פתח הבית חלק א קסא

אח"ז מצאתי קו' זו בס' פרי מגדים. אכן זה י"ל כיון דעיקר הטעם משום קנס הואיל ועבר על בל יראה ואי יהא מותר למחליף מה הועילו חכמים בתקנתן וק"ל

[ולענין אם החמץ עצמו מותר אחר פסח עי' חק יעקב ואלי' רבה שהסכימו לאסור ועי' תשו' יד אלי' (סי' י"ט כ') השיג ע"ז דס"ס לא עבר על בל יראה דנהי דשלא כדין עשה דאסור בהנאה ס"ס כיון שכבר מכר לא עבר תו על ב"י דנהי דאין בידו להפקיר אחר זמן איסורו מ"מ ס"ס כבר קנאו העכו"ם ע"ש. אכן אף לדבריו דוקא אם מכר ער"פ אחר חצות דאז לדעת רוב פוסקים לא עבר על ב"י עד הלילה אבל תוך הפסח כבר עבר א"כ ודאי אסור אחר פסח וק"ל. רק כונתו שמכר קודם פסח אחר שעה ה' ואף בכה"ג דעת החק יעקב וא"ר הנ"ל לאסור. וקצת יש לספק אם טעמם משום דאין ברשותו אף גם למכור או משום כיון דס"ס כבר עבר על עשה ג"כ קנסו. וע'. בזה באחרונים לענין מי שמת ער"פ אחר חצות עי' תשו' שאגת ארי' ותשו' נודע ביהודא סי' כ' ע"ש]. וקצת יש מקום לומר [דעכ"פ הואיל] שמכר קודם הלילה יהא מותר אחר הפסח לכ"ע. או אפשר דאף לכתחילה מותר להשהותו]

ועפ"י הנ"ל אמרתי ליישב דעת י"א שהביא רש"י בסוגיא שם שכ' דחמצן של עוברי עבירה מותר דודאי החליפו ותמה רש"י דא"כ מנינו דמים לחמץ בפסח ע"ש. ולהנ"ל ניחא דבתשו' פני יהושע הקשה אמאי לא קאמר דחמצן של עוברי עבירה מותר דודאי ביטלו קודם פסח לדעת בעל העיטור דפוסק דאם ביטלו מותר אחר פסח עי' סי' תמ"ח אכן לדעת החולקים על בעל העיטור ניחא ומעתה י"ל דודאי ביטלו ואח"כ החליפו דמותר כסברת המ"ל וק"ל

כב) סי' תמד במג"א (ס"ק י"ב) משמע דבשעה ששית יחזור דלא מהני ביטול ע"ש. ועי' ספר אבן עוזר שחולק ע"ז והביא ראי' דהרי תני התם ג"כ פסח דהוי עשה שיש בה כרת וא"כ ודאי דחי מצות עשה דתשביתו אף אם אין יכול לבטל ומסתמא הוא הדין שאר מצות כיון דבחדא מחתא תני להו וע"כ הטעם משום דהוי משהה כדי לבערו ע"ש

ולכאורה דברי אבן העוזר תמוהים דהרי פסח בלא"ה לא דחי כיון דאסור לשחוט בעוד שהחמץ קיים משום לא תשחט על חמץ דם זבחי וצ"ל דיקא היכא דאפשר לבער הזהירה התורה אכן אם אי אפשר אתי עשה דפסח ודחי וכו'. ולתירוץ זה העירני ידידי הרב מו' חיים מליסא נרו וכעין זה מצינו בחולין (עח.) בתוס' ד"ה מנין יעו"ש. אכן יש לפקפק ע"ז משום אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש עי' זבחים (צב) וגם יש לפקפק משום דבא ע"י פשיעה עי' תוס' עירובין (ק) ע"ש

ועפ"י הדברים האלה אמרנו ליישב לשון השאלתות דרב אחאי פ' צו אמתני' דהולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו פריך ת"ל כיון דמילת בנו מעכבת מלעשות פסח א"כ היינו לשחוט פסחו ומשני כגון דכאיבין לי' עיני' ונתרפא מיום ליום וכו' [עי' לקמן שאין הנוסחא כן] א"כ יכול לשחוט טרם כלות מעל"ע והדר מקטיר אימורים אבל בתר איסורא הדר מבער דלא מיפגר מפסח דכתיב לא תשחט על חמץ וכו' ע"ש היטיב ומלשון זה משמע דבשאר מצות א"צ לחזור ולבער אם אי אפשר שוב לחזור למנותו וכן כ' השאילת שלום אכן י"ל כונת השאלתות דשאר מצות ודאי פשיטא לי' דיחזור אכן פסח ס"ד הואיל והוי עשה שיש בה כרת כסברת אבן עוזר לכך קאמר אפילו פסח וכו' וק"ל [שוב ראיתי בצל"ח ס"פ אלו עוברין שט פילפל בדברי אבן עוזר הנ"ל וכ' שם דאין סברא לומר בכה"ג עשה דוחה ע"ש. ולדידי צריך רבה גם מ"ש לעיל משום אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש י"ל דעשה שיש בה כרת עדיף ובמק"א הארכתי]

ועי' ספר שאילת שלום שם שתמה מאוד האיך משכחת לה שכבר שחט הפסח הא שחיטת פסח זמנו בחצות וא"כ תו לא מצי לבטל ע"ש

ולהנ"ל נ"ל דצריך להבין מה שהקשה השאלתות למה לי למול את בנו ת"ל דהוי שחיטת פסחו כיון דמילת בניו מעכבתו דילמא קמל"ן אף מילת בניו אינו דוחה ביעור חמץ אם אי אפשר לחזור דס"ד אמינא דוקא פסח הואיל ובלא"ה אי אפשר לשחוט משום לא תשחט וגו' לכן קמל"ן אף בשאר מצות כן. וצ"ל דקושייתו איפכא למה לי לשחוט פסחו ת"ל כיון דתני למול את בנו וכו' א"כ מוכח דאם אפשר לחזור צריך לילך ולבער ואף אם הולך לשחוט פסחו דבכלל למול וכו' הוי פסח כנ"ל. וכן אם אי אפשר לבטל כגון אחר זמן איסורו צריך לבטל המצוה מוכח ג"כ מסיפא ופסח גרע טפי דכתיב לא תשחט על חמץ וגו' וק"ל

ובמקום אחר אמרנו דקשה לכאורה מאי דקיימל"ן שני דברים אינן ברשותו של אדם וכו' מנ"ל דגבי חמץ אוקמי' התורה ברשותו אף דאסור בהנאה דילמא מש"ה עובר בבל יראה הואיל ומן התורה שלו מיקרי דיכול לאכלו פחות פחות מכשיעור לר"ל דסובר חצי שיעור מותר מן התורה. ובאמת השתא דאסרו חכמים אף פחות משיעור מנ"ל דיעבור בבל יראה. והוכחנו מזה כדעת הרמב"ם (פ"א מה' חמץ) דגבי חמץ ח"ש אסור מדכתיב לא יאכל ואף ר"ל מודה וק"ל

ועי' מ"ל שם. מה שהביא דחמץ הואיל והי' לו שעת הכושר אינו יכול ללמוד כלל מחלב לכך בעי קרא ע"ש. והוליד מזה דער"פ אחר חצות חצי שיעור מותר מן התורה ע"ש. ועי' פר"ח או"ח (סי' תל"א) שהביא מחלוקת הפוסקים אם ביטל חמץ בשעה ששית ושהה החמץ בי"ט אם לוקין אותו משום בל יראה נהי דקיימל"ן כיון דאיסורא דרבנן עלי' כדאורייתא דמי מ"מ לא מלקינן לי' כיון דמן התורה מבוטל כדין יעו"ש

וא"כ י"ל השאלתות פליג על הרמב"ם ולא יליף כלל מלא יאכל א"כ באמת בער"פ מותר ח"ש מן התורה. וא"כ י"ל הא דתני במתני' ואם לאו מבטלו וכו' איירי אף לאחר חצות ומ"מ מבטלו דתיהני מיהא עכ"פ לענין מלקות כסברת הפר"ח הנ"ל א"כ גבי פסח לא שייך זה דס"ס אסור לשחוט פסחו כיון דרבנן אסרו אף ח"ש א"כ לא מהני הביטול ואסור לשחוט והבן זה [ולכאורה י"ל בפשיטות טפי דאיירי באמת בערב פסח אחר חצות ואפ"ה יבטל עכ"פ כדין להינצל ממלקות וכעת לא אזכור מדוע לא אמרתי בפשיטות. (ועי' עוד בדף המונח תחילת קונטרס זה כ' השייך לכאן) אח"ז ראיתי הנוסח בשאלתות שם דכייבין לי' עיני' ונתרפא ולא איירי כלל מחולה ונתרפא דצריך מעל"ע נסתר תי' השני רק נוכל לומר כן ליישב קו' שאלתות דאיירי בחולה ממש ונתרפא] ואם כן אי לאו דתני לשחוט וכו' המ"ל שפיר שכבר שחט הפסח ומ"מ יבטלו כנ"ל אבל השתא דתני גם פסח מסתמא כולי בחדא מחתא וק"ל ובאמת לאחר זמן איסורו יחזיר לבער. גם י"ל לענין פסח דעכ"פ לענין לא תשחט וכו' לא מהני הביטול כמו דלא מהני לדעת קצת פוסקים לענין עשה דתשביתו והבן. וקצרתי

גם יש להמשיך כל לשון השאלתות שכ' שם עוד ברם בתחילת שש אי ביטל מאי ת"ש דאמר רב גידל המקדש משש ומעלה אפילו בחיטי וכו' ואימת אילימא בתר שש פשיטא וכו' ועי' ספר שאילת שלום שם שהקשה הרי כ' תחילה דחיטי קורדניתא אינו רק דרבנן ומאי מקשה