פתח הבית חלק א קעא

שאין מחמיצין אי יש להם כל דין מ"פ לענין שעם מים ממהרין להחמיץ וכן לענין המנהג שלא לאפות במ"פ וצ"ע

מה שכ' בשיורי כנה"ג סי' תס"ו בהגהות הטור לישב מה שכ' [המרדכי] דאם נתייבש דאסור בפסח משום דנהי דקיימ"ל דאין חוזר וניעור היינו אם לא חממו בפסח משא"כ אם חזרו וחממו בפסח דמבואר בסי' תמ"ז סעיף ג' דחוזר ואוסר [] כן הרי דרך לעשות ממצות תבשילין בפסח ע"ש. וצ"ע דבריו דמה זה ענין לחזרו וחממו במה שכבר נתבטל דחטה שהוא בעין וחזרו וחממו ודאי ראוי לאסור דמה מהני מה שכבר נפלה בתוכה קודם פסח כיון דס"ס גם עתה היא בעיני' ונכרת משא"כ בקמח שכבר נתבטל וק"ל. וכעין זה כ' ג"כ בסי' תס"ז וצ"ע

נו) סי' תסז הארכתי בחי' למס' פסחים וכאן נזכיר עוד. ראיתי בתשו' נוב"י חא"ח סי' כ"א שכ' מ"ש הטור דחטה שנמצאת תוך עיסה לא חיישינן שהי' במים דשומרין המים וקשה דת"ל בלא"ה נימא כאן נמצא וכו' ע"ש. ונ"ל דודאי לא אמרינן שנפל עתה תוך עיסה אם אין מקום לתלות רק הספק אם נפל תוך קמח או תוך המים וע"ז כ' הרא"ש שפיר וק"ל

עי' ס' בני חייא כאן שהעלה אם נמצא הרבה מלח תוך החטין לאסור אף דיעבד משום שהמלח מלחלח ואסור להשהותו ע"ש. וכבר הארכת בחי' למס' פסחים ונזכיר פה מה שכ' בתשו' מעיל צדקה סי' ס"ט קצת קולא בדגן שנתייבש במחובר ע"ש

עי' ספר בני חייא הנ"ל שכתב דנתברר לו מפי אומנים אשר בלתי אפשר לערב קמח תוך הצוקר משום שניכר הזיוף משא"כ מרקחת ע"ש

נז) סי' תסח הט"ז סק"ב הקיל ע"י עכו"ם להסתפר וכו' ועי' משבצות זהב שהקשה דהרי לעיל (סי' שכ"ח) החמיר בניקף ע"י עכו"ם דמסייע כי הא יש בו ממש ע"ש. ולכאורה י"ל דשאני הכא דמשום מסייע הוי כמו מתקן כליו לצורך יו"ט דשרי לכ"ע רק דבר חדש מלאכה גמורה אסור וק"ל ועי' ח"י

ולענין אם אסור אחר חצות מדאורייתא או מדרבנן הגא"א ז"ל בחידושיו לפסחים פילפל פלפול נאה בזה וכל זה בזמן המקדש אבל עכשיו הוי רק דרבנן ועי' מ"ל (פ"ו מה' כלי המקדש הי"ב)

נח) שם סעיף ד עי' פר"ח שהאריך בדיני מנהגים וקצת כ' בחי' ליו"ד סי' רי"ד ע"ש

נט) סעיף ה לדעת הרמב"ם שהוא דעת המחבר עי' לח"מ סוף ה' יו"ט שהעלה דלדעת הרמב"ם שאר מלאכות ג"כ צריך להיות לצורך המועד דוקא ע"ש

ס) במג"א (ס"ק י"ג) נטילת צפרנים אסור ע"ש וכן כתב הט"ז סק"ב. ועי' א"ר שצידד אם שכח קודם חצות להתיר קצת אחר חצות ע"ש

סא) בהג"ה (סעיף יוד) כל בו בשם מהרי"ו ע"ש. ועי' שיורי כנה"ג כ' שזה ט"ס דהכל בו הי' קודם למהרי"ו וצ"ל בשם חכם אחר ע"ש

סב) סי' תסט כתבתי קצת בסוגיא מה שהקשה המג"א סק"ב ד"ה כ' הב"ח. מהסוגיא. י"ל קצת דלמאי דמסיק מקולס אף לא אמר וכו' אז אמרינן דאף דיעבד אסור כיון דלא תלי באמירתו וק"ל

סג) סי' תע לענין הנולד אחר ספק נפל ספק בן שבעה או שמנה כתבתי קצת בתשובה אחת בזה

עי' א"ר שהתיר מי שמתענה בשביל בנו לאכול על סעודת מצוה אף בלא התרה ע"ש

סד) סי' תע"א במג"א סק"א עי' פר"ח שהביא בסוף הסימן דאם התחיל קודם שעה עשירית כשהגיע שעה עשירית צריך להפסיק ובש"ע משמע דדוקא בלילה מפסיק כמבואר כאן סעיף ג' וכ' דאפשר התחיל באיסור שאני ע"ש

עי' חק יעקב כאן שכ' לתרץ קו' מג"א סי' תרל"ח סעיף ג' שם בהג"ה דלא יאכל ערב סוכות מחצות היום ואילך וכאן פסק דוקא מנחה קטנה והמג"א תי' דשאני ערב פסח דבלא"ה אינו יכול לאכול רק מצה עשירה דאין משביע כל כך ע"ש. והח"י תמה ע"ז מכח כמה קושיות ע"ש. ובאמת כי י"ל דודאי מדינא אין חילוק רק הרמ"א הכריע כן לחוש לדעת הר"ן שפוסק לחומרא מנחה גדולה וק"ל. והחק יעקב תי' קושית המג"א די"ל דבלא"ה כיון דאנן נוהגין שלא לאכול מצה עשירה א"כ בלא"ה אין נ"מ דבלא"ה לא יאכל לא מצה ולא חמץ ע"ש. אך עדיין צ"ע דהרי עכ"פ יכול לאכול פירות למלא כרסו וממנחה ולמעלה אסור א"כ הדר הוי נ"מ וכמו כן מצה מבושלת וק"ל. והרגיש בזה המשבצות זהב, וקצת י"ל דלכאורה זה דעת הרמב"ם דלא ימלא כרסו אבל בתוס' ורא"ש אין מוכרח כל כך וגם בהך דמצוה מבושלת לדעת הרא"ש יראה דרשאי אף מן המנחה ולמעלה אף דהמחבר פסק כרמב"ם דדוקא מעט פירות כולי האי לא מחמרינן במנחה גדולה וק"ל

ובגוף דברי הר"ן בחי' הארכתי קצת בזה ועי' שיורי כנה"ג ופר"ח שתמהו דמשמע דהש"ס מסיק מנחה קטנה תנן ובחי' הארכתי. ועי' עוד בשיורי כנה"ג שהקשה להר"ן הוא ספיקא דרבנן הוא ומדוע נחוש לחומרא ותי' די"ל להיפוך למ"ד מנחה גדולה הוי קולא דאז הטעם משום פסח ובזמן דליכא פסח אף מנחה קטנה י"ל דשרי ולכך פסק שתי חומרות ע"ש. ובלא"ה י"ל לפי מה שכ' המ"ל בה' מגילה דדוקא במקום שאין מבטל הדרבנן לגמרי בכל פעם משא"כ היכא שבטל לגמרי ע"ש היטיב א"כ כאן ג"כ דאם הי' האיסור דרבנן סמוך למנחה גדולה א"כ בטל לגמרי לעולם וק"ל. ובחי' כ' ג"כ ליישב דרך פלפול קו' תוס' שהקשו דע"כ אף אם הטעם משום פסח אפ"ה אסור גם בזמן דליכא פסח ע"ש ואין להאריך פה

סה) שם סק"ב עי' פר"ח שכ' דאף לדעת הרא"ש מידה לרמב"ם דלא ימלא כריסו אף מהפירות ע"ש ואין מוכרח כל כך וק"ל

סו) שם סק"ד עי' תוס' ריש ע"פ ד"ה סמוך וכו' ע"ש

סז) שם סק"ה כבר כ' במ"א ליישב קו' המג"א דת"ל שאין יוצא בלא"ה משים דבעי כזית פת בכל יו"ט ושבת דאכתי נ"מ אם אכל מצה הנעשית כמו אשישה דאין יוצא בו ידי חובת מצה עי' לעיל סי' תנ"ד. אך שם הוי לכתחילה ע"ש. אך בלא"ה נ"מ אם אכל מצה מבושלת שיש בה כזית דיוצא ידי חובת פת ומשום מצה לא יצא דבעינן טעם מצה וכמו כן ברוב חיטין ומיעוט אורז אם אין בו טעם דגן די"ל דיוצא משום כזית פת ולא משום מצה עי' פר"ח ס"ס תנ"ה. וא"כ ס"ד כדי לצאת ידי מצה יצא בעשוי' במי פירות וגם הוכחתי זה דא"כ מאי פריך הש"ס פ"ב דפסחים מנ"ל דאין יוצאין בפת העשוי' מאורז ודוחן וכו' ות"ל דהא בעי כזית פת שמברכין המוציא א"ו דנ"מ כנ"ל ושם הארכנו. גם כ' דבגבורות ה' שם לא משמע כפי מה שכ' המג"א אלא כ' דיוצאין ידי מצה אבל לא ידי לחם עוני ועי' א"ר כאן שהביא ג"כ כן ע"ש

סח) שם סק"ז עי' פר"ח שהביא בשם הרוקח שכ' דמשמע מדבריו שאסור אכילת מצה בערב פסח דאורייתא לאו הבא מכלל עשה בערב תאכלו ולא ביום ודחה זה ע"ש

סט) שם סק"ח כ' מצה מפוררת ונתבשלה מותר לאכול