פתח הבית חלק א קנד

דלא שייך לומר דהעשה אש"ב דת"ל אי לאו העשה ודאי אין לוקין משום דהוי לאו שאב"מ והבן. וג"כ ניחא מה דהי' קשה על הרמב"ם שכ' הטעם משום דהוי לאו הנל"ע א"כ הי' לו לבאר דנשים לוקין. ולהנ"ל ניחא דנשים בלא"ה אין לוקין דהוי אב"מ והבן ועי' לקמן סוף הקונטרס מה שכ' עוד בזה

קפב) עוד נזכיר מה שנשמט למעלה דמתוס' דמנחות (מט:) קשה ג"כ מה שכ' דעיקר תלוי בהקטרה ויכול לשחוט הספק אחר שחיטת התמיד קודם הקטרה ות"ל כמו דמשני כאן בשניתותרו והיינו הואיל ונראה להקטרה קודם שחיטת תמיד הוי כאילו הקטיר כבר ויכול להקטיר אח"כ כמו כן נימא להיפוך כיון שכבר שחט התמיד וזרק הדם הוי כאילו כבר הקטיר התמיד הואיל וראוי להקטיר וא"כ שוב הוי כאילו מקריב הפסח אחר תמיד וצ"ע וק"ל

ומה שיש לפלפל בל' הרמב"ם פ"א מה"ת שכ' אסור לשחוט אחר תמיד של ב"ע ות"ל השחיטה מותרת רק הקטרה אסורה ראיתי בס' מראה כהן במנחות (מט) הביא זה בשם אור חדש וכ' עליו דאינו מבין מאי קו' דס"ס איך יעשה בהקטרה ואי מעלה ומלינה בראשו של מזבח הרי הרמב"ם פוסק אין מעלה וכו' ואי משום דלא יקטיר כלל האימורין והוי כמו נטמאו או אבדו ז"א כמ"ש תוס' שם במנחות כיון דלא איחזי להקטרה כלל לא מהני ע"ש. והנה לכאורה הי' באמת נראה כונת תוס' שם דלא איחזי להקטרה היינו דוקא בפסחים שם כיון דקאי למ"ד מעלה ומלינה רק דעכ"פ אסור לאכול בשר קודם הקטרה לכך אמרינן דהוי כאילו אבדו וכו' משא"כ היכא דלא חזי כלל להקטרה לא. אכן עי' בתוס' יומא (כט.) ד"ה אלא וכו' שהקשו שם מהך דמשכו בעלים את ידם וכו' ותי' ג"כ דלא חזי כלל אימורין ע"ש. וצריך להבין כונתם שם שכ' דשאני בתמיד נשחט שם הואיל והי' יכול להקריב קודם התמיד ע"ש. והרי בהך דנודע שמשכו וכו' ג"כ הי' חזי אי הי' נודע לו קודם התמיד שמשכו ידיהם וכו'. וצ"ל דעכ"פ כיון שלא נודע א"כ לא הי' ראוי לשחוט רק אחר התמיד כיון שהי' סבר שהוא פסח וכמו כן גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהן דא"א להקריב קודם תמיד דשמא הוא פסח וק"ל. וא"כ נסתר תי' הנ"ל דס"ס יכול לעשות כן ולא להקטיר אימורין כלל וק"ל. אכן בלא"ה י"ל דהרי ת"ק פליג על ר"י בנו של ריב"ב ואף שלא נתברר הטעם עכ"פ י"ל טעמא דת"ק דאף שחיטה אסור עכ"פ מדרבנן או דלא אמרינן עשאום כמו שנטמאו וכו' וק"ל. ועי' היטיב בביצה (ה.) בתוס' ד"ה נתקלקלו וכו' ומהרש"א ופיז"ל שם ובר"ה במתני' דנתקלקלו ע"ש וביומא (כט) הנ"ל ביארו תוס' זה דת"ק פליג ובמנחות שם לא הביאו זה

גם צריך ביאור מדוע לא כ' תוס' לתרץ הך דה' שנתערבו עורות וכו' דהא דפריך הש"ס וניתי וניתני וכו' היינו דישחוט אחר תמיד ויעלה וילין אימורין רק אפשר לומר דדחיקא להו לפרש דקו' הש"ס אזלא למ"ד מעלה ומלינה ואף דרש"י בפסחים שם פי' דאף למ"ד אין מעלה וכו' עכ"פ אם עלו לא ירדו. כבר תמה בזה המ"ל פ"א מה"ת דהא דלא ירדו היינו משום דכל הפסולין אם עלו לא ירדו ומ"מ הוי פסול ממש. אך הט"א בר"ה שם כ' די"ל דעת רש"י כיון דעכ"פ עתה לא נפסל עדיין רק דממילא יופסל למחר יכול עתה לעלות וללין בתחילה ע"ש וצ"ע בכל זה היטיב וכעת לא עיינתי בזה ועוד חזון למועד אי"ה

קפג) גם עוד נזכיר דק' טובא בזבחים (ט.) דקאמר שם תרי קראי כתיבי בנותר חדא לא תותיר וחד לא יניח וכו' ועי' רש"י ותוס' שפי' דהיינו לא תותירו דכתיב גבי פסח והתוס' הקשו דת"ל איך נוכל ליליף קדשים מפסח יעי' בה"ז שם שפי' דהיינו או דפסח מצרים לא ילפינן או דמכל פסח לא ילפינן דחמיר דאינו נאכל רק לילה אחת ע"ש. ולדידי קשה טובא הרי בתודה גופי' כתיב לא תותירו בפ' אמור וצ"ע וק"ל

קפד) עי' ספר אור יקרות פ' שמיני שם הביא הך דהר"י מקורביל שהביא הרא"ש פ' ער"פ אם חל ע"פ בע"ש שיכול לשחוט ע"ש. והבין בכונתם שאין מקטיר אימורין מיד רק מעלה ומלינה בראשו של מזבח וממילא כיון שעדיין לא נקטרו אימורין אסור לאכול בשר לא נפסל כלל הבשר בלינה והביא הך דתמיד נשחט ע"ש וזה ודאי אינו כמבואר דכיון דיכול להקטיר אימורין מיד נפסל בלינה רק כונתם כאשר הארכנו לעיל וק"ל

קפה) מה שכ' לעיל די"ל שריפת נותר הוי עשה ול"ת כיון שמתקן עכשיו הל"ת דלא תותירו וכ' דזה דוקא אם מתקן לגמרי הלאו ע"י העשה לדעת קצת פוסקים דמשהה כדי לבערו אינו עובר כלל. אך כפי שראיתי בחולין (קמא.) גבי שילוח הקן במקום מצוה משמע שם דלעולם מיקרי כה"ג עשה ול"ת ע"ש

קפו) ודע מ"ש לעיל ליישב דעת הרמב"ם דמיקרי שפיר יש בו מעשה בנותר כיון שהעבירה בשעת ביטול העשה ולכאורה יש לפקפק דאפשר זה דוקא למ"ד ביטלו וכו' ולא הוי התראת ספק משום דעיקר האיסור בשעת ביטול העשה הוי שפיר יש בו מעשה משא"כ לדידן דקיי"ל קיימו וכו' א"כ ממילא עיקר האיסור בשעת עבירת הלאו א"כ ממילא אף אם מבטל אח"כ העשה בידים י"ל מ"מ לא מיקרי מעשה. אך עי' ברז"ה ובמלחמות במכות שם שכ' למסקנא דר"ל סובר נמי לאו שקדמו עשה לוקה דלא בעי דומיא דחסימה ואפ"ה בעי דוקא ביטלו משום דאל"כ הוי התראת ספק ע"ש היטיב א"כ חזינן דאף דסגי בקיימו וכו' מ"מ אם לא ביטלו בפי' הוי ה"ס ואפ"ה אם בטלו בידים מהני משום דהעבירה אז והבן זה היטיב כי דומה לנ"ד ונכון

קפז) דף קכא ע"א בתוס' ד"ה כשתמצא לומר וכו' והא דלא משני לי' הכי כדפריך לי' ור' ישמעאל וכו' לא זכיתי להבין זה והתוס' שם בזבחים הקשו זה לפי פירושם שם אבל לפירושם דכאן לכאורה לא אבין זה: למדנו פרק ערבי פסחים קודם ר"ח ניסן תק"ל לפ"ק פה גלוגא רבתי ה' יזכני ללמוד וללמד ויפתח לבבי בתורתו ויהא שגור בפי דיקדוקי מצות למען אדע להזהר בהן: