פתח הבית חלק א קסט

אכן הגדולים האלה הקשו קו' זו דוקא לשינויא קמא דב"מ שם ולדידי יש להקשות אף לתי' בתרא שם דהקנה לי' מתורת חצרו. עי' של"ה למס' מגילה שהביא לשון המרדכי בענין ירושת טובת הנאה לבניו כ' אף מתורת חצר אין קונים ולא מיקרי דעת אחרת מקנה הואיל ואינו של נותן והא דר"ג הקנה מתורת חצר היינו כיון שגוף הדבר של ר' יהושע ור' עקיבא אבל להקנות לחבירו הטובת הנאה לא מהני יעו"ש. וקשה דא"כ מאי משני הש"ס בב"מ דעת אחרת מקנה אותן שאני הא לא מיקרי דעת אחרת כנ"ל. ומה שכ' השל"ה שם בזה קשה לי להבין יעו"ש. וצ"ל כיון דעיקר הטעם דדעת אחרת מקנה אותן שאני ומהני לענין חצר שאינה משתמרת היינו משום דמשתמר לדעת הנותן יעו"ש. וא"כ הכא נמי ס"ס משתמר לדעת הנותן וק"ל

אך א"כ קשה לדעת הסוברים שכירות לא קניא והקשה הש"ך מהנך סוגיות דמשמע מינייהו דקני וחילק בין דעת אחרת מקנה יעו"ש. וא"כ אי ס"ד טובת הנאה אינה ממון א"כ לא הוי שלו ולא מיקרי דעת אחרת לענין זה וק"ל. א"ו טו"ה ממון וא"כ תיקשי אכתי למאי דס"ד בקידושין שם דמידי דאסור מדרבנן לא הוי כמו דאו' ואיכא חשש קידושין עכ"פ א"כ ע"כ ר"י סבר טובת הנאה אינה ממון וא"כ במאי קנו המעשר שם לא באגב ולא משום חצר כיון דליכא דעת אחרת כנ"ל

ע"כ נראה לי באופן אחר עי' פסחים (כט.) לענין האוכל חמץ של הקדש במועד תלי הש"ס התם בפלוגתא דר"י ור"ש וקאמר התם לר' שמעון דחמץ לאחר פסח מותר שוי ממון ומעל וקאמר התם דאף לר"ש לא הוי רק דבר הגורם לממון כיון דהשתא לא שוה מידי. וא"כ כאן אף אי נימא דחלה מיקרי שלו הואיל וראוי ליהנות בשעת הסקה מ"מ כיון דאין שורפין קדשים בי"ט א"כ השתא לא שוי מידי ולא הוי רק גורם לממון דאטו מי לא מיירי לעיל בפסחים שאכל בי"ט אחרון וק"ל [ומה שכ' הטור כאן מניחה עד הערב ושורפה ראיתי בתשו' נודע ביהודא (מהדורא בתרא חא"ח) אשר הקשה הגאון מו"ה ישעי' זצ"ל הרי אין שורפין קדשים בלילה והגאון השיב לו כי חלה ותרומה י"ל שורפין בלילה ועדיין צ"ע ע"ש בלשון הטור]

וא"כ י"ל שפיר הא דקאמר דפליגי לענין טובת הנאה היינו ותרווייהו סברי דבר הגורם לממון כממון דמי או בחמץ לכ"ע כממון דמי כנודע מלא ומנח וכ"ת א"כ יכול להפקידו ברשות עכו"ם די"ל כשיטות הגאונים החולקים ע"ז אכן ר' יהושע ודאי י"ל דסבר טובת הנאה ממין רק דבר הגורם לממון לאו כממון דמי ואי משום חמץ שאני י"ל כשיטות הסוברים דיכול להניח ברשות אחר כה"ג ומיושב ג"כ ק' הגדולים הנ"ל מהא דב"מ כנ"ל

ואל תשיבני אי הש"ס דפסחים מוקי פלוגתא דר א ור"י כמ"ד דבר הגורם לממון כממון לדידי' אף בחמץ גמור מהני להניח ברשות עכו"ם כמ"ש הט"ז (ס"ס ת"מ) כיון דלדידי' אין חילוק כלל בין גורם לממון ממש. עי' תשו' שאגת ארי' שפי' פירוש אחר בסוגיא דאף למ"ד דהגל"מ כממון דמי מ"מ חמץ נכרי באחריות ישראל איכא חידוש הואיל ואין גוף הדבר שלו וכי איתא הדר בעינא כמו דקאמר הש"ס לעיל (ד:) והא דקאמר התם קמל"ן לא דהוי דבר הגורם לממון אלא אף דלא הוי גורם ממש מ"מ חייב בחמץ ודוק בזה ומיושב עפי"ז ג"כ דעת הרמב"ם ושאר פוסקים וק"ל

ועפ"י הנ"ל אמרנו ליישב קו' הפיז"ל בפסחים (לב:) דקאמר התם אי לפי דמים משלם חמץ בפסח בר דמים הוא ע"ש. והקשה דילמא אתי מתני' כר' יהושע לא זהו חמץ וכו' וא"כ יכול לשמרו עד אחר הפסח וכמ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי וחייב שפיר ע"ש. ולהנ"ל י"ל דלמסקנא לכ"ע טובת הנאה ממון רק דאפ"ה אין עובר הואיל ואיסור אחר רבע עליו כנ"ל אבל שם דאיירי בתרומה טהורה דמותרת בהנאה אי לאו משום איסור חמץ וק"ל

ועפי"ז מיושב ג"כ תשובת פני יהושע חאו"ח (סי' יוד) שהקשה לשיטות הסוברים ביטול מהני לחמץ ידוע א"כ יכול להפריש חלה ולבטלו טרם יחמיץ ועי' אלי' רבה באו"ח (סי' תנ"ו) שכ' דישראל אינו יכול לבטל הואיל ואינו שלו והכהן עדיין לא הגיע לידו ע"ש אך אכתי קשה יתן ליד כהן והכהן יבטלנו ולהנ"ל ניחא דאף אם יבא ליד כהן אינו שלו רק משום גורם ממון דלענין חמץ דוקא כממון ולאו ברשותי' דליבטלי' כמו שביאר השאגת ארי' בתשובה (סי' י"ג) ע"ש

וקצת אמרנו לפרש הפשט בסוגיא שם דקאמר לימא דפליגי בטובת הנאה אי ממון או לא ועי' תשובת שאגת ארי' הנ"ל שצידד לומר בחמץ לכ"ע טובת הנאה ממון כמו דבר הגורם לממון אף דבעלמא לאו כממון ובחמץ כממון וכעת אין תשובה הנ"ל ת"י וכדומה כי כן כתב שם. וא"כ מאי טעמא דר"י. אכן י"ל ה"ק ר"א סבר בעלמא טובת הנאה ממון וא"כ לא מהני להניח ביד אחרים משא"כ ר"י סבר בעלמא טובת הנאה לאו ממון רק בחמץ חידוש וא"כ מהני להניח ביד עכו"ם

ועפי"ז מיושב ג"כ קו' פיז"ל הנ"ל דלעיל גבי תרומה כיון שכבר נתחמץ שוב לא מהני להניח ביד עכו"ם כאשר ביאר השאגת ארי' הנ"ל כיון שכבר חלה עליו המצוה וק"ל: דברים אלו דרשתי פה ק"ק שוורזענץ שנה תקנ"ו לפ"ק ונכתב היום יום ב' טו"ב אדר תקנ"ח לפ"ק לזאת נכתב קצת שלא בדיקדוק

נ) סי' תנח עיסה שהכסיפה פני' וכו' ראיתי בכלבו שנתן סימן אחר לחימוץ אם מכה עלי' ונשמע קולה וזה יראה הוא הפי' בצק החרש במתני'

נא) סי' תנט בענין שיעור מיל הארכתי בתשובה

נב) סי' תסא עי' פר"מ על טו"ז מה שצידד לומר דכל מאי דמקלינן משום היתרא בלע אינו רק אם עושה ההכשר קודם פסח אבל לא בפסח עצמו ע"ש ס"ק א'. לא משמע כן מלשון הפוסקים וק"ל

עי' עוד שם סוף הסימן שצידד שתי מצות הנוגעים זו בזו גרע טפי ממצה כפולה ואסור מדינא ע"ש. גם משמע מדבריו שהבין במג"א ס"ק י"א אף שהקיל בענין קרימת פנים מ"מ אם נתכפלה ולא קרמו פני' אסור מדינא ע"ש

נג) סי' תסב הב"י סי' זה הביא דעת הכל בו שסובר דחלב אינו מחמיץ ועי' ב"י לפי פירושו בכלבו האריך לתמוה ע"ש. אכן הפר"ח שם ביאר כונת הכלבו דחלב לא הוי בכלל מי פירות ומהני שימור ע"ש אך הקשה ע"ז הכל טעמא מאי מנ"ל לכלבו דין זה ונ"ל דהנה הרי"ף פסק דאף מי פירות עם מים אין ממהרין להחמיץ [עי' בספר הר הכרמל חא"ח (סי' ט"ז) מה שפילפל בענין מי פירות עם מים עם הגאון אב"ד דק"ק ברלין זצ"ל וכעת לא עיינתי בדבריו] ומה שהבין הרא"ש בכונתו דאין מחמיצין לגמרי כבר תמהו ע"ז עי' תשובת מים עמוקים בתשו' מהראנ"ח (סי' ע"ד) ופר"ח שם ופיז"ל והעיקר דכונת הרי"ף כנ"ל. אך עדיין קשה קו' הרא"ש מנ"ל זה דילמא הא דאמר ר"י לב"נ איירי בלא מים וכן הקשה הבעה"מ ותי' הרמב"ן במלחמות דא"כ מאי קא