פתח הבית חלק א קנ

הרי"ף ורש"י בב"מ פ"ב כנ"ל. אך י"ל דבעי למעוטי דלא תימא דמיקרי צורך קצת ומותר משום מתוך ואף דכבר מיעט נדרים ונדבות מלכם ולא לגבוה כבר הארכתי בזה במ"א בפ' אלו עוברין בסוגיא דהואיל ובשאר דוכתין ויישבנו בזה קו' תוס' שהקשו דרבא אית לי' ג"כ די"ט הוי עשה ול"ת ואפ"ה מיעט מלבדו די"ל שריפת קרשים הוי ס"ד ג"כ לומר דמצוה מיקרי צורך קצת וכעין זה נראה מרשב"א בחי' לשבת שם ועי' תוס' שם ביבמות הנ"ל כ' ג"כ כעין זה ואין להאריך פה. א"כ לכאורה להנך אמוראי דסברי י"ט הוי ל"ת לחוד א"כ י"ל נהי דמיעטה תורה ולא עולת חול י"ל באמת כיון דבעלמא עשה דוחה ל"ת גם כאן דוחה רק הא דמיעטה תורה שריפת קדשים היינו משים שיכול לעשות למחר אבל עולת חול וכו' דאין יכול לעשות למחר רק שהי' יכול לעשות אתמול זה שפיר דוחה ומאן דיליף בשבת שם דשריפת קדשים אין דוחה י"ל דסובר באמת י"ט הוי עשה ול"ת רק דהוי ס"ד דמיקרי צורך קצת. ואל יחשב זה לדוחק בעיניך דמשמע מש"ס שם דפריך מנ"ל דשריפת קדשים אין דוחה י"ט משמע רק משום דידחה עשה הל"ת דמ"מ י"ל דהאמוראים חשבו זה לס"ד דמיקרי צורך קצת וכבר כ' זה במ"א דע"כ לומר כן וא"כ י"ל רב ספרא דהכא סובר די"ט הוי ל"ת לחוד וא"כ ממילא הי' ראוי שידחה ושריפת קדשים הטעם הואיל ויכול לעשות למחר ועולת חול באמת ראוי שידחה ואף שהי' יכול לעשות אתמול מ"מ כיון דעתה שוב אינו יכול לעשות שפיר ראוי שידחה כנ"ל רק דעכ"פ לכתחילה אסר להמתין עד הלילה ולהכי בא עולת שבת וגו' למעוטי דהוי ס"ד דמיקרי צורך קצת ומותר להמתין עד הלילה לכך מיעט קרא דלא מיקרי צורך קצת. וא"ל דזה ידעינן משריפת קדשים. ז"א די"ל באמת מצוה לא מיקרי צורך קצת כאשר כן דעת כמה פוסקים כאשר הארכנו בזה בחי' לעיל ריש פסחים אבל עולת חול ודאי הוי ס"ד דמיקרי צורך קצת שלא יהא שולחנך מלא ושולחן רבך ריקן כמבואר בביצה (יב.) בסוגיא דמתוך. וא"כ י"ל שפיר קרא אתא למעוטי לא מיקרי נ"ק אבל בדיעבד אם עבר או שכח ולא הקטיר ביום שפיר מקטיר בלילה דעשה דוחה ל"ת. ואל יחשב זה לדוחק דקרא מיעט רק לכתחילה דכתבנו כעין זה בחי' על ה' פסח ס"ס תמ"ד דמבואר שם גבי הולך לשחוט פסחו ונזכר שיש לו חמץ בביתו דכ' שם בס' אבן עוזר דאם אי אפשר לחזור לביתו אף אם הוא לאחר זמן איסורו דשוב, א"א לבטל אפ"ה לא יחזיר דעשה דפסח דוחה ל"ת ע"ש והקשינו שם ת"ל בלא"ה א"א לשחוט הפסח על חמץ אך כ' שם דודאי כונת הכתוב אם אפשר לו לשחוט שלא על חמץ לבער או לבטל החמץ ולא עשה כן עיבר בל"ת משא"כ אם א"א ע"ש א"כ כמו כן כאן י"ל כן וא"כ פריך שפיר דשוב אין לומר שמרהו וכו' דכיון אם לא יקטיר עד הלילה ממילא שפיר ע"כ יקטיר בלילה דעשה דוחה ל"ת ולא יעבור על לא ילין והבן זה. ולא נעלם ממני כי יש לפקפק די"ל אף אי יכול להקטיר בלילה מ"מ שייך לומר שמרהו שתקטיר ביום ואם לא תקטיר ביום אזי תראה להקטיר בלילה ואם לא תעבור על ב"ת אך כל הישר הולך יראה דעיקר הפי' שמרהו היינו אם לא תקטיר ביום ע"כ תלינם עד למחר וק"ל

קסב) אכן כל אלה לא נראה לענין דינא דהרי הרמב"ם פ"ד מה' תמידין ה"ז כ' סתם ולא עולת חול בי"ט וכו' ולא חילק אם כבר שכח דאז עשה דוחה אך ז"א דהרי הרמב"ם פסק די"ט הוי עשה ול"ת כמ"ש פ"א מה' יו"ט לענין שריפת קדשים ע"ש אך עכ"פ נראה דוחק לפרש כן דבדיעבד דהי וקרא הייני לכתחילה וק"ל אשר ע"כ נראה היותר פשיט דודאי אף לראב"ע לא אמרינן שמרהו ופי' תוס' בברכות הוא דמועד שריפה הוי רק בבוקר להכי כתיב עד הבוקר וכן מוכח לעיל (עא:) תוס' ד"ה והאיך וכו' שהקשו א"כ יהי' חגיגת י"ד נאכלת לשני ימים ושני לילות ע"ש וע"כ צ"ל כמ"ש שם המג"ש ושאר מפרשים דהא דכתיב עד בוקר הייני לענין שריפה. וא"כ ניחא הכל דכאן פריך הש"ס שפיר ר"כ ור"ם דלא שייך לומר ג"כ דקרא דכתיב עד בוקר היינו לענין שריפה דהרי האימורין אין טעונין כלל שריפה כמ"ש המ"ל פח"י מה' פה"מ הנ"ל ע"ש וניחא

קסג) אך עדיין קשה לי טובא למאי דמסיק הש"ס לקמן דף ק"כ לר"ע דהזה אתי למעוטי שלא יהא נאכל בלילה אחרת דס"ד אוקי לילות בהדי ימים ע"ש וא"כ קשה אכתי אף אחר דכתיב הזה ת"ל כיון דלשון הזה ממעט רק לילה אחרת כמבואר בלשון הש"ס שם א"כ אכתי קשה דילמא עכ"פ נאכל ביום חמשה עשר לפי' רשב"ם שם דבלילה אינו ממעט רק יום י"ד וא"כ אף דכתיב הזה דילמא עכ"פ ביום ט"ו רשאי לאכול ויהא עכ"פ דמי לתודה ושאר דברים הנאכלין ליום ולילה ונוקי לילות בהדי ימים ויהא נאכל ללילה ויום ואי דהרי עכ"פ ליל שני אין נאכל וא"כ אמאי כתיב עד הבוקר ז"א לענין שריפה כתיב בוקר ובשלמא לפי' רש"י בברכות הביאו הרשב"ם לקמן דף ק"כ דביום ודאי לא הוי ס"ד כלל שיהא רשאי לאכול אף אי לא כתיב הזה א"כ ניחא כיון שממעט לילה אחרת ממילא אסור בלילה מכח הזה וביום ממילא אסור מכח בלילה וכו' א"כ ע"כ עד בוקר פירושו בוקר ראשון אבל לפי' רשב"ם קשה וק"ל. אכן לכאורה אף לפי' רש"י קשה נימא כמו לראב"ע דאסור לאכול מחצות ואילך אפ"ה נראה דהלאו דב"ת לא עבר עד בוקר כמו שנראה מלשון תוס' ברכות הנ"ל א"כ כמו כן לר"ע נימא נהי דאין רשאי לאכול רק עד בוקר שני מ"מ בלאו לא עבר רק עד בוקר שני כיון דר"ע סבר דבוקר י"ל בוקר שני אך ז"א דמה"ת נאמר הכי דודאי יותר מסתבר לפרש בוקר ראשון רק בהך דלא ילין מן הבשר וגו' בדף ע"א הוי ס"ד לדמויי לשלמים מש"ה הוי מסתבר לפרש ביקר שני וכן הך לא ילין חלב חגי וגו' הוי ס"ד לדמויי אימורין לבשר משא"כ בלא"ה מהכ"ת נפרש בוקר שני וא"כ ניחא מה"ת נפרש הך לא תותירו בוקר שני ואי משום שיהא דומה לשלמים הרי בלא"ה מוכח מהזה דאסור לאכול אחר בוקר וק"ל. אבל לפי' רשב"ם קשה קצת גם י"ל לפירש"י אפשר באמת לר"ע לא עבר הלאו עד בוקר שני אך לא משמע כן בדף ק"כ ע"ש גם סברה הנ"ל נכונה דאם אין דבר המכריח לפרש בוקר שני מהכ"ת נפרש כן וק"ל

קסד) ומעתה יש ליישב לשון הספרי שפי' פסוק לא ילין מן הבשר וגו' דבוקר היינו בוקר שני כנ"ל די"ל דהי' קשה לו קרא דלא ילין מן הבשר האיך נפרשהו לדידן דקיימ"ל חגיגת י"ד לאו דאו' ואף שהרמב"ם פ"א מה' ק"פ הנ"ל פי' דקרא קאי על חגיגת י"ד והיא רשות (עכ"פ) [עי'] תוס' לעיל (ע. ד"ה לאו חובה וכו') ובמה שכ' שם. ועי' רש"י פ' ראה שפי' דקרא קאי על פסח והא דכתיב ביום הראשון היינו הואיל ועסוק תחילה בענין חמץ הנוהג כל שבעה ע"ש. והספרי לא נראה לו לפרש כן וע"כ הוכיח דפסח נהי שאין נאכל רק בלילה מ"מ צא עבר על לאו רק עד בוקר שני ואף דדוחק לומר דעד בוקר שני לא עבר דמ"מ מיד בלילה שני' רק אחר שני לילות ויום אחד דמהכ"ת נאמר כן דמאי עדיף יום שני מראשון דממ"נ כמו שאין רשאין לאכול