פתח הבית חלק א טז

שיכול לעשות למחר מיקרי צורך משא"כ כיון דקאי על עיו"ט אין בה שייכות ליו"ט כלל וכמו כן שריפת קדשים וכן חמץ אף שמצאו ביו"ט (מ"מ) ולא הי' יכול לעשות מאתמול מ"מ אין בה שייכות ליו"ט דזה הוי ע"ד קרי והזדמן כמו מכשירין שא"א לעשותן מערב שבת במילה דחי שבת ואפ"ה בנתפזרו הסימנין לא אמרינן דדחי משום דזה הי' רק על דרך ההזדמן. וא"כ ניחא אף בשביעי של פסח אסור לשרוף מ"מ אין דעתי נוחה בכך ויותר מסתבר אשר מודים באמת בז' ש"פ כמ"ש גם הב"ח כנ"ל

העולה מזה די"ל דעת הסוברים דאסור לשרוף אף דאמרינן מתוך. אך עדיין אין זה מעלה ארוכה לדעת הרמב"ם שפסק ופ"ג מהל' יו"ט ה"ט) אין שורפין קדשים ביו"ט משום דהוי עשה ול"ת ואי אמרינן מתוך רק דהתורה מיעטה א"כ לא הוי רק עשה ומלשון רמב"ם משמע דחייב אף מלקות ועבר על עשה ול"ת ועי' לח"מ שם שהקש' כעין זה ומה שתי' קשה להבין. וכן מ"ש הלח"מ פ"א הט"ו שהקשה שם ג"כ על הרמב"ם שכ' המבשל לנכרים וכו' אינו לוקה משום הואיל ת"ל משום מתוך ומה שתי' דלכם מיעטה ואהדרה לאיסורא קמא זה קשה. א"כ הדרא קו' התוס' שם בביצה (יב. ד"ה השוחט) לדוכתי' מאי קאמר דאמר לך ב"ש הא מיעטה תורה נדו"נ. ובאמת כי הרגיש בזה שם הלח"מ עצמו. ומה שתי' קשה להבין ע"ש. ואף שיש לתרץ דהרמב"ם סובר כפי' הר"ז הלוי שם שפי' דהי' סבר דלכ"ע נו"נ קרבין ע"ש. וכ"כ באמת השעה"מ (פ"א מה' יו"ט) הנ"ל ע"ש מ"מ זה דוחק. וגם להנ"ל אי סבר רמב"ם אהדרי' לאיסור' קמא א"כ קשה מה קאמר כאן ש"מ ר"ע ל"ל מתוך ת"ל כיון דתורה מיעטה מצוה מלכם וכו'. א"כ ממילא הדר לקמא ושפיר קאמר ר"ע לא תעשה כל מלאכה וק"ל: ע"כ נ"ל עי' יבמות (ה: תוס' ד"ה כולה וכו') שהקשו ל"ל קרא דכלאים בציצית לומר עשה דוחה ל"ת ת"ל מדאיצטריך קרא למעוטי שריפת קדשים הואיל ויכול להמתין עד מחר א"כ מוכח בעלמא דחי ותי' שאני התם דס"ד דדחי משום דאפילו אוכל נפש שרי וסבר כמ"ד נדרים וכו' קרבין דלמ"ד אין קרבין לא צריך קרא ע"ש. יראה מדבריהם אלו דצורך מצוה נמעט ג"כ משלכם וצריך להבין דמשמע אי לאו מה שכ' דס"ד דדחי משום אוכל נפש הי' מצי רבא שפיר לסבור כמ"ד נדרים וכו' אין קרבין ואפ"ה בעי קרא למעוטי שריפת קדשים והיינו משום דס"ד עשה דחי ל"ת וזה לא גמרינן מנו"נ דהתם לא שייך עשה וק"ל ופשוט [ויש לפקפק בזה דהרי גם גבי נו"נ שייך עכ"פ עשה דבאת שמה והבאת שמה עי' מס' ר"ה (ו.) ואי משום שהי' יכול לעשות מאתמול לכאורה מילה שלא בזמנה ג"כ כן ואפ"ה הוי ס"ד דדחי. גם לכאורה דוחק לחלק בין יכול לעשות מאתמול או אפשר לעשות למחר וק"ל. ועי' בכעין זה בס' טורי אבן למס' חגיגה (ז:) ובס"ס אבני שוהם לחגיגה שם ע"ש.] וכמו כן מוכח בשבת (כד:) דיליף שם הך דשריפת קדשים אין דוחה יו"ט ולא מייתי לכם ולא לגבו' והיינו דזה לא הוי עשה רק מקרא דעולת שבת וכו' מייתי שפיר דהוי עשה דתמיד וק"ל

ועפי"ז מיושב קו' התוס' בשבת שם ד"ה ולא מילה שלא בזמנה וכו' שהקשו במס' ביצה משמע דרבא סובר יו"ט הוי עשה ול"ת א"כ לא צריך קרא וע"ש מה שתי' דס"ד יליף בק"ו מנו"נ ע"ש. ולכאורה הדבר תמוה דהרי נו"נ למ"ד קרבין טעמא איכא משום מתוך ועי' רשב"א בחידושיו שם הקשה זה באמת. ולהנ"ל ניחא דס"ד לא גרע מאוכל נפש וק"ל. ומעתה י"ל דרבא סובר אף כמ"ד נו"נ אין קרבין ואפ"ה בעי קרא משום כיון דס"ס לא הוי רק לאו הבא מכלל עשה וא"כ הדר ס"ד דעשה דשריפת קדשים דחי זה יזה לא שייך גבי נו"נ וק"ל ואף דעדיין לא יתיישב קי' תוס' ביבמות הנ"ל עפ"י ואכתי ל"ל סמוכין בכלאים ת"ל אי לא דחי עשה ל"ת א"כ ל"ל למעוטי שריפת קדשים אי משום דלא גרע מאוכל נפש זה ידעינן מלכם ואי נישום דס"ד דדחי א"כ חזינן דדחי וק"ל. עכ"פ קו' תוס' שם י"ל באופנים אחרים גם י"ל לפי הנ"ל דנהי דהוי ידעינן דדחי לאו הבא מכלל עשה מ"מ לא הוי ידעינן דנדחי ל"ת ממש וק"ל

ועכ"פ הרוחנו דרבא שפיר סבר יו"ט הוי עשה ול"ת וגם סבר שפיר כהלכתא דנו"נ אין קרבין ואפ"ה בעי קרא וק"ל. אך עפי"ז עדיין קשה איך מסיק רב אשי התם בשבת הוי לי' יו"ט עשה ול"ת וכו' ומה מהני אי לאו הנך קראי הא ס"ד דהוי עכ"פ צורך דלא גרע מאוכל נפש ואי משום לכם א"כ מה קאמר הוי לי' יו"ט עשה ול"ת אכתי לידחי עשה דשריפת קדשים כנ"ל. א"כ צ"ל חד מתרי או דר"א סבר צורך מצוה לא מיקרי צורך קצת אפילו מסברא ולא צריך קרא ע"ז והא דצריך לכם למעוטי גבוה או דאתי למעוטי שלמים דהוי ס"ד הואיל ויש להדיוט חלק בהן כאשר הארכתי בזה לקמן פ' אלו עוברין. או דסבר ר"א דאמרינן אהדרי' לא"ק: א"כ י"ל שפיר דעת הרמב"ם שפסק אין שורפין קדשים ביו"ט דהוי עשה ול"ת משום דאיהו פוסק כר"א וע"כ משום דאהדרא לאיסורא קמא וכמו כן פסק בהמבשל לנכרים או לכלבים ג"כ אי לאו משום הואיל הי' לקי שפיר כיון דתורה מיעטה לכם ולא לנכרים וכו' ג"כ א"כ הדר לאיסורא קמא. אבל רב יצחק בר אבדימי דביצה ויבז דאמר לתנא דאמר לך מני ב"ש וכו' הוא סבר כרבא דלא אהדרא קרא לא"ק ולהכי קאמר שפיר ב"ש היא. וכמו כן רבא לשיטתו כאן בפסחים קאמר שפיר ש"מ ל"ל לר"ע מתוך דאל"כ לא הוי כלל לאו רק עשה כנ"ל. ויש לתת תבלין ליישב גם קושי' תוס' דביצה שם שהקשו על ר"י בר אבדימי הנ"ל טעמא מאי אמאי לא נימא אהדרי' וכו' י"ל ר"י סבר כרבא דמפיק שריפת קדשים מלבדו וסבר ג"כ די"ט הוי עשה ול"ת. א"כ קשה ל"ל קרא וע"כ כנ"ל משום דלא גרע מאוכל נפש ואכתי הרי מיעטה קרא נו"נ וכמו כן מצוה כנ"ל. וע"כ ישום נהי דמיעטה קרא מ"מ הוי רק לאו הבא מכלל עשה א"כ ע"כ לא הדר קרא לא"ק כנ"ל משא"כ ר"א דע"כ לא יליף כלל דרשא דלבדו דבלא"ה כיון דמשני י"ט הוי עשה ול"ת כנ"ל א"כ לדידי' אמרינן אהדרא קרא וניחא הכל. ובאמת במה שכ' ליישב דעת הרמב"ם פ"א במ"ש דהמבשל לנכרים או לכלבים דאינו לוקה משום הואיל ת"ל משום מתוך כמו שהקשה הלח"מ. ובזה לכאורה שייך תירוצינו הנ"ל כיון דשם כלל ג"כ מי"ט לחול וכה"ג ודאי אמרינן מתוך ובהא לא מיעטה קרא. אכן י"ל עכ"פ נקט הואיל משום אחרינא או נאמר דזה גרע טפי וכ"כ המפרשים די"ל נהי שלא לצורך כלל מותר היינו שלא לצורך היום אוכל נפש אבל לצורך מחר ודאי אסור ע"ש בשעה"מ אכן עפי"ז אפשר בלא"ה מנכרים וכלבים ג"כ לא קשה די"ל זה מיקרי ג"כ שלא לצורך כלל ואין להאריך בזה. עכ"פ מה שפסק הרמב"ם און שורפין קדשים משום דהוי עשה ול"ת נכון

לא) ואגב נזכיר קצת פרטי דברי' מענין מתוך. דברי מג"א ריש סי' תקי"ח תמוהים מאד מה שהשיג שם על הסוברים דלא אמרינן מתוך בשאר מלאכות רק בהוצאה והבערה הואיל וכתיב בהו וביום השבת. והשיג מסוגיא דהכא ודבריו תמוהין. וראיתי בס' שחיבר הגאון מ' יהונתן ז"ל שהרגיש בזה

ולדעת תוס' ורא"ש דצריך צורך קצת דוקא אי נימא הא דמיעטה תורה לכם ולא לנכרים ולא לכלבים אי נימא דמיעטה תורה אף במקום צורך קצת או דילמא רק מיעטה תורה היכא דאין לו צורך כלל בזה ועי' במג"ש (בביצה יב שם) שהוכיח אף במקום צורך קצת מיעטה תורה דאי לא"ה לא צריך כלל קרא לאסור של