פתח הבית חלק א קסו

צריך ללבן כל הכלי ע"ש ובס' חק יעקב. ולכאורה קשה מ"ש מהא דמחבת דסעיף י"א דמהני אם לבנו באמצע וכן בסעיף ג' דמהני אם מלבן מקום הגומות וק"ל. ועי' ספר פ"מ על המג"א שפי' באמת כונתו כן ע"ש

בתחילת מג"א שלי כתבתי שם בדין חם בחם אי מליחה כמה דברים מה שנראה דברי מג"א קצת סותרים זה את זה ע"ש

מא) עי' חק יעקב (ס"ק נ"ד) שכ' אם רדו מצה חמוצה ברחת ונתערבה באחרות דשרי היינו דוקא למ"ד חד בתרי בטל ביבש דאל"כ ודאי חוזר וניעור בפסח וא"כ אסור לדידן ע"ש. וצריך לעיין בזה כיון דע"כ איירי שיש עכ"פ ששים בין הכל נגד החמוצה דאל"כ ודאי אסור קידם פסח ג"כ כמבואר ביו"ד (סי' ס"ט) לענין דם ע"ש. א"כ י"ל זה לא מיקרי יבש כיון דאין איסורו מחמת עצמו ולא אמרינן חוזר וניעור בכה"ג וכן מוכח מדברי פר"ח לעיל סי' תמ"ז סעיף ג') דכה"ג לא מיקרי יבש ע"ש וק"ל

לפי מאי שכ' בס' א"ר סי' תנ"ב הא דבעינן הגעלה דוקא במים שמעלין רתיחה דוקא אם נשתמשו בענין זה אבל אם נשתמשו ע"י עירוי סגי בהגעלה במים שהיד סולדת בו אף אם אין מעלין רתיחה א"כ הא דקיימל"ן ביו"ד (סי' נ"ב) אם תחבו כף ביורה חולבת ויש ששים הכף אסור וכ' הטעם דלא הוי כמו הגעלה דבעי דיקא מעלין רתיחה ע"ש א"כ לשיטות הסוברים דאזלינן בתר רוב תשמישו א"כ הני כפות דידן אשר רוב תשמישן בפלי שני תהני הגעלה זו וכבר כ' דברים אלו בפנים בסי' זה

הפרי מגדים בסי' זה צידד בליבון שנתחממו משני צדדים דגרע אף מליבון קל מ"מ אפשר דלא גרע מכלי ראשון אחר שהוסר מן האש ובמקום שזה מהני מהני גם זה וק"ל: עי' פרמ"ג שכ' כלי בדיל או מתכות וכדומה שיש להם ניריים שאי אפשר לנקותן יפה אין תקנה רק ליבון וכן כלים שיש להם כיסוי מחובר בהם דאז א"א ג"כ לנקותן יפה בעי ג"כ ליבון ונסתפק שם אם מהני ליבון קל למקום חלודה ע"ש: עי' פרמ"ג במשבצות בסוף הסימן שביאר דיי"ש שנפל תוך תבשיל אוסר לעולם משים דהוי דבר דעביד לטעמא יעו"ש היטב ובפר"ח רסי' תמ"ז ע"ש

מה שכ' הט"ז ס"ק כ' כלי שמחזיקין בו סובין מהני להגעילו על הפסח ע"כ דאיירי שאינה מדובקת בנסרים דא"כ ודאי לא מהני כמ"ש הט"ז שם ס"ק כ"ד ע"ש: אם לש מצה בעריבה שלשין בה חמץ כל השנה בלי הגעלה אי אסור בדיעבד ע"י א"ר סי' תמ"ב ס"ק י"ט ופ"מ סי' תנ"א ע"ש

מב) עי' מג"א (סק"ד) הביא בשם הלבוש להקל בתנור בהסקה וטיחה מועטת ע"ש ולכאורה א"כ על מה אנו סומכין להקל בהסקה לחוד ואמאי לא נחמיר לכתחילה כלבוש אכן הנה דברים אלו לא נכתבו בלבוש פה רק לקמן (סעיף כ"ב) ושם כתב להקל בשעת הדחק בהסקה וטיחה מועטת ע"ש וא"כ הרי לפניך דשלא בשעת הדחק אף כה"ג לא מהני וק"ל. אך עי' רמ"א לקמן (סעיף כ"ב) כתב ג"כ תנור דינו ככלי חרס וא"כ כונתו לכאורה דלא מהני הסקה וא"כ על מה אנו סומכין וע"כ צ"ל דוקא תנור בית החורף גרע טפי עי' מנחת יעקב כלל ס' שם כתב כי כן משמע מדברי רמ"א לקמן (סעיף כב) דלא מהני הסקה בתנור ע"ש. אבל תנור אחר עדיף א"כ אם נאמר כן מנ"ל למג"א דלבוש סובר דבעי טיחה מועטת דילמא תנור בית החורף שאני. ע"כ נראה דאין לחלק רק הרמ"א החמיר בתנור בית התורף להשתמש בו תוך הפסח אבל תנור שמסיקין בי קודם פסח היקל. א"כ אף בתנור זה אין להשתמש בו תוך הפסח. וא"כ לא אדע מדוע נוהגין העולם להחמיר בתנור בית החורף ובתנור שמסיקין בו לא שמעתי נוהגין בו להחמיר והאחרונים לא ביארו דבר זה על בוריו

מג) סי' תנב במג"א (סק"א) כתב הטעם משום דהוי ג' נ"ט ועי' יו"ד (צ"ד) בש"ך ס"ק ט"ו היטיב ויראה ג"כ דאף ג' נ"ט בעלמא אסור לכתחילה. ומה שכ' בביאור הגאון החסיד מהר"א זצ"ל בענין טע"כ הארכנו בחי' לפ' ע"פ

מצאתי בכתבי הגאון א"א ז"ל שהקשה למ"ד מין במיני במשהו האיך צותה תורה הגעלה בכלי מדין שמא יבשלו בהו מינו ולשיטות הסוברים דאף ניתן טעם לפגם לא מהני מכש"כ דקשה טפי. ולכאורה י"ל דעכ"פ מהני אם לא נח היורה מרתיחה וקדם וסילקו וק"ל

מד) סי' תגג עי' ספר בני חייא שהעלה אם הוסיפו קמח בעיסה לאסור אף לאכלו יבש בלא רוטב מטעם שאין נאפה יפה ע"ש

מה) במג"א (סק"א) כ' שם האידנא הכל לותתין ואסור משמע אף לא נתבקעו ולא שהה שיעור מיל ועי' אחרונים ובחי' לפסחים כ' בזה

ועי' מג"א כאן שהחמיר מאוד בקמח מן השוק וכן במיני הריפות שלותתין אותן ועי' ספר מור וקציעה שכ' דאין להחמיר כל כך ע"ש

מו) סי' תנד (סע"ג) עי' מג"א ובחי' כתבתי דכל מה שיש להקל בחומץ הוא דוקא ע"י בישול אבל בלא בישול לא ע"ש. (סעיף ד') אין אדם יוצא וכו' בש"ע כאן לא ביאר דין מצה של איסור אך ברמב"ם מבואר היטיב דיני מצה אסורה ונעתיק מה שאמרנו ליישב דבריו

הרמב"ם פסק ופ"ה מה' חו"מ) מצה של טבל אין אדם יוצא ידי חובתו ע"ש. ועי' לח"מ שהקשה דהרי הש"ס פסחים (לו:) מוקי לה להך ברייתא כר"ש ואנן לא קיימל"ן כר"ש ותי' כיון דאינו איסור כולל לא אמרינן אחע"א ע"ש

וראיתי להקת נביאים אחרונים מתנבאים בחבל אחד דכה"ג הוי איסור כולל ועי' משבצות זהב באו"ח (ס"ס תנ"ו) כ' להדיא כן ע"ש. ולכאורה ודאי אם נתחמץ בי"ט דברי הלח"מ נכונים דאין שייך לומר הואיל וחל על שאר חמץ דאל"כ הא דאמרינן אין נבילה חל על בהמה טמאה נימא ג"כ דהוי כולל הואיל וחל על נבלות טהורות א"ו ז"א דשאר נבלות אסורים תחילה רק זו שנתנבלה אין חל עלי' איסור נבילה וזה ברור ואם הוא הדין גבי חמץ. אכן אם נתחמץ קודם יו"ט וא"כ כשבא יו"ט חל איסור חמץ בבת אחת על כל חמץ בזה לכאורה דעת החולקים נכון ולומר דהרמב"ם איירי בלש בי"ט דוקא זה לא ניתן להאמר וק"ל

אכן גם בזה י"ל קצת דבלא"ה צריך להבין אף לרש"י דסבר אף בכולל אין איסור חל על איסור מ"מ איך תני דאינו יוצא ס"ס הי' משכח בה איסורי חמץ קודם שראה פני הבית (ביו"ט) וק"ל וצ"ל דהתורה מיעטה לא תאכל חמץ וגו' שבעת ימים וגו' דוקא אם ראוי להתחמץ עתה בי"ט כמו כן נוכל לומר דצריך דוקא ראוי להיות חמץ עתה בשעה שיוצא בה ראוי להקרא עתה שם חמץ ועיין בזה

ובגוף הסברא נסתפקתי קצת אם נתחמץ קודם י"ט אי חל איסור חמץ כיון דאם הי' אז בשעת חימוצו כבר חל איסור חמץ לא יחול איסור חמץ על עיסה זו ועתה הואיל ולא הי' עדיין י"ט עדיף ותחול אזהרת חמץ ודוק ואכ"מ

אכן לדעת הלח"מ קשה טובא מאי האי דדחיק הש"ס לאוקמי' ברייתא כר"ש דסבר אין איסור חל על איסור אף בכולל לוקמי' כרבנן דהלכתא כוותיי' דאית'