פתח הבית חלק א קע

מייתי הש"ס ראי' מר"י אי דלאחר לילה הראשונה מותר לאכול מצה עשירה זה א"צ לפנים וע"כ עיקר הראי' דלא יצא במצה עשירה בליל א' ואי ס"ד דאיירי בלא מים מנ"ל הטעם משום מ"ע דילמא הואיל ואינו מחמיץ לא יצא דכל דבר שאינו בא לידי חימוץ אינו יוצא בה כמו דבר שאינו מחמשת המינים כלעיל ע"ש

אכן הגאון א"א ז"ל הקשה על זה מנ"ל לש"ס גופי' דר"י איירי עם מים ותי' בטוב טעם דהנה הר"ן בסוכה סוף פ"ב הביאו המג"א (סי' תע"א) הקשה מאי רבותא דליל א' של פסח ת"ל בכל יו"ט חייב לאכול כזית פת וחמץ אינו יכול לאכול ותי' דמ"מ יכול לאכול מצה עשירה וקיימל"ן באו"ח (סי' קס"ח) סעיף ה' דבלא מים אין מברכין המוציא א"כ ע"כ בפסח אינו יוצא אף עם מים דבלא מים אף שאר י"ט אינו יוצא בו דבעי דבר שמברכין עליו המוציא כמ"ש כ"ז המג"א סי' תע"א הנ"ל. וא"כ אי ס"ד דאיירי ר"י בלא מים מאי קאמר מכאן ואילך לושי לי וכו' ת"ל כיון דיש עוד י"ט אחרון וכן שבת תוך ז' ימים שצריך ג"כ ללוש במים. א"ו דאיירי עם מים ואפ"ה לילה הראשונה לא יצא ודפח"ח

והנה הרמב"ם פסק (פ"ה מה' מצה) דמצה עשירה לא מיקרי רק ביין שמן ודבש וחלב ועי' מגיד משנה שם שביאר טעמו הואיל והתנא לא נקט רק הנך תלת יין ושמן ודבש וחלב הואיל ולחד לישנא איירי בי' ר"י חזינן דהוי ג"כ מצה עשירה. והנה המג"א וסי' קס"ח ס"ק ט"ז) צידד לומר כמו דשאר מי פירות לא הוי כלל מצה עשירה כמו כן לא הוי פת כיסנין ומברכין עלי' המוציא ע"ש. אך ע"ז קשה מנ"ל להש"ס דחלב הוי כמו יין שמן וכו' דילמא הוי באמת כמו שאר מי פירות והא דאמר ר"י יומא קמא לא תלושי לי היינו בלא מים ומשום שאינו בא לידי חימוץ ושוב לא שייך תי' הגאון א"א ז"ל דבאמת לא הוי פת כיסנין דחלב ויוצאין בו בי"ט רק בפסח לא כנ"ל. א"ו דחלב מחמיץ א"כ הוכיח הש"ס שפיר דע"כ הטעם משום מצה עשירה דהוי כמו יין וכו' וממילא ע"כ עם מים דאל"כ אף בשאר י"ט א"י בו דהוי פת הבאה בכסנין כנ"ל וק"ל

ועפי"ז יישבתי דעת גבורות ה' [וכפי מה שראיתי עתה בספר גבורות ה' עצמו שם פ' מ"ח כ' שם דעם מים ודאי לא הוי לחם עוני רק מ"מ אם אין לו מצה אחרת עכ"פ יוצא בזה דהוי עכ"פ מצה אבל עם מים לא הוי כלל מצה ע"ש. וא"כ מיושבים כל הקו' דודאי דוחק לומר דהא דדף ל"ח וכן הא דר"ע דאיירי שאין לו אחרת וקו' מג"א מהא דלחם עוני ודאי מיושב וק"ל]. שהביא הב"ח (סי' תע"א) שסובר דבלא מים דוקא הוי מ"ע אבל עם מים יוצאין בו ותמה המג"א חדא דא"כ מה פריך בדף ל"ח בהא דחלות תודה פריך שם והא הוי מ"ע והא התם איירי עם מים ע"ש. ועוד הקשו האחרונים מה פריך הכא דילמא הא דאמר ר"ע לשתי להם עיסה ביין ושמן וכו' דילמא איירי עם מים עי' אשל אברהם. עוד הקשה המג"א שם דא"כ ל"ל לחם עוני ת"ל בלא מים הוי דבר שאין בא לידי חימוץ ע"ש

והנה לסברת הכלבו הנ"ל ניחא שפיר קו' זו האחרונה די"ל דנ"מ עכ"פ לענין חלב דמחמיץ ואפ"ה א"י בה משום מ"ע. ומעתה מיושב כאן דלסברת המקשה דלא אסיק אכתי אדעתי' הך דר"י והתנא לא נקט במילתי' רק הנך תלת יין שמן ודבש א"כ עם חלב לא הוי כלל מ"ע ופריך שפיר ע"ש רק להך לישנא דר"י אמר בחלבא א"כ אין לנו קרא למעוטי עם מים דהוי מ"ע כיון די"ל דנ"מ לענין חלב וק"ל. ומעתה י"ל לקמן (לח.) פריך להך לישנא דאמרינן דר"י אמר בדובשא א"כ ע"כ אף עם מים הוי מצה עשירה כנ"ל וק"ל

וכדי ליישב קו' המג"א דל"ל לחם עוני ת"ל דהוי דבר שאין מברכין עליו המוציא אמרנו בדרך פשוט עפ"י מה דתמי' לי טובא לשיטת המג"א מה פריך הש"ס (לה:) מנה"מ דאין יוצא בשאר מינים ע"ש ות"ל דהוי דבר שאין מברכין עליו המוציא וא"כ איני יוצא בו. ובגוף הדבר צריך להתיישב קצת מנ"ל זה דתלי בהמוציא כיון דברכה המוציא דרבנן דילמא זה מדרבנן דבעי דבר שמברכין עליו המוציא שיהא קביעות אבל מדאו' אפשר לא בעי זה ובלא"ה כיון דקיימל"ן הא דבעי בשבת ג' סעודות אם לא עשאה בלילה ישלים ביום וכן בי"ט בעי ב' סעודות בכה"ג אבל פסח בעי דוקא בערב יזה שמעתי להקשות גם לשון הר"ן שם למעיין היטיב בסוכה שם יראה דאין כונתו להקשות ל"ל קרא בפסח רק כ' כן לפי תירוצי יע"ש היטיב. ועכ"פ קשה לדעת המג"א דתלי בזה א"כ קו' הנ"ל קשה אכן נ"ל באופן אחר דלקמן דף זה ע"ב איתא לחם עוני פרט לחלות ואשישה והרא"ש הביא זה לפסק הלכה. ועי' בש"ע וסי' תנ"ד) סעיף א' בהג"ה משמע דלא הוי רק לכתחילה והרמב"ם השמיט זה לגמרי. אכן לדעת הרא"ש נראה פשוט דלענין המוציא יכול לצאת באשישה א"כ פריך שפיר בדף ל"ה דתנן במתני' דא"י בשאר מינים ידי חובת מצה מנה"מ אכתי יכול לצאת ידי מוציא באשישה וידי מצה בשאר מינים לכך קאמר מנה"מ

ומעתה מיושב גם קו' מג"א על ס' גבורות ה' דאכתי בעי קרא למעוטי שלא יצא ידי מוציא באשישה וידי מצה ביין ושמן וכו' וק"ל. ואל תשיבני דלפ"ז תיהדר קו' הגא"א ז"ל לדוכתי' מנ"ל דר"י איירי עם מים ואי משום יו"ט אחרון דאיירי שיוצא ידי מצה באשישה ז"א דל' ר"י לא משמע כן וק"ל. וראיתי בס' הר הכרמל וסי' ג') שצידד דאף בששים נגד מי פירות אפ"ה מיקרי מ"ע ואין מוכרח

ואגב נזכיר מה שאמרנו בסוגיא זו לפרש קצת דעת הרא"ש שהבין בהרי"ף דאינו מחמיץ לגמרי וזה לא משמע ברי"ף כנ"ל. דהנה הרי"ף הביא ראיות דאיירי אף עם מים ולכאורה הי' לו להביא ראי' כיון דקיימל"ן מ"פ לחוד אין מחמיצין כמו שהביא ראי' מהא דקמחא דאבישונא וותקא וכו' א"כ אי ס"ד דאיירי בלא מים א"כ כל הנך תנאי סברי דמ"פ לחוד מחמיץ וצ"ל דס"ד דאנן קיימל"ן כר"ע דאמר מותר ע"כ סובר דאין מחמיץ לגמרי אך מנ"ל דילמא טעמא דר"ע דאין ממהר להחמיץ וצ"ל דאין זה סברא א"כ למסקנא דאיירי עם מים ג"כ כן וק"ל ויש לדחות ואין להאריך

הרא"ש הביא דעת בה"ג שפסק כר"ג דחכמים האוסרים קיטוף קיימי כותי' ותמה הרא"ש מנ"ל הא אינהו לא איירי רק לכתחילה ע"ש ונ"ל קצת די"ל אי מעט מ"פ ממהרין להחמיץ י"ל דתלי בהא אם המים גורמין החימוץ א"כ אף מעט מ"פ גורמין שממהר להחמיץ משא"כ אם נאמר המ"פ גורמין החימוץ שימהר לא מהני מעט וק"ל. ועי' בתשו' מים עמוקים סי' הנ"ל שהביא בשם תשו' הרא"ש שכ' די"ל טעמא דר"ג שאמר ישרף מיד היינו משום דסבר דהוי חמץ גמור משא"כ רבנן סברי דלא הוי רק חמץ נוקשה ומש"ה אמרי יאפה וכו', א"כ כיון דתני סיפא אף קיטוף דהוא דבר מועט כמ"ש הרא"ש אפ"ה אסור א"כ ע"כ הטעם דמ"פ גורמין שהמים ימהרו להחמיץ א"כ ממילא הוי חמץ גמור כיון דבא מחמת המים א"כ ע"כ רבנן דאסרי בקיטוף סברי כר"ג וק"ל. כתבתי לזכרון בעלמא

נד) סי' תסד בענין אכילת שום בפסח עי' פר"מ באשל אברהם בס"ס זה שהתיר לת"ח בצינעה ע"ש

נה) סי' תסו (סעיף ט') הטל וכו' יש לספק בהנך