פתח הבית חלק א קנט

לכאורה הא דאסור כאן דאינו רק דרבנן. ועפי"ז צ"ל לכאורה גם הא דקיימל"ן כל הנקברין אפרן אסור ג"כ. רק דרבנן דלא גרע מנתעפש ונסרח וכבר הארכנו קצת בזה במ"א. ועי' בפרי מגדים על מג"א שהרגיש בזה במקומות מפוזרים. ועי' גם פ"י ז"ל בחידושיו לפסחים בפלוגתא דאין ביעור חמץ אלא שריפה וכו'

והנה הרמב"ם (פי"ד מה' מאכלות אסורות) כ' דהא דקיימ"ל כל א מורין שנפסדו מותרין הטעם הואיל והוי שלא כדרך הנאתן. ובאמת בשר בחלב דאסיר אף שלא כד"ה באמת אף אם עירב בו דבר מר אסור. ומשמע אף אם נפסד מאכילה אסור בב"ח. ועי' כרו"פ ביו"ד (סי' פ"ז). ובאמת צריך להבין לדעת הרמב"ם א"כ בב"ח יהא אסור אף נותן טעם לפגם כגון קדירה שאינה בן יומא הבלועה מבב"ח. וכבר כ' במ"א ליישב זה דעכ"פ כיון שנבלע בד"א לא שייך טעם כעיקר בכה"ג. אכן בע"ז שם דף הנ"ל קאמר התם דר"מ יליף דאוכל שנפסד אסור מגיעולי עכו"ם דאסור אף אינה בן יומא ע"ש א"כ מוכח דאי נטל"פ אסור אף בכה"ג אסור וא"כ לדידן בב"ח עכ"פ יהא אסור וי"ל ואין להאריך

עכ"פ היוצא לנו מדעת הרמב"ם עיקר הטעם דהוי שלא כדר"ה

ועפי"ז יש ליישב קו' המג"א רסי' תמ"ה שהקשה על הרמב"ם כיון דחמץ הוא מנקברין איך מותר לשורפו דהנה לפי סברת המ"ל פי"ד מה' אבל דהיכא שנפסד מאכילה מ"מ באיסורי הנאה אסור עכ"פ בהנאה וכמו כן י"ל לענין בל יראה כמש"כ בחי' למס' פסחים ע"ש

אכן המ"ל צידד שם לומר כיון דכל עיקר הנאה מאכילה ילפינן היכא דלא חזי לאכילה גם בהנאה שרי ע"ש

וא"כ לכאורה עכ"פ בכל איסורי הנאה כיון דלאו מאכילה מפיק לה שיער נזיר ופטר חמור וכן שור הנסקל אף דנפיק מלא יאכל מ"מ כיון דכתוב ובעל השור נקי להנאת עורו ממילא גם שאר הנאות וא"כ י"ל דאסור מן התורה משא"כ חמץ דאסור מלא יאכל ודאי אם נתעפש לא אסור רק מדרבנן וה"ה אפרו וא"כ כיון דאינו רק מדרבנן מותר לשורפו ע"מ שלא ליהנות באפרן ולא גזרינן שמא יבא ליהנות דהוי גזירה לגזירה משא"כ בשאר איסורין וק"ל (וקצת יש לפקפק בזה דא"כ אף שלא כדרך הנאתו ליתסר גבי שור הנסקל וי"ל ואין להאריך] וקצת מזה נרמז בפ"י ז"ל בחידושיו שם. עכ"פ היוצא לנו מזה די"ל נסרח אחר זמן איסורו אינו חייב לבער רק מדרבנן וכן נקברין מדרבנן אפרן אסור ועי' פר"מ. אחר זמן רב מצאתי מענינים אלו בתשו' נודע ביהודא וגם אנכי הפעוט ערכתי תשובה ארוכה בזה ע"ש

ז) סי' תמג סעיף א' בהג"ה וי"א עד ב' שעות וכו' מה שפילפל הט"ז בשם תה"ד צריך ביאור קצת עי' פר"מ. וקצת צריך יישוב מה שכ' התה"ד שם לשינויא קמא ודאי הוי רק שני שעות ע"ש הרי גבי עדות יראה ג"כ דתלי בשעות זמניות דאל"כ וכי נימא דביום ארוך טועים יותר מיום קצר וא"כ קשה לפי הבנת הט"ז בתה"ד

יח) (שם) במג"א (סק"א) כ' דבל יראה ודאי אין עובר עד הלילה ועי' חק יעקב ועי' תשו' נוב"י (סי' כ) שהאריך להוכיח מרמב"ם דעובר אחר חצות ע"ש ואין נראה כן וראיותיו יש לדחות ובחי' למס' פסחים כ' קצת מזה ע"ש

יט) שם (סס"ק ב') כ' יאכלו מצה עשירה ע"ש. ותימה הרי מבואר בסי' תמ"ד סעיף א' בהגה דאין אוכלין מ"ע ועי' תשו' נודע ביהודא וסי' כ"א) שצידד לומר בשעה ששית יותר ע"ש

כ) שם (סק"ה) ולכאורה נראה כיון דמלוה על המשכון וכו' ועי' בס' אבן עוזר שם שהאריך להוכיח דלא כשיטת מג"א והוכיח זה חדא מדאמר רב חמץ של הקדש עושה לו מחיצה ומשמע דאיירי בגזבר ורב סבר כר"י דאף חמץ נכרי לאחר פסח אסור א"כ הוא הדין הקדש וא"כ הגזבר פשע שלא מכרו קודם זמן איסור רק יכול לומר הרי שלך לפניך א"כ חייב באחריות גניבה וכו' דאם יאבד ממנו חייב באונסין מחמת פשיעתו ראשונה ויהא עובר בב"י ע"ש

ותחילה נאמר בעיקר הסברא בענין הרי שלך לפניך ואי נאבד אח"כ חייב צריך טעם כיון דלא שוי מידי א"כ מאי אפסדי'. עי' תשובת יד אלי' שהאריך בזה ומסיק הטעם גבי גזלן כיון דכתיב והשיב בעי דוקא השבה עכ"פ. ובשומר צידד לומר כיון דמכח פשיעתו נאסר א"כ יהא חוטא נשכר דאי לאו דפשע בה הי' חייב על אבידה אח"כ וע"י שפשע בה מיפטר א"כ לפ"ז אם נאבד אח"כ באונס או נגנב בשומר חנם באמת פטור

אכן מלשון הרמב"ן משמע קצת דאפ"ה חייב. וצ"ל דבאמת על ההיזק גופי' חייב רק דיכול לומר הרי שלך לפניך וכשנאבד חייב על מעשה ראשון. וצריך להבין לפ"ז למאי דקיימל"ן היזק שאינו ניכר לא שמי' היזק ומה"ת פטור אם שרפו אח"כ יהא חייב וזה לא שמענו ויש לחלק וק"ל

ובתשובת יד אלי' שם מסיק בשומר לגמרי פטור אף אם נאבד אח"כ בפשיעה ודבריו לא נראין דבכולי סוגיא שם יראה רק הפטור משים הרי שלך לפניך ועי' רמב"ן במלחמות

ועי' בחק יעקב (סי' תמ"ג) בתשו' שם בלשון השואל משמע מדבריו דאינו חייב רק אם נאבד אח"כ בשומר שכר וכדומה בענין שהי' חייב בלאו פשיעתו יע"ש [ובחי' לסוגיא דהיזק שאינו ניכר בגיטין כתבתי הדברים אלו מבואר יותר וכאן נכתב קצת שלא בדיוק]

ומעתה לדעת החק יעקב הנ"ל ניחא שפיר קו' אבן עוזר הנ"ל דאינו חייב רק בפשיעה לא מקרי אחריות לענין חמץ לשיטה זו וק"ל

עוד אמרתי לדחות ראייתו דאף אם נאמר דחייב מחמת פשיעה ראשונה אף מה שהי' פטור בלא זה ניחא דע"כ צ"ל הטעם תיכף בשעת שמירה קיבל להיות חייב מעתה כל מה שיארע לו אח"כ אף בכה"ג א"כ י"ל דזה אינו רק מדין שמירה ובהקדש מיעטה התורה דין שמירה רק פושע חייב מטעם מזיק ודוק. קצרתי

עוד הוכיח שם מהש"ס לקמן (קה.) אמר רבא גזל שתי אגודות וכו' ותנא תונא גזל חמץ וכו' ואי איתא מאי ראי' מייתי דילמא מש"ה חייב בחמץ הואיל ופשע ולא מכרו ע"ש. ראי' זו לא הבנתי דס"ס על פשיעה גופי' יכול לומר הרי שלך לפניך א"כ הוכיח הש"ס שפיר אם לא לדעת בעה"מ שאביא לקמן קשה קצת אבל אין כן דעת הפוסקים וק"ל. ובחי' לב"ק בסוגיא בגנב טלה ונעשה איל כ' ג"כ קצת מזה

עוד הוכיח מהא דפסחים (כט) דקאמר שם והדר בי' ר"א ב"ר יעקב דתניא האוכל חמץ של הקדש וכו' ומאי פריך דילמא מש"ה לא מעל לר"י הואיל דהוא פשע ולא מכר נתחייב באחריות הוי שלו לענין חמץ ונאסר בהנאה מש"ה לא מעל ע"ש. וראי' זו תמוה כיון דלר"א בר"י חמצו של נכרי מותר לאכול בפסח א"כ לא פשע הגיזבר כלל כיון דבלא"ה מותר לדידי'. ויש ליישב כונתו למ"ד אחריות פשיעה מיקרי ג"כ אחריות לענין חמץ ובהקדש מחייב ג"כ בפשיעה ואפ"ה פטור מטעם תיכף כשנכנס זמן איסור ויצא מרשותו כיון דלא ן רק לסברת מג"א כיון דהי' לו למכרו חייב מש"ה מעל ודוק בזה כי קצרתי וכן משמע שם למעיין היטב אך לשונו דחוק קצת ע"ש: