פליג כלל בהא רק אי ושבעת זו שתי' ואין להאריך ועי' בחי' שם. א"כ לפ"ז יש ג"כ לומר משום פגום פסול לדעת המקשה א"כ י"ל שפיר למסקנא כשר כמו שכ' לעיל לדעת המג"א וק"ל, אח"כ ראיתי בתו"ש שהרגיש בקצת מזה ע"ש

גם מה דקשה על הש"ע כאן דמוכח דסובר דאף טעימה בעלמא סגי וכו' והרי צריך דוקא כמלא לוגמיו. ועי' בתוס' בפסחים שם שכ' דהמקשה הוי סבר שיש מלא לוגמיו יותר מרביעית דאל"כ לא מוכח טעמו פגמו ועי' מרדכי שם שכ' דהמקשה הי' סבור דלא בעי לשתית מלא לוגמיו ורב אשי סובר דבעי וכו' ע"ש. וגם בחי' הקשיתי שם על הרא"ש שכ' ליישב דעת הרמב"ם שסובר בדיעבד אין מעכב פגימה ע"כ איירי הברייתא רביעית מצומצם וכו' מה צריך מצומצם אם אין שם מלא לוגמיו יותר ג"כ סגי ע"ש. מ"מ יראה דודאי בעי מלא לוגמיו ועי' א"ר שכ' די"ל משום שלא יבטל מקידוש דשחרית די בטעימה ע"ש. גם זה דוחק דהרי לפי' תוס' שם בפסחי' מתירין לאכול קודם הבדלה כדי שיהי' לו כוס לבהמ"ז אף ביש יותר מרביעית רק לא מלא לוגמיו יותר וצ"ע בכ"ז ועי' א"ר

פט) סעיף יב במג"א (ס"ק כ"ז) אפילו לשפוך מקנקן לכוס אסור אחר נטילה וכו' ואף שכ' לעיל (ס"ק כ"ד) שישפוך לכוס אחר וישתה מהראשון א"כ הוי הפסק בין ברכה לטעימה דגרע טפי אך שם שאני דא"א בענין אחר משום קידוש דשחרית וק"ל

צ) סעיף יג כמלא לוגמיו וכו' עי' ר"ן פרק ערבי פסחים שהוא סובר רוב רביעית הוא באדם בינוני כן נראה מדבריו מלא לוגמיו אבל גדול צריך לפי דידי' ובאמת בקידוש שנאמר השיעור בש"ס כמלא וכו' אם הוא קטן לא בעי רוב רביעית רק כמלא לוגמיו דידי' בין להקל ובין להחמיר ובארבע כוסות שאמרנו השיעור רוב רביעית הוא גם בגדול דשם לא תלי כלל בדידי' ולכך כתב דכוס של קידוש דארבע כוסות צריך רוב רביעית וגם שיהא מלא לוגמיו אבל עכ"פ יותר מרביעית לא צריך ועי' תוס' שבת כאן שכ' דמלשון הר"ן ביומא יראה דרוב רביעית הינו בקטן ואין מוכרח ע"ש: