פתח הבית חלק א קסד

גבי חמץ ע"י ש"ך (סי' ק"ב ס"ק י"ג) ומ"מ אתי מטעם דבר שיל"מ. ומעתה י"ל דה"פ לרבנן דשרי בקמייתא היינו משום דשמואל אפיך ותני ולדידי' רבי מתיר לא שייך כלל הבעיא כיון דרבי סבר מין במינו לא בטיל עי' חילין (קח) א"כ אין חומרא כלל רק לרבנן בקמייתא איכא חומרא כנ"ל. וקצת יש לפקפק דהרי אף לרבי איכא לענין יבש ביבש עי' תוס' זבחים (עג) ע"ש

ומה שכ' המג"א כאן דמש"ה לא מהני בחמץ וע"ז זוז"ג משום דלא בטיל אפילו באלף ומשהו מיהא איכא וקשה דהא דע"ז לא בטיל דוקא מב"מ משא"כ באינו מינו ובמק"א הארכנו בזה טובא

כד) סי' תמו במג"א (סק"ב) השיג על השל"ה מ"ש דיוציא ע"י עכו"ם ע"ש. וקצת נ"ל כונת השל"ה דצריך להבין מה שכ' רמ"א לפי שאסור לטלטלו וכו' וכי משום טילטול לבד אסור ת"ל בלא"ה לזרות לרוח או להטיל לים אסור וצ"ל דזה באמת כונת רמ"א לטלטל היינו לזרות וכו'. והנה קיימל"ן בכל דוכתי' שבות דשבות במקום מצוה שרי וע"כ הא דאסרינן גבי שופר אף ע"י נכרי היינו בעידנא דמיעקר וכו' משא"כ כאן כיון דכל השבתות ע"כ צריך שיוציא תחילה מן הבית שייך שפיר לומר דמקיים תיכף העשה משא"כ בשופר וכי לא סגיא בלא"ה שיהא עליו גל. ולענין מוקצה בלא"ה מוקצה נוכל לומר דמשעה שמגביה מתחיל תיכף קיום מצוה אבל זה יש לדחות וק"ל

עי' חק יעקב שהקשה לדעת הסוברים אסור לשרוף בי"ט א"כ הא דקאמר הש"ס (ד:) גזירה שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתי' עלווי' ופי' רש"י וחס עלי' ל"ל הא ת"ל ניחוש שמא ימצא בי"ט ולא מצי למשרפי' ע"ש. ובאמת התוס' שם פירשו לדעתי' עלי' היינו שאינו בטל מאליו. ועי' פר"ח שכ' באמת כונת תוס' שמא ימצא בי"ט ע"ש. אכן י"ל אף לדעת רש"י דלכאורה ודאי אם משכח לי' בי"ט הוי משהא כדי לבערו ולא עבר כלל רק עיקר הקו' שמא ימצא בשביעי של חג ואז הוי משהה כדי לקיימו וק"ל

ועי' בשבת (כד:) פליגי שם אמוראי מ"ט אין שורפין קדשים בי"ט ורבא מפיק לה התם מהוא לבדו יע"ש. ורב אשי מסיק משום דהוי י"ט עשה ול"ת ועי' רשב"א בחי' שם שפי' לאמוראי קמאי דילפי לה מקראי הטעם אף דבעלמא אתי עשה ודוחה ל"ת הכא שאני הואיל ואפשר לקיים העשה למחר ע"ש. וא"כ י"ל אנן פסקינן שפיר דאסור לשרוף בי"ט משום דהוי י"ט עשה ול"ת אבל רבא לשיטתו שם דסובר דלא הוי רק ל"ת לחודי'. וא"כ ממ"נ אם ימצא בימים הראשונים דלא דחי העשה הואיל ויכול להמתין בלא"ה לא עבר דהוי משהה כדי לבערו ואם ימצא ביום שביעי באמת מותר לשרפו דדחי עשה לל"ת כיון דאי אפשר להמתין עד למחר וק"ל

ולא נעלם מאתי מה שיש לפקפק בזה דאכתי נהי דדחי עשה לל"ת מ"מ הא אפשר לקיומי שניהם ע"י ביטול תחילה ומש"ה צריך לבטל. אך א"כ לא תלי קו' החק יעקב הנ"ל בשיטות הסוברים דאסור לשרפו בי"ט דאף אי מותר מ"מ עדיף טפי לבטל תחילה וק"ל ואין להאריך

כה) סי' תמז במג"א (סק"ד) ובזה נדחת ראיות מהרי"ל בתשו' וכו' עי' פ"מ שהביא ראיית מהרי"ל והוא שהקשה א"כ מאי פריך הש"ס בסוגיא דריחא תערובת גופן אין תערובות טעמים לא וכו' דילמא להכי תנא אפילו גדי וטלה אף דלא שייך ריחא אסור משום תערובות גופין אך עדיין לא נתבאר כל הצורך מה כונת מג"א לפי מה שביאר טעם הרי"ף דריח הוי עכ"פ משהו. א"כ י"ל דפריך שפיר כיון דלרב ריחא מילתא רק באינו מינו בטל בששים א"כ אף בא"מ עכ"פ ודאי לכתחילה אסור והתם תני אין צולין דהיינו לכתחילה א"כ מאי אפילו וק"ל

כו) שם (סק"ה) העלה המג"א דנוקשה בטל בששים ועי' תשו' נודע ביהודא (סי' כ"ב) העלה דמי פירות עם מים אף אי אמרינן דהוי נוקשה מ"מ ע"כ לדיעה זו הוי נוקשה דאורייתא ולא שייך סברת מג"א ע"ש ויש לפקפק. ועי' ספר מראה כהן ועי' מג"א סוף ה' פסח כ' בזה

כז) שם (סק"ט) ולכן נ"ל בשר דאית בי' פילי וכו' נראה כונתו כיון דמסיק דהיא אותה הגהה בעצמה שהביא הג"מ ישם נאמר בכ"ש אין לחוש ומשמע אף גבי בעין א"כ נסתר תי' לעיל דמן הכלי שאני כיון דאף בעין לא אסר כ"ש א"כ ע"כ הא דאסר בצונן איירי דאית בי' פילי וק"ל

כח) שם ברמ"א (סעיף יוד) אפילו משהה ונטל"פ אסור ע"ש בתה"ד שם צידד בתחילה לומר דבטל ע"ש. ועי' בתשו' שב יעקב (סי' ל"ב) שם הקשה לו השואל. על תשו' הרשב"א שהוכיח מהא דקדירות בפסח ישברו דאף היכא דהתירא בלע אסור נטל"פ לכתחילה. והקשה דהרי הרשב"א סובר כל היכא דמשהו אסור אף נטל"פ אסור ותי' שם בכמה פנים אך מה שצידד שם דהרשב"א סובר דעכ"פ משהו ונטל"פ שרי ע"ש וכו'. וקשה קצת דאף דתה"ד רצה לומר כן היינו דוקא היכא דמחמרינן במשהו ובנטל"פ נמי מחמרינן משום חומרא ע"ש. אבל לסברת רשב"א בנטל"פ עכ"פ איכא משהו א"כ מהכ"ת ניקל היכא דאיכא תרווייהו דס"ס איכא משהו וק"ל ודוק וכעת לא עיינתי היטיב אם הרשב"א סבר בהדיא כן ובחי' סוף מס' ע"ז כ' והוכחנו אף למ"ד מב"מ במשהו דמשמע לדעת רשב"א דאסור מה"ת מ"מ כלי שאינו בן יומו ודאי היא רק חומרא ע"ש

ועי' תשו' שבות יעקב ח"א וסי' כא) צידד קצת להקל אם לא נשתמש שני חדשים בדיעבד ועי' גם תשו' חכם צבי (סי' פ') ע"ש ועי' בתשו' הרשב"א שהביא הב"י בסי' זה

ואגב נזכיר מה דקשה לי על תשו' רדב"ז (ח"א סי' רמ"ב) שכ' שם חטה שנמצאת בערב פסח תוך תרנגולת מותר ממ"נ דלדעת הרמב"ם דע"פ ג"כ במשהו וכו' הרי הרמב"ם סובר דכל דבר צריך לחלוט לאחר מליחתו וכו' ונ שנחלט שוב אין מחמיץ יעו"ש. ולכאורה צ"ע מאי ממ"נ איכא הכא ניחזי אי החליטו ברותחין אי לא וק"ל. ונ"ל דידע שהחליטו רק דחיישינן לחומרא משום שמא לא החליטו יפה וזה חומרא ולדעת הרמב"ם בלא"ה כל בשר צריך חליטה וליכא למיגזר וק"ל קצרתי

כט) המג"א ס"ק ל"ח החליט דל"א חמץ שמו עליו לענין חנ"נ קודם פסח ע"ש. ועי' פר"מ שנסתפק אי הי' פחות מששים ואישתהי עד ע"פ אחר חצות ואח"כ נתערב ביותר אפשר דאמרינן חנ"נ כיון דהשתא מיהת אסור. וע"ש שכ' דמלשון מג"א משמע דאף כה"ג ל"א חנ"נ כיון דעכ"פ תחילתו היתרא בלע ע"ש ס"ק הנ"ל ופר"מ שם

ל) סי' תמח בש"ע (סעיף ) וטוב שיקנה לו רשות ע' חק יעקב שהעלה דעכו"ם קונה מטלטלין מדין אגב ולא משום חצר ועי' אורים ותומים בח"מ סי' קנ"ג כ' להיפוך דודאי אין דין אגב בעכו"ם. ועי' תשובת עבודת הגרשוני (סי' ק"ב) משמע כאו"ת וכן ראיתי להדיא בתשו' נ"ש כדומה ושם קצת מטעם אחר דאגב בעי כונה כמו שאר קנינים ע"י ב"י חו"מ (סי'