פתח הבית חלק א קנה

הלכות פסח

א) סי' תכ"ט במג"א סק"ח בב"י כאן משמע וכו' אמרתי ליישב דעת הטור דודאי י"ל דמותר להתענות באסרו חג כמבואר בתענית (יח.) דימים האסורים מן התורה מותר להתענות לפניהם ולאחריהם דא"צ חיזוק אבל ימים האסורין מדבריהן צריכין חיזוק ואסור להתענות לפניהם ולאחריהם. וא"כ לבני א"י דאין עושין רק יום אחד מותר להתענות וכו' משא"כ לבני חוץ לארץ דעושין שני ימים א"כ יום שני רק מדרבנן וביותר האידנא דבקיאין בקביעי דירחא מש"ה אסור לאחריו וק"ל

ב) סי' ת"ר במג"א רש"ל הי' דורש וכו' וצ"ע וכו' עי' ספר חק יעקב מה שתירץ דמספקא לי' אי קמח בקמח מיקרי לח בלח או יבש ביבש לכך הכריע לאכול מעט קודם פסח דממ"נ אי הוי לח בטל בששים דאין חוזר וניעור כלקמן (סי' תמ"ו סעיף ד') ואי הוי יבש דחוזר וניעור מהני מה שנאכל קודם פסח ע"ש

ולכאורה דבריו תמוהין נהי דמיקרי יבש ביבש לענין דחוזר וניעור מ"מ לא שייך לומר מה שנתחמץ אכל כיון שנכלל וצ"ע

אח"ז מצאתי זאת בס' חמד משה וקצת י"ל דבריו דאף לדעת הסוברים דהוי יבש ביבש מ"מ אינו רק דרבנן הואיל פירורין ניכרין בפני עצמן וכיון דאינו רק דרבנן שייך שפיר לומר דחכמים לא יחמירו בזה כיון דיבש ביבש ממש תלינן במה שאכל ולהחמיר בזה טפי משאר יבש ביבש זה לא אמרינן וק"ל

ג) סי' תל"א עי' פר"ח שהאריך פה אי ביטול מהני לחמץ ידוע ובסוגיא הארכנו רק נעתיק פה דבר אחד. עיין תשו' פני יהושע (חאו"ח סי' י"ג) שתמה מהא דפסחים (סג:) דקאמר התם פליגי בהתראת ספק וכו' ואי ביטול מהני לחמץ ידוע אף בשוחט על חמץ בעזרה הא הוי התראת ספק שמא ביטלו ע"ש וכן הקשה השאג"א סי' ע"ז ע"ש

ונ"ל דצריך להבין בסוגיא שם מאי שייכות דהתראת ספק לכאן ע"ש בתוס' ד"ה התראת ספק שכ' שיכול לומר שכחתי ע"ש. ואיני יודע מאי ענין זה להתראת ספק זה היינו אם המותרה עצמו אינו יודע שיעבור בדבר דלהבא כמבואר בכמה דוכתי אבל כאן הוא יודע בעצמו אם יש לו בביתו וצ"ע [אח"ז ראיתי שהרגיש בזה בתשובת שאגת ארי' סי' ע"ו ג"כ דאין זה ענין כלל לה"ס ע"ש שכ' כן על הקו' לענין ביטול ע"ש ובאמת קשה לי מדוע לא הקשה כן על תוס']

אכן י"ל כיון שאין עמו בעזרה הוא עצמו אינו יודע שמא נגנב או נאבד רק אם נמצא אח"כ בעין הוא חייב ואינו יכול לומר סבור הייתי שנאבד דעל ספק העל רק דמ"מ הוי התראת ספק וזה נכון לאחר העיון א"כ נדחה קו' תשו' הנ"ל דעכ"פ יודע בעצמו אם ביטל או לא. ואין לומר שמא יבטל עכשיו ז"א היא גופי' מתרינן בי' אם לא יבער עכשיו או יבטל יעבור על לא תשחט ביטול גופי' היא ביעור וק"ל. אולם אם יש לאחד מבני חבורה חמץ ולא לשוחט עצמו קשה אמאי לא נימא שמא ביטלו בעל החמץ

ד) שם (סעיף ב') עי' חק יעקב שהעלה דמלימוד צריך טפי להפסיק ממדבר הרשות ע"ש. וקצת אמרתי להוכיח כסברת הח"י עי' רמב"ם בה' ק"ש שפסק דאף במילי דאורייתא אין צריך להפסיק ע"ש פ"ב ועי' בכ"מ שהקשה דבסוכה (לח.) מוכח דלדאורייתא צריך להפסיק. ואמרתי ליישב [דהנה בתוס' סוכה שם] הקשו שם גבי הא דמשני (הא דאיכא שהות) [הא דאורייתא הא דרבנן והקש הא) קידוש היום דהוא דאורייתא ואפ"ה פסקינן בפסחים (ק.) כר' יוסי דאין מפסיקין] ומכח זה הוכיח א הפי' בש"ס הכי קאמר דילמא הא דאורייתא והא דרבנן היינו דילמא תרווייהו בדליכא שהות אבל בדאיכא שהות אף בדאורייתא אין צריך להפסיק וא"ל דזה פשוט דבדליכא שהות אף בדרבנן צריך להפסיק זה אינה סברה פשוטה כל כך עי' ר"ן ותוס' בסוגיא דלא ישב ע"ש. אלא דלפ"ז תיהדר קו' בעה"מ לדוכתי' שם בשבת אמאי צריך למתני התם בסיפא ואין מפסיקין לתפילה ושוב א"ל כתירוצו שם דקמל"ן אף בדליכא שהות אין מפסיקין מלימוד כיון דגם רישא מיירי בדליכא שהות כנ"ל וצ"ל כתירוץ חק יעקב דמלימוד צריך טפי להפסיק וק"ל

ה) סי' תלד ברמ"א (סעיף ב') וטוב לבטל קודם שריפה וכו' עיין פר"ח שכ' זהו דוקא לר"א דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה אב לדידן דקיימל"ן כרבנן אין צריך לזה ע"ש. ודבריו תמוהין לכאורה נהי דלא בעי שריפה לרבנן מ"מ פירור לים או זורה לרוח בעינן. וכן הקשה בס' חמד משה ע"ש. ובאמת לשיטות הסוברים חמצו של ישראל ברשות נכרי אינו עובר א"כ הא דקאמרי רבנן מפרר וזורה וכו' למה לי פירור ת"ל כיון דהוציאו מרשותו סגי וצ"ל דהיינו מדרבנן כמו שאר נקברין א"כ גם בביטול מקיים עשה וצדקו דברי פר"ח ויש להאריך בענין זה ואין עת האסף פה

ו) סי' תלה בחי' כ' כי יש מקום לומר קצת אחר פסח נהי דצריך לבדוק מ"מ א"צ לבער רק יניחנו במקום מיוחד וצ"ע ע"ש. וכן משמע בב"ק (צה:) בהא דבא אחר ושרפו ע"ש

ז) סי' תלח במג"א (סק"א) עי' א"ר יראה שהבין לדב"ח צריך לבדוק כל החדרים ולכאורה ז"א דהרי הב"ח כ' ג"כ דאינו צריך לבדוק רק אותו חדר ע"ש ועי' תמים דעים סי' רמ"ה ע"ש

ח) סי' תלט במג"א (סק"ג) בענין זה אמרתי ליישב דעת הרמב"ם פי"א מה' טומאת מת שכ' מדור עמים שחרב הרי הוא בטומאתו וגבי מדורת כותים כ' כל מקום שחולדה וברדלס יכולין להלוך אין צריך בדיקה. והכ"מ כתב דמדור שחרב איירי ג"כ בענין שחולדה יכולה לגרור. והקשה המ"ל דא"כ הדברים סותרין ע"ש. ואמרנו ליישב דגבי מדור שנחרב היינו דלאחר שנחרב יכולה חולדה לילך שם א"כ ספק הראשון שמא יש שם נפל נולד תיכף וספק שני לאחר שנחרב משא"כ גבי מדורות כותים וק"ל

אך לפ"ז נסתר מה שכ' הכ"מ דרבנן פליגי על רשב"ג ע"ש. ועי' מל"מ וק"ל

ט) שם (סק"ז) עי' פסחים (יוד.) בתוס' ד"ה הניח ובמהרש"א שם שסובר דאף הניח עשר ומצא תשע בעי קשורים ע"ש. ועי' שעה"מ הרגיש בזה ונוטה כדעת מהרש"א ע"ש

ובהגהות מיימוני (פ"ב מה' חו"מ ה"ז) כ' היינו מנה מונח ומנה מוטל ע"ש וצ"ע דהרי להדיא פסק הרמב"ם (פ"ו מה' מע"ש) כרבנן הכל חולין וצ"ע

בחידושי כ' דהא דסי' תל"ט בהניח עשר ומצא תשע למ"ד דבעי דוקא קשורים אם מצא אחד שיש לו סימן שהוא מאותן עשר אז ודאי א"צ לבדוק עוד והוכחתי כן מתוס' ע"ש ומה שהקשה הט"ז סק"ד משבוי' ותרומה צ"ע דהרי תרומה רק מדרבנן ושבוי' ג"כ רק דרבנן אך י"ל כונתו דגבי חמץ נמי אוקמי' אחזקה דמה"ט שבוי' הוי דרבנן וק"ל

י) סי' תמ בט"ז (סק"ד) וק"ל לפ"ז דמה שהשאיל ביתו קרוי ביתו של מפקיד א"כ נכרי שהפקיד חמצו אצל ישראל נימא ג"כ דהוי ביתו של נכרי ולא יעבור ע"ש. ונראה ליישב קושייתו דצריך להבין מה שכ' הרר"י כיון שהשאיל ביתו וכו' נהי דהשאיל לו ביתו