פתח הבית חלק א קעב

בע"פ וכו' קשה ת"ל ל"ל מפורשת אף בנתבשלה שלימה יהא מותר לאכלה כיון דאין יוצאין בה בלילה כמבואר סי' תס"א. ואם נאמר כיון דהוי מצה גמורה רק דאין יוצאין בה מגזירת הכתוב אסור לאכלה בע"פ א"כ יהא אסור לאכול גם מעשי טיגון בע"פ כיון שנתדבק ע"י בישול לשיטת המג"א לעיל (סי' קס"ח ס"ק כ"ח) יעו"ש אך לדעת אבן עוזר שם שחולק על המג"א שם וסובר שאין מברך כלל המוציא ניחא וק"ל. ובחי' לפסחים כ' ענין ארוך בזה ע"ש. ובתשו' הארכתי קצת בדין אכילת מעשה טיגון פפינקוכין ולענין אם מברכין עליו המוציא וכ' שם כי יש להקל קצת דמברכינן בורא מיני מזונות וגם לאכול קודם מנחה קטנה. עי' לעיל סי' קס"ז אבל אחר ט' שעות ודאי אסור דכל מעשה קדירה אסור כדעת הרמב"ם וק"ל

ע) סי' תעב בט"ז סק"א. עי' לעיל סי' רס"ז ובחי' לפסחים (ק"ה.) בסוגיא דשבת קובעת להבדלה וכו' כ' מה שיש להקשות דשם משמע דאף בשבת וי"ט צריך להיות אכילה וקידוש בלילה ע"ש ובצל"ח

עא) שם בש"ע סעיף ג' ולא על ימינו וכו' עי' ב"ח שכ' דבדיעבד י"ל שיצא בהסיבת ימין אם הטעם משום סכנה אבל לאידך טעמא משום דלא הוי הסיבה אף דיעבד לא מהני. והפר"ח כ' דאף לטעם דסכנה י"ל ג"כ לא מהני אף דיעבד משום דעבר על תיקון חכמים ע"ש ונ"מ בכ"ז להך דסעיף זיין וק"ל

עב) שם סעיף ה אפילו הוא רבו וכו' ועי' בח"מ שצידד לומר דאף אם נתן לו רשות אפ"ה אין חייב בהסיבה רק רשאי ע"ש. ועי' פר"ח וכן בלשון שאר אחרונים משמע דלא כב"ח וק"ל

עג) סעיף ז בהג"ה דכדאי הוא הראבי' וכו' היינו דישיבה הוא ג"כ דרך חירות אבל ודאי אם עמד ושתה או אכל יראה דלכ"ע לא מהני וק"ל

מה שאנו פוסקים דכל ד' כוסות צריך הסיבה הוא מספק דנסתפק הש"ס אם ההסיבה בשני כוסות ראשונות או אחרונות והא דלא אמרינן ספיקא דרבנן ובמ"ל הל' מגילה ובמ"א הארכנו

שם ולכתחילה מיסב וכו' עי' ט"ז ס"ק ויו ועי' א"ר שצידד לומר דשמש אף לד' כוסות א"צ הסיבה ועי' משבצות זהב

עד) סעיף ט שיעור הכוס וכו' וי"א וכו' עי' פר"ח שזה דעת הרמב"ן ע"ש ועי' בר"ן פרק ערבי פסחים שם כ' דבכוס של קידוש דפסח צריך להיות מלא לוגמיו ושתהי' רוב רביעית דבקידוש נאמר מלא לוגמיו ובד' כוסות נאמר רוב רביעית ע"ש. ולענין אם צריך בכל שאר ברכות מצות על כוס שישתה רוב רביעית כתבתי קצת בחי' על סי' רע"א רע"ב ע"ש: והיות כי דיני קידוש שייכים ג"כ לפסח אכתוב פה ג"כ על איזה סימנים השייכים לקידוש

עה) סי' רסט במג"א (סק"א) ולפי מה שכ' הרב ב בסי' שמ"ג וכו' כעת לא מצאתי זה שם

שם ויש חילוק וכו' היינו דבא ליישב מה שמאכילין לקטנים קודם קידוש אבל להטעים להם מכוס של קידוש שייך שפיר דילמא אתי למסרך כיון שאנו עושים זה בשבילנו לכך כ' משום דלא הוי מילתא דקביעות וק"ל

שם כתב בהגהות מיימוני וכו' לכאורה יראה דכונת מג"א מה שכתב דיכוין לצאת בביתו בקידוש זה דהא י"א שיוצא בזה משום די"א דיוצא אף מבית לבית אם דעתו עליו אלא הכונה די"א דיוצא דהוי במקום סעודה לפי דעת הגאונים סי' רע"ג שהביא המג"א כאן רק אם אין דעתו לצאת ודאי לא יצא לכך קאמר שיהא דעתו לצאת. ועי' בא"ר שהבין הכונה במג"א די"א שיוצא הועיל ודעתו לצאת ע"ש. וקצת הי' נ"ל דאסור לשתות בביה"כ שיעור רביעית דא"כ מה פריך הש"ס למה לי לקדושי בבי כנישתא וצ"ע בזה וק"ל

עי' שב יעקב (ח"א סי' י"ד) בדין מקום חדש אם ראוי להנהיג לכתחילה לקדש בבית הכנסת ע"ש

עו) שם בהג"ה ונהגו לעמוד וכו' עי' ב"י וא"ר דמהני לעייפות רגלים ע"ש

עז) סי' רעא (סעיף א') ימהר וכו' עי' א"ר שכ' דראוי למנוע שלא יקדשו שני בעלי בתים יחד משום דתרי קלא לא משתמעי ולא יצאו בני ביתו ע"ש

עח) במג"א (סק"א) בדין שיכול לקדש אשר פלג המנחה וכו' מה דקשה לכאורה דיראה מש"ס פסחים (ק"ה.) דקאמר שם פוק חזי אי נגה יומא דמשמע שם דרק בספק חשיכה יכול לקדש ולא מבעוד יום כתבתי בחי' שם ועי' צל"ח שם שהרגיש בזה ע"ש

עט) סעיף ב במג"א (סק"ב) דבמילי דאורייתא לא סמכינן אחזקה וכו' ועי' א"ר שכ' אם כבר הבדילו בתפילה הדר הוי דרבנן והתו"ש דחה זה דהרי אין מכונים לצאת בתפילה ע"ש ויש לדחות

עוד הביא התו"ש מה שכ' המג"א רס"י קצ"ג, דהנשים יאמרו הקידוש עם המקדש מלה במלה דאל"כ אין יוצאין הואיל ואין מבינות כמו שם בבהמ"ז א"כ ודאי יכול קטן לקדש להן דעל היין הוי דרבנן ע"ש. ולכאורה צריך ביאור קצת אם השומעים יכולין לומר מלה במלה עם המקדש כיון דעכ"פ תיקנו על הכוס רק אחד יכול להוציא חבירו אבל אם יאמר מלה במלה א"כ הוי כאילו מקדש בלא כוס וצ"ע בזה לדינא וק"ל

פ) סעיף ד במג"א (סק"ה) וכתב בש"ל אפילו אין לו אלא כוס אחד וכו' ואף דהבדלה אמרינן דיאכל תחילה ויברך בהמ"ז ויבדיל על כוס אחד צ"ל דקידוש שאני וק"ל

פא) סעיף ה שנים שהיו שותים וכו' המג"א סובר דנהי דעל כוס של קידוש א"צ לברך בפה"ג מ"מ אם שתה כוס אחר באיסור צריך לברך. ומה שכ' המג"א דמב"י משמע שצריך לברך היינו מדכתב די"ל הי"א שהביא הטור שצריך לברך הם הרמב"ם פ"ד מה' ברכות א"כ יראה דסובר הב"י דלדעת הרמב"ם אף בכוס של קידוש צריך לברך וק"ל

ועי' טו"ז שסובר לדעת הרמב"ם עיקר הטעם הואיל ואמר בואו ונקדש א"כ לראב"ד שהשיג וכ' דאף ובסתם הוי הפסק א"כ משמע דאף בסתם צריך לברך הוא הי"א שהביא הטור ולא חילק בין קידוש או שאר כוס וק"ל

פב) שם בהג"ה ובמג"א (ס"ק י"א) פי' שלא אכל ע וכו' ועי' בא"ר שנסתפק אם אכל אם יקדש אח"כ על הפת די"ל דכיון שכבר אכל יקדש על היין או אפשר דס"ס כיון שקבע על הפת יקדש על ע"ש ועי' ט"ז (סק"ז) ע"ש

פג) במג"א (ס"ק י"ב) וריצב"א כ' יכו' ואף דבהבדלה אין מפסיקין לדעת הרבה פוסקים מ"מ