פתח הבית חלק א יז

עכו"ם ע"ש. ועי' גם בשער המלך (ה' י"ט פ"א הנ"ל) ועי' פר"ח וריש הל' י"ט) משמע מדבריו שם דלא מיעטה תורה רק במקום שאין צורך קצת לישראל ע"ש. ועי' במ"מ (פ"א הי"ג) כ' שם לדעת הרמב"ם מותר הוצאה לצורך בהמה זולת שאר מלאכות וכו' ע"ש. ועי' שער המלך שתמה דהרי נכרים וכלבים מיעטה תורה ותי' דהוצאה גרע טפי דלא הוי מלאכ' כלל בי"ט מטעם מתוך ע"ש

עי' בש"ע (סי' תקיב סעי' ג) אסור להוציא מרשות לרשות בשביל בהמה וגם שם אינו מבואר אי אף לצורך קצת אסור ועי' בס' שחיבר הגאון מ' יהונתן זצ"ל בתחילת ה' יו"ט שהקשה דמלשון הש"ע) סי' צה) משמע שפסק כדעת הרמב"ם דאף שלא לצורך כלל מותר ע"ש יראה שהבין דלגמרי מותר ובאמת י"ל דעכ"פ מדרבנן אסור עי' ב"י (סי' תקיח) ע"ש

דברי הפי"ז בענינים אלו בשבת (כא וכב) וביצה (יב ודף כז. וכאן) יש הרבה להשיב על דבריו ובפרט מה שכ' כמדומה בביצה (דף כז) דהוי מקלקל הרי מוכח בשבת פ' האורג דצורך מצוה הוי תיקון או דמקלקל בהבערה חייב וק"ל

לג) עוד נחזור לענין דלעיל אפשר ליישב דעת הרמב"ם וש"ע וכפי מה שכ' לעיל בפשטות הסוגי' די"ל ודאי מצוה שאין יכול לעשות למחר מיקרי שפיר צורך קצת כמו לולב וס"ת א"כ בחמץ נמי הרי יצטרך עכ"פ לפרר כדי שלא יעבור על ב"י א"כ תתבטל העשה דתשביתו לגמרי משא"כ אחר שאמרו רבנן לפרר א"כ ממילא יוכל לקיים העשה למחר. ובזה יתיישב דברי הרמב"ם וגם הש"ע מה שכ' גם לשורפו במקומו אסור אבל לשון הטור לדיעה קמייתא עדיין לא יתיישב בזה שכ' כיון שאינו יכול לבערו כדינו ע"כ גם לא יפררו. ולהנ"ל אכתי אמאי לא יפררו משום ב"י ואין להאריך. ואל תתמה כמו דאמרינן דהוי מתוך וכו' משום לקיים העשה דתשביתו כמו כן נימא דהוי צורך קצת כדי שלא יעבור על ב"י ז"א כאשר כבר כ' לעיל די"ל משום ב"י לא הוי צ"ק וכמו דמוכח ג"כ מהטור שכ' כיון שאין יכול לבערו כדינו ת"ל אכתי אמאי לא הא יבערו משום ב"י א"ו כנ"ל וק"ל

וכבר הבאנו לעיל לשון הרשב"א בתשו' (סי' עא) שכ' והביא לשון הירושלמי שמסיק אי שרי לשרוף חמץ מעיו"ט ויהא ביער והולך בי"ט תלי אי ילפינן חנין מנותר או לא וכ' דכמו כן אי שורף תחילה ביו"ט שרי ג"כ ע"ש עי' שער המלך (פ"א מה' י"ט) הנ"ל שכ' דהרשב"א סובר הא דאמר כאן ש"מ ר"ע ל"ל מתוך היינו במקום שאינו לצורך כלל. ולא אדע מדוע הבין כן בדברי הרשב"א הלא לכאורה יראה כונת הרשב"א פשוטה שסובר לדידן דאית לן מתוך שרי רק דהירושלמי סובר אי ילפינן מנותר אף מתוך לא מהני דלא כגמ' דידן משום דאחשבי' לשריפתו ומש"ה אף בהדליק מעיו"ט אסור אבל הש"ס דילן לא סבר הכי אלא אי אמרינן מתוך שרי והא דשריפת קדשים אסור צ"ל כחד מהנך תי' או משום דעיקר מתוך היינו משום ב"י או דשריפת קדשים הוי גזה"כ ולדידן דקיי"ל כרבנן לא ילפינן כלל חמץ מנותר וממילא מותר גם לשרוף כאשר הארכנו בכל זה לעיל. והא דאמר רבא ש"מ לר"ע ל"ל מתוך אף דהוא יליף מנותר י"ל כתי' הנ"ל דמ"מ ליכא רק לאו הבא מ"ע וכנ"ל ודע דהרשב"א לא פסיק בהא כירושלמי דנותר אף אי מדליק בעי"ט אסור כמבואר בדבריו בשבת (כא: וכג.) בסוגיא פיסקא ולא בשמן שריפה וכן מוכח בסוגיא שם וע' בעה"מ שם היטב

ועכ"פ היוצא לנו גם מזה דלדעת הסוברים המוצא חמץ בי"ט מותר לשרוף י"ל או משום ב"י אבל מ"ע לא מיקרי צורך קצת או משום דשריפת קדשים שאני דהוי גזה"כ וא"כ נ"מ בכיסוי דם ושאר מצות יהא מותר מחמת מתוך וזה אי אמרינן מכשירין שא"א לעשות מעי"ט שרי בי"ט דאל"כ ת"ל הא הוי רק מכשירין אך צריך לעיין בזה אי מיקרי כה"ג מכשירין ואין כאן מקומו. ועי' שער המלך (פ"א מה' י"ט) הנ"ל שם ביאר דבונה בית מה שהקשו תוס' פ' המצניע דיהא מותר משום מתוך אי אמרינן מגבן חייב משום בונה הא הוי מכשירין וכמו כן כתישה לצורך כיסוי וכמו כן בעולת מצוה ע"ש. ולדידי צ"ע וישוב בזה דמכשירין לכאורה הוי בדבר אחד משא"כ באותו דבר גופי' ואין עת האסף פה

לפמ"ש לעיל יש ליישב קושי' תוס' בביצה (יב.) שהקשו אמאי קאמר דוקא עולת נדבה ת"ל אפי' עולת חובה לב"ש אסור. לכאורה י"ל דעולת חוב הוי עשה ונהי דיכול לקיימו למחר מ"מ לא גרע משריפת קדשים דצריך מיעוטא א"כ הדר י"ל דלא אהדרי' לאיסורא קמא ולא הוי רק לאו הבא מ"ע ואין לוקה וק"ל. גם לרב אשי דסובר י"ט הוי עשה ול"ת יש צד לומר דעשה דחי הל"ת ולא נשאר רק עשה עי' תוס' פ' שילוח הקן ואין להאריך

לד) עוד נזכיר לפי מה שהעלינו לעיל צדדים אי מצוה מיקרי צורך קצת או לא יש מקום קצת לומר בביצה דף יב) דתנא תנא השוחט וכו' י"ל שפיר דידע בלא"ה דב"ש וב"ה פליגי אי אמרינן מתוך או לא כדתנן סוף פ"ב שם ב"ש אומרים לא יחם אדם חמין וכו' וב"ה מתירין עושה אדם מדורה ומתחמם כנגדה. ועי' ר"ן שם שפי' הטעם מתוך. ועי' שעה"מ (פ"א מה' י"ט) הנ"ל שהקשה א"כ מאי קאמר בדף יב דילמא פליגי בעירוב והוצאה וכו' ת"ל הרי בלא"ה ע"כ ב"ה אית להו מתוך מכח ההיא דחמין ומדורה ע"ש מה שתי'. אכן להנ"ל י"ל ודאי מהך מתני' ל"ק לי' די"ל מצו' לא מיקרי צ"ק רק מכח הך דתני לולב וס"ת ולא גרע נו"נ דס"ס הוי מצוה שלא יהא שולחנך מלא ולכך דחי שפיר דילמא בעירוב והוצאה פליגי והא דחמין ומדורה משום מתוך אבל מצוה לא מיקרי צ"ק וק"ל

אך עדיין קשה על ר' יוחנן דאמר פוק תני לברא הבערה ובישול אינו משנה ואת"ל [משנה] ב"ש היא דאי ב"ה כמו דאמרינן מתוך שהותרה הוצאה וכו' אמאי לא מייתי הך דמדורה דקאמר ב"ה בפי' מתוך בהבערה. ע"כ צ"ל בלא"ה לא קשה קו' השעה"מ הנ"ל דהי' יכול לומר בהבערה כגון במדורה וחמין הטעם משום הואיל משא"כ בנדרים ונדבות לא שייך זה ואי משום דא"כ הרי משום הואיל עכ"פ אסור מדרבנן כמו האופה מיו"ט לחול מ"מ אין זה מוכרח כ"כ להקשות מש"ה דלא תנן זה במתני' דאסור מדרבנן ואי משום דא"כ מאי צריך עירובי תבשילין י"ל דנ"מ במבשל ואופה סמוך לבין השמשות מי"ט לשבת דלא שייך הואיל וק"ל, ואי משום דאכתי קשה לר"י אמאי לא פריך ג"כ עכ"פ מטעם הואיל. עי' לקמן (מו) כ' ליישב זה די"ל ידע שפיר דאיירי בעצי הקדש רק דאין חייב מלקות משום לא תעשון כן כר' ישמעאל דת"כ כאשר הארכנו שם ומ"מ לא שייך הואיל כיון דאסור בהנאה אבל מתוך שייך וק"ל. ולדעת הרמב"ם בלא"ה ניחא הכל שהוא סובר הנאת הגוף שרי בלא מתוך רק דהוי כאוכל נפש ממש עי' פ"א מה' י"ט ע"ש

לה) גם נזכיר מה שאמרנו ליישב לרפרם דאמר בכריתות פ"ג אין עירוב והוצאה ליה"כ והקשו ת"ל למסקנא מסיק הש"ס בביצה (יב) דאף בי"ט איכא הוצאה מכ"ש ביה"כ וביה"כ לא שייך מתוך. די"ל הא דפריך הש"ס בביצה אלא מעתה ליפלגי באבנים היינו כפי' רש"י כיון דטילטול רק משום הוצאה אסור א"כ הי' לנו להתיר ואי משום דעכ"פ מדרבנן אסור גזירה אטו שבת עי' שבת (פ' כל הכלים) דא"כ אף בקטן ולולב וס"ת הי' לנו לאסור. אך אי אמרינן באמת ב"ה אית להו מתוך י"ל שפיר דכ"ע אית להו אין הוצאה בי"ט רק דאסור מדרבנן גזירה אטו שבת [ובלא"ה י"ל כמ"ש רש"י דאי משום מתוך שייך לחלק בין צריך ליו"ט