פתח הבית חלק א קנא

עבר בלאו בלילה שני' והא דכתיב עד בוקר היינו לענין שריפה וק"ל

קסה) ומעתה יש ליישב קצת לשון המכילתא דאמר עד בוקר ליתן בוקר שני וכו' ר' ישמעאל אומר אינו צריך דהרי הבערה היא מלאכה וכו' והיינו דסובר ג"כ כספרי דע"כ הך דלא תותירו היינו עד בוקר שני מכח לא ילין מן הבשר הנ"ל. וא"כ אף אי לא כתיב עד בוקר הוי ידעינן דאין העשה רק עד בוקר שני כנ"ל וא"כ ע"כ הא דכתיב עד בוקר היינו לומר לך אם ירצה לשורפו תחילה אין רשאי דאסור לשרוף בי"ט קאמר שפיר א"צ דליכא עשה כלל ומהכ"ת יעבור על הלאו וכעין זה ראיתי קצת בפרדס דוד לפרש לשון המכילתא אך לא ביאר כל הצורך. וע"כ קרא אתי להורות אם חל ששה עשר בשבת דאז הוי ס"ד כיון דאיכא עשה יהא רשאי לשורפו בשבת ואי משום דשבת הוי עשה ול"ת י"ל כסברת קצת מפרשים דעשה השוה בכל עדיף מעשה שאינה שוה בכל. ועי' ר"ן בחי' לסנהדרין פרק כ"ג כ' שם די"ל עשה השוה בכל דוחה עשה ול"ת שאינו שוה בכל אף דשם איירי לענין עשה דייבום דידחה עשה ול"ת דאלמנה לכ"ג ושם הוי גם הל"ת אינה שוה בכל ע"ש מ"מ לפי מ"ש לעיל דהא דאמרינן לענין לדחות לא מצרפינן הל"ת ול"ל הא ת"ל אין עשה דוחה עשה וע"כ צ"ל דהעשה אלים הואיל ואיכא בהדה גם ל"ת לכך צריך לומר גבי הנדחה איכא ג"כ ל"ת כנ"ל

קסו) ומעתה י"ל כיון דדעת הרבה סוברים דלאו הניתק לעשה כשתקיים העשה מתקן הלאו ויוכל לכתחילה להשהות חמץ בביתו ע"מ לבערו עי' מג"א סי' תמ"ו ובתשובת שאגת ארי' סי' פ"א ופ"ב היטיב וא"כ הוי ס"ד כאן דעשה דשריפה תדחה הל"ת ועשה דשבת [עי' לקמן] הואיל וגם כאן איכא עשה ול"ת דלא תלין ואי דהרי לדחות לא מצרפינן הל"ת ז"א דס"ס איכא ל"ת נגד ל"ת ואתי עשה דשריפת קדשים דשוה בכל לפי מה שנידדנו לעיל דנשים חייבות בזה ודחי עשה דשבת דאין שוה בכל דאין נשים מצוות דהוי הז"ג כמו שכ' תוס' בקידושין הנ"ל לענין יו"ט ואי משום דת"ל בת הוי ל"ת שיש בה מיתה דאין עשה דוחה עי' יבמות בשיטה דעלי' י"ל ר' ישמעאל סובר הבערה ללאו יצאת וא"כ ליכא בה מיתה וניחא. גם י"ל לענין דשבת הוי עשה ול"ת דס"ד נשים עכ"פ יכולין לשרוף כמו שצידדו תוס' דקידושין הנ"ל וק"ל וזה רמז ג"כ בפרדס דוד פרשת בא ע"ש ור' יונתן אמר דלשבת לא צריך קרא ק"ו מי"ט דהוא סבר דלא כספרי אלא דבוקר ראשון עבר על לא תותירו וא"כ ממילא העשה ג"כ בוקר ראשון ואפ"ה לא דחי י"ט וע"כ משום דהוי עשה ול"ת ולא אמרינן כל הנך סברות הנ"ל א"כ מכש"כ שבת וק"ל

קסז) ומעתה יש ליישב שפיר דעת הרמב"ם שפסק דמותר פסח נאכל כמי שאר שלמים די"ל דהוא סובר כפי' רשב"ם לקמן דלילה אין ממעט רק יום ארבעה עשר ועי' מרדכי שם שהקשה אמאי קאמר הש"ס ס"ד נוקי לילות להדי ימים ויהא נאכל לשני לילות וכו' ואמאי לא קאמר דהוי ס"ד שיהא נאכל לילה ויום כמו תודה שנאכל ליום ולילה ע"ש ותי' משום דמותר פסח קרב שלמים מש"ה הוי ס"ד כן ע"ש וא"כ לכאורה ממילא מוכח דהש"ס סבר דמותר פסח נאכל לשני ימים וכו'. אך מזה אין ראי' כ"כ די"ל כל עיקר הטעם דמותר פסח נאכל רק ליום ולילה הואיל וילפינן לה מזבחת פסח צאן ובקר וכו' מבואר (ע:) א"כ דומה לפסח ולכך נאכל ליום ולילה אבל לס"ד אי לא כתיב הזה הוי אמרינן באמת אף פסח ומותרו נאכל כמו שלמים ממש וק"ל. ואף דעדיין קשה י בזבחים דף ט' ומנחות דף פ"ג יליף לה מבשר זבח תודת שלמיו ע"ש ובדף ע"א ע"ב בתוס' שהקשו באמת על רש"י שפי' שם דקאי על חגיגת י"ד ע"ש וצ"ל אפשר דודאי אי לאו דידעינן דפסח אינו כשלמים לא הי' מקום לרבות מקרא דבשר זבח וגו' על מותר פסח וע"כ לדרשא אחרינא וק"ל. עכ"פ קשה למסקנא לר"ע מנ"ל דפסח אינו נאכל ליום ט"ו דנימא דהוי כמו תודה וכמו מותר פסח דעכ"פ מותר פסח נאכל ליום ולילה לכ"ע וא"כ נימא דמוקמינן לילה ליום ויהא נאכל ללילה ויום והזה אתי למעוטי דלא נימא דהוי כמו שלמים ממש ויהא נאכל גם ליל ט"ז משום נוקי לילות וכו' אלא ע"כ, דר"ע סובר דאף מותר פסח נאכל לשני ימים ולילה וא"כ כיון דע"כ ליל ט"ז אסור לאכלו וממילא לא הוי כשלמים ממש מהיכי תיתי נפרש בוקר שני ואי משום כי היכי דתיהוי דמי עכ"פ לתודה ושאר נאכלין ליום ולילה זה לא אמרינן ובפרט כיון דמותר פסח ג"כ (אין) נאכלין כמו שלמים ממש ופסח גופי' ע"כ לא והבן. אף דמלשון המרדכי שם הנ"ל יראה דסובר אף לתודה הי' ראוי לדמות י"ל הרמב"ם לא סבר כן רק אי מותר פסח הי' נאכל ליום ולילה הי' ודאי ראוי לדמותו למותר פסח והבן

קסח) ודע דעת הר"י מקורביל שהביא הרא"ש שם פרק ערבי פסחים שסובר דאם חל ער"פ בשבת יכולין להקריב חגיגת י"ד ע"ש משום אוקי לילות בהדי ומים וכו' רק גבי פסח מיעטה תורה הזה דלא נימא הכי משא"כ בחגיגה ע"ש. ע"כ סבר כפי' רש"י שם דאילו לפי' רשב"ם קשה מנ"ל דבפסח מיעטה תורה דלא מוקמינן לילות לימים דילמא באמת זה הוא סברא נכונה רק גבי פסח מיעטה תורה דאינו נאכל רק לילה אחת כיון דע"כ צריך אתה לומר דהוי גזה"כ דאי משום דלא מוקמינן לילות וכו' א"כ עכ"פ יהא נאכל ליום ט"ו וע"כ גזה"כ. א"כ מנ"ל דלא מוקמינן לילות וכו' גבי פסח דילמא אי לאו דהוי גזה"כ שלא לאכול רק לילה ראשונה הוי רשאי לאכול באמת לילה שני' ג"כ משום אוקי לילות וכו' רק התורה מיעטה שאין נאכל רק לילה אחת. ואף דאין נ"מ דס"ס מיעטה תורה. אך עכ"פ לשון הררי"ק ק"ק שכ' דוקא פסח דתורה מיעטה דלא מוקמינן מנ"ל. אך לדעת רש"י ניחא דבלא"ה אין נאכל ביום א"כ י"ל הך גופה טעמא דקרא שלא יהא נאכל ליל שני משום דלא מוקמינן לילות וכו' וק"ל ושאר קו' שם על הרי"ק ישבנו שם בחי' ע"ש

וליישב דעת הרמב"ם שהביא (פ"א מה' ק"פ) הך דלא ילין חלב חגי וגו' לענין פסח וא"כ מאי פריך רב כהנא כאן. זה י"ל קצת דעי' במנחות דף מ"ט שם כ' תוס' והוכיחו מהך דפסחים (פט.) דאמרינן שם גבי חמשה שנתערבו פסחיהן ונמצא יבלת באחד מהן פטורין מלעשות פסח שני ופריך הש"ס וניתי ומתני אם שלי הי' בעל מום יהא זה פסח ואם לא יהא שלמים. ומאי פריך הרי פסח שני ג"כ צריך להיות אחר תמיד של בין בין הערבים כמו ראשון וא"כ שמא לאו פסח הוא ואין רשאי להקריבו אחר תמיד. ותי' שם די"ל גבי תמיד של בה"ע לא כתיב קרא רק על הקטרה כדכתיב והקטיר עלי' א"כ י"ל כ"ז שלא הקטיר התמיד שרי להקריב וא"כ שפיר משכחת לה שמקטיר איברי תמיד אח"כ והביאו ראי' לזה מדמשני הש"ס לעיל (נט) בחטאת עוף שאין למזבח אלא דמה וכן מעלה ומלין וכו' ואכתי מדוע רשאי לשחוט אחר תמיד של בע"ה א"ו דקרא לא איירי רק בהקטרה ע"ש משא"כ בתמיד של שחר דכתיב תעשו וקאי על שחיטה וזריקה ע"ש היטיב. וא"כ צריך להבין אכתי ס"ס איך יכול להתנות איך נעשה בהקטרת אימורין ממ"נ אם נקטיר אותם אחר אימורי תמיד שמא לאו פסח הוא וצריך להיות קודם התמיד דעלי' השלם ואם נקטירם קודם אברי תמיד שמא פסח הוא יצריך להיות אח"כ ובודאי א"ל כונת