פתח הבית חלק א טו

יתן ויוסף אי קרא קאי בי"ט הא המצוה לכאורה נמשכת ודאי כל שבעת ימים גם בי"ט אחרון יהא שרי כיון דשוב לא יוכל לקיים המצוה א"כ מדוע לא יקרא צורך קצת וק"ל. ע"כ הי' נ"ל כנ"ל כיון דמפרר אסור דכה"ג לא שייך מתוך דמוקצה לא שרינן בכי האי וכן לזרות וכו' דהרי המג"א לא הקשה משום מתוך רק אהבערה ולא אמפרר וכו' א"כ י"ל לא מיקרי צ"ק הואיל ויכול לפרר מן התורה ונהי דרבנן אסרו פירור מ"מ לא נוכל להקל משום זה בדאוריי' והכל כנ"ל וניחא שפיר דאסור. והא דקאמר הש"ס ש"מ לר"ע וכו' ואמאי הא יכול לפרר י"ל ודאי לר"י א"כ הוי המצוה גופי' צורך קצת כיון דפירור לא מהני רק לב"י ולא לקיום עשה דתשביתו אבל הרמ"א פסק להחמיר כרבנן א"כ בפירור מקיים ג"כ העשה רק דרבנן אסרו ומשום זה לא נקל בדאו' וכנ"ל וק"ל: אך עפי"ז עדיין קשה משריפת קדשי אמאי לא נימא מתוך. וע"כ צ"ל דכאן עדיף משום ב"י א"כ הדרא קו' לדוכתי' אף לר"י הרי עכ"פ יכול לפרר ותו לא עבר על ב"י [וי"ל כנ"ל דא"כ לא תתקיים העשה כלל וכה"ג ודאי מיקרי קיום עשה ג"כ צורך קצת רק אנן פסקינן שפיר דאסור הואיל ואפשר לפרר רק חכמים אסרו פירור והבן כ"ז היטב כי נ"מ טובא לדינא ופלפולא. וכבר הבאתי לעיל לשון תשו' רשב"א וסי' עא) שכ' ג"כ דשרי לשרוף ומשמע שם אף לרבנן וכבר כ' לעיל אף דיכול לפרר מ"מ י"ל מיקרי צורך היום כנ"ל. ומלשון הרשב"א שם לא משמע לומר הטעם הואיל ואסור לפרר ממילא מיקרי הבערה צורך קצת וכמו שכ' לעיל לדעת הר"ן מ"מ מדבריו שם יראה אף במקום שמותר לפרר מותר גם לשרוף ע"כ צ"ל כנ"ל דצורך היום יוכל לעשות באיזו אופן שירצה והבן

ל) עתה נחזור בביאור דעת הטור והרמב"ם שפסקו דאף אי ביטל אין רשאי לשרוף ובש"ס מוכח דאמרינן מתוך גם ליישב קו' הרא"ש מלוניל הרי ילפינן מנותר דאסור לשרוף ביו"ט: עוד נזכיר מה דקשה בתוס' ד"ה ש"מ הבערה אב מלאכה וכו' ועוד אומר רשב"א וכו' הרי אף אי הבערה ללאו יצאת ע"כ אסור ביו"ט שלא לצורך משריפת קדשים ונדרים ונדבות אף שכבר כ' לעיל לישב מ"מ נבאר הדברים עתה היטב

הנה דעת רש"י בביצה (יב.) דשפיר אמרינן קדשים ע"ש. ועי' מג"ש שם שתי' חדא דגם זה הוי כמו צורך גבו' וכמו שמיעטה תורה גבו' מלכם ולא לגבו' למעוטי נדרים ונדבות כמו כן צורך מצוה. ואף דלדעת רש"י שלא לצורך כלל שרי מ"מ זה גרע מגזה"כ כמו דודאי מודה רש"י לענין נדו"נ כנ"ל. וכדי להסביר יותר י"ל דנהי לרש"י לא בעי צורך קצת היינו צורך היום לא בעי אבל עכ"פ צריך שיעשה הדבר לצורך וגבו' מגזה"כ לענין זה גרע דהוי שלא לצורך הדיוט כלל וק"ל. וכעין זה כ' הפי"ז ע"ש. עוד תי' שאני שריפת קדשים דרחמני' אחשבי' באש תשרופו הוי טפי מלאכה כמו שכ' רש"י לענין אכילת כלב לענין תרומה ע"ש לקמן (כז.)

והנה לשני תי' אלו קשה כנ"ל מאי קאמר הש"ס ש"מ מדר"ע דל"ל מתוך הא ילפינן מנותר כמו שהקשה הרא"ש מלוניל כנ"ל. ובלא"ה לתי' ב' של המג"ש קשה טפי ס"ס רחמנא אחשבי' וכו' ועי' שער המלך (פ"א מה' יו"ט) הרגיש קצת בזה. אך מה שכ' גם הוא לתרץ דחוק מאד. אכן לתי' קמא של המג"ש י"ל שפיר כיון דודאי מצד סברא חיצונה היינו אומרים דצרכי גבו' מהני ביו"ט רק דרחמנא מיעטה מן לכם ולא לגבו' א"כ הוי רק לאו הבא מכלל עשה ולא שייך מה דאמר ר"ע והתורה אמרה לא תעשה וכו' ולא אמרינן אהדרי' לאיסורא קמא דז"א כמו שכ' תוס' בביצה (יג. ד"ה דאמר לך מני) ע"ש: א"כ מיושב שפיר דעת הטור בדיעה קמייתא (סי' תמו) שכ' דאסור לשרוף ביו"ט אף אי לא ביטל דנהי דהש"ס הוכיח מר"ע דל"ל מתוך דאל"כ אינו עובר בלאו רק בעשה מ"מ עכ"פ אסור לשרוף וק"ל ואף דדעת הטור (בסי' תקיח) כתוס' ורא"ש דשלא לצורך כלל לוקה אף ביו"ט רק בעי צורך היום קצת מ"מ י"ל דודאי מצוה מיקרי צורך היום ואין צריך לדוחק המג"א ואפ"ה אסו' מחמת לכם ולא לגבו' כמו נדו"נ כנ"ל: ועפי"ז מיושב ג"כ דעת התוס' בשם רשב"א בד"ה לחלק יצאת וכו' שכ' דלא הי' אסור ביו"ט למ"ד ללאו וכו' דקשה אטו מי לא מודה דאסור לשרוף קדשים ביו"ט. ולהנ"ל י"ל דכוונת רשב"א דודאי אסור לשרוף קדשי' מגזה"כ מקרא דעד בוקר והנותר וכו' או מעולת שבת כמבואר כ"ז במס' שבת. וא"כ הוי רק עשה ור"ע אמר לאו. אף דלפי"ז אין מדויק לשון תוס' דלא הי' אסור ביו"ט אך י"ל דעיקר הכונה לא הי' אסור הבערה ביו"ט שלא לצורך וכאן רק מגזה"כ ואין להאריך בזה. ומה שעומד לנגדי דאם נאמר דהוי גזה"כ דמצוה וגבו' לא יקרא צורך קצת לדעת הרא"ש ותוס' ולדעת רש"י אף אי שלא לצורך כלל מותר אפ"ה מיעטה תורה צורך גבי' או מצוה גרע טפי א"כ קשה אמאי התירו להוציא לולב וש"ת לרה"ר. ואפשר ס"ת י"ל עדיף טפי דהוי צורך היום לגמרי אבל מלולב קשה. וע"כ נאמר דצורך מצוה שאין יכול לעשות למחר ודאי הוי צורך היום וזה דאסרינן שריפת קדשים הואיל ויכול לעשות למחר. והא דאמרינן נדרים ונדבות אי לאו דמעטינהו קרא הוי מתוך וכו' עי' ביצה (יב), צ"ל דההיא לא מיקרי אפשר לעשות למחר דכל שעתא ושעתא מצוה בפני עצמה שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקם וק"ל אך א"כ כיון דממעט קרא נדרים וכו' א"כ ס"ת ולולב נמעט. וצ"ל דמצוה לא הוי כמו גבו' ולקמן נזכיר מזה וא"כ קשה מה קאמר ש"מ לר"ע ל"ל מתוך וכו' ת"ל הא יכול לעשות למחר. ולומר כסברת מג"א אי הי' תשביתו בי"ט הי' שייכות המצו' היום זה צ"ע אטו מי לא חל כל שבעת הימים העשה דתשביתו ומה תלי בהתחלת המצוה ולומר דהטעם הואיל ואין יכול לעשות מאתמול. ז"א דהרי שריפת קדשים הי' אף באופן שלא הי' יכול לעשות מאתמול וגוף קרא דלא תותירו ממנו וכו' איירי ג"כ באופן זה. וגם מחמץ קשה מדוע פסקו דאין יכול לשרוף כשמצאו רק ביו"ט זה ג"כ הוי לכאורה דבר שאין יכול לעשות מאתמול וק"ל

ע"כ נ"ל כדעת רש"י ורמב"ם לפי פי' מ"מ בהל' יו"ט פ"א דאף שלא לצורך כלל ג"כ שרי מה"ת רק בגבוה הוי גזה"כ לכם וכו' וצורך מצוה הוי ג"כ כמו צורך גבו' רק היינו דוקא מצוה דומיא דגבו' כמו נדרים וכו' דכל עיקר מתוך שלא יהא שלחנך מלא וכו' דזה יכול לעשות למחר רק כל שעתא מצוה באפי נפשה וכמו כן בכל המצות כה"ג מיעטה תורה אבל מה שהוא צורך היום לגמרי שאין יכול לעשות למחר זה לא מיעטה תורה: א"כ ממילא ניחא הכל הש"ס קאמר שפיר ש"מ מדר"ע וכו' אי אמרינן מתוך א"כ ממילא אף שלא לצורך כלל רק דקרא מיעטה א"כ לא הוי רק עשה וכנ"ל אבל לולב וס"ת שפיר הואיל ולא שייך יכול לעשות למחר וק"ל. ואמת כי אף לפי' תוס' בביצה שם יש מקום לומר כן דנהי דלא אמרינן מתוך רק בצורך קצת מ"מ באפשר למחר לא מיקרי צורך קצת כ"כ כמו א"א לעשות וכו' ולכך אמרינן מסתמא לא מיעטה תורה רק מה שאפשר לעשות מ"מ זה דוחק אבל לרש"י ורמב"ם ניחא טפי דהתור' לא מיעטה רק שלא לצורך כלל דמותר ג"כ בהדיוט אבל צורך קצת לא מיעטה וק"ל. וגם ע"ז ק"ק דאכתי אמאי לא ביארו הפוסקי' דעכ"פ ביו"ט אחרון דהיינו שביעי של פסח שרי בערו דתו אין יכול להמתין עד מחר והוי כמו לולב וס"ת. אכן לכאורה אף לדעת מג"א משמע דשביעי של פסח באמת מותר כמו שכ' הב"ח ע"ש בספרו ובתשו' ע"ש. ולא נעלם מאתי מה שיש לומר וליישב תי' המג"א אילו הי' תשביתו בי"ט הי' מצוה שיש בה שייכות לי"ט כמו לולב וס"ת אם