פתח הבית חלק א קמט

עוד נזכיר לשון ספרי הביאו הילקוט פ' ראה רמז תתקי"ד עי' צל"ח דף ק"כ שם איתא כך לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב וכו' איזה בשר אתה זובח ע"מ לאכול בערב זה פסח ביום הראשון לבוקר זה בוקר שני. וזה תימא דהרי פסח נאכל רק בלילה כמו רישא דמילתא ע"מ לאכול בערב מאי ענין בוקר שני לכאן וק"ל

עוד צריך לבאר לשון המכילתא פ' בא עד בוקר ליתן בוקר שני לשריפתו ר' ישמעאל אומר א"צ דהרי נאמר לא תעשה כל מלאכה והבערה היא אב מלאכה אלא אצטריך היכא דחל ששה עשר בשבת דצריך לשרוף בוקר שבעה עשר ר' יונתן אומר אף לזה לא צריך קרא מה יו"ט שהותר מלאכת אוכל נפש אסור לשרוף שבת לא כש"כ ע"ש וזה צע"ג חדא האיך ס"ד להתיר בשבת גם מה דקאמר יו"ט כתיב לא תעשה כל מלאכה וכו' הא עשה דוחה ל"ת רק הי' לו לומר י"ט הוי עשה ול"ת. ובס' פרדס דוד ראיתי שהביא מכילתא זו ופילפל בה ע"ש וכ' דהזית רענן הרבה להקשות בזה ע"ש

קנט) והנה נקדים תחילה התוס' (נט:) בפסחים ד"ה בארבעה עשר וכו' כ' בשם הירושלמי דפי' הפסוק שמרהו שלא יבוא לידי בל ילין וכו' וענין שמרהו הפי' דודאי בלא"ה צריך להבין מאי פריך הש"ס ס"ס הלאו לא עבר עד הבוקר וא"כ נהי דבלילה ג"כ אינו יכול להקטיר מ"מ לא עבר הלאו רק עכ"פ מקשה דהלשון משמע כל הלילה יכול להקטיר ולכך אם הפי' שמרהו ניחא דה"ק תקטיר ביום דאל"כ אתה בא לידי ב"ת וק"ל. והנה הש"ס דילן דחיקא להו לפרש שמרהו ואף דהתוס' כ' שם דע"כ ב"ת סובר הפי' שמרהו וא"כ מנ"ל דשאר תנאים לא סברי הכי אך י"ל או דרב ספרא דפריך הך קו' לא ידע מהך ברייתא דב"ת דמייתי הש"ס לקמן (ע.) או דהרי תירצו תוס' עוד תי' דב"ת סובר עולת חול קריבה בי"ט וק"ל אך מה דקשה הוא ממ"ש תוס' בברכות (נט.) לראב"ע דסבר פסח עד חצות הא דכתיב לא תותירו ממנו עד בוקר וכו' היינו דאם לא תאכל עד חצות ממילא תגרום שיותר עד בוקר דבלילה א"י לשורפו ע"ש וא"כ וראה דהיינו שמרהו דהלאו לא עבר אף לראב"ע עד בוקר רק דאסור לאכלו מחצות ואילך ופי' דקרא שמרהו ע"ש וא"כ כיון דראב"ע ע"כ סובר שמרהו מנ"ל לרב ספרא דשאר תנאים לא סברי הכי והא דראב"ע מתני' היא ס"פ איזהו מקומן וכן לקמן דף ק"כ הפסח אחר חצות מטמא וכו' ע"ש ובשאר דוכתי. וראיתי בס' טורי אבן באבני שוהם מגילה דף כ"א שהקשה זה ע"ש מה שהי' ולכאורה כמו כן קשה על רב כהנא דפריך מהך דלא ילין חלב חגי וגו' נימא ג"כ שמרהו וקצת הי' נ"ל לרב כהנא לא מבעיא לפמ"ש בחי' (נט.) שם דעשה דעלמא דחי לעשה דהשלמה משום דמיקרי רק כמו לאו הבא מכלל עשה והא דלא דחי מחוסר כפורים משום דאי מתורת לאו קאתי עלי' בעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה ושם הארכנו א"כ כאן בהקטרת אימורי חגיגה נימא דעשה דחי ללאו הבא מכלל עשה דהשלמה כיון דמקיים העשה בעידנא דעוקר עשה דהשלמה ומה פריך הש"ס הא כל הלילה יכול אף גם מבלעדי זאת אף אם נאמר דעשה דהשלמה מיקרי עשה ממש מ"מ י"ל דדחי לה עשה דחגיגה כמו דאמרינן לעיל (נט.) דעשה דפסח דחי לה משום דעדיפא דהוי עשה דרבים כמו כן נימא עשה דהקטרת חגיגה דחי לה משום דאיכא ל"ת בהדי' לא תלין וקצת יש לתת תבל לזה עי' מג"א רס"י תמ"ו שצידד שם לומר דעשה דתשביתו תידחו ל"ת ועשה דיו"ט הואיל ואיכא גם ל"ת גבי חמץ לא יראה וכו' והביא אח"כ דעת הרי"ף ורש"י פ"ב דב"מ דלענין לדחות לא מצרפינן לל"ת והיינו דעשה דהשבת אבידה לא דחי ל"ת דטומאת כהן משום דאיכא ג"כ עשה אף דבאבידה איכא ג"כ ל"ת לא תוכל להתעלם א"ו דלדחות לא מצרפינן ע"ש. וצריך להבין מאי ענין הפילפול הזה ת"ל עשה לא דחי עשה א"ו נראה דכה"ג הוי עשה עדיף טפי הואיל ואיכא ל"ת בהדי עשה לכך צ"ל דאיכא ל"ת ג"כ בהדי אידך עשה וק"ל

קס) ומעתה א"כ עשה דהקטרת חגיגת ט"ו ג"כ עדיף דאיכא ל"ת דלא תלין בהדה וא"כ מא: פריך הא כל הלילה ילין וכו' הא בדיעבד שפיר דחי ואל תשיבני דהא כיון דהי' יכול לעשות מאתמול לא דחי דהוי אפשר לקיים שניהם כמו הנך דברים שדוחין שבת דאמרינן אם היו יכיל לעשותם מאתמול לא דחי וכמו כן הנך ז"א דהרי לעיל (נט.) אמרינן שם גבי מחוסר כפורים ערב פסח יכיל להביא וכו' אף שהי' יכול להביא כפרתו קודם התמיד רק ששכח עי' רש"י שם וע"כ משום דלענין עשה דחי עדיף או לדחות עשה קיל טפי כמ"ש תוס' לעיל לענין בעידנא דמיעקר לאו וק"ל א"כ כמו כן כאן ועי' לקמן דף פ"ג ובשבת גבי הא דאין שורפין קדשים בי"ט דיליף לה מלבדו ולא מילה שלא בזמנה או מן (עד) בוקר וכו' ואף דבעלמא עשה דוחה ל"ת שם הטעם דגילתה תורה היכא דיכול לעשות למחר מיקרי אפשר לקיים שניהם והמקשה הוי סבר כיון דא"א לעשות מיד לא מיקרי אפשר לקיים שניהם עי' חי' הרשב"א שם וא"כ צריך להבין למאי דיליף שם מעולת שבת בשבתו ולא עולת חול בי"ט א"כ קשה הכל טעמא מאי הרי עולת חיל בי"ט ג"כ אין יכול לעשות למחר וא"כ רק משום שהי' יכול לעשות מאתמול א"כ חזינן דכה"ג לא דחי וא"כ קשה נמי ניליף בעלמא דעשה אין דוחה ל"ת וע"כ צ"ל ג"כ החילוק הואיל והי' יכול לעשות מאתמול א"כ חזינן אף לענין דחיית עשה לל"ת אמרינן חילוק זה אם הי' יכול לעשות אתמול ולפ"ז א"כ קשה מלעיל (נט:) כנ"ל וע"כ צ"ל לענין דחיות עשה קיל טפי כנ"ל וק"ל. ועי' תוס' יבמות (ה:) ד"ה כולה וכו' כ' להדיא כן דהא דלא יליף משריפת קדשים דאין עשה דוחה ל"ת ע"כ משום דיכול להמתין עד למחר ויוכל העשה לקיים עוד ע"ש. ומדבריהם אלו וראה קצת באם שיב איני יכיל לקיים העשה אף שהי' יכול לקיים כיון שכבר עבר שפיר דוחה ולדבריהם ק"ק מעולת חול בי"ט וצ"ל דלאו דוקא מה שכ' שיכול לקיים עוד אלא אף אם הי' יכול לקיים ע"ש. אך עכ"פ למסקנא דש"ס דמסיק רב אשי דאין עשה דוחה ל"ת ועשה א"כ י"ל שפיר דאין חילוק בין יכול לקיים או לא כיון שעכ"פ א"י לקיים מיד. ועי' רשב"א שם בחי' לשבת משמע מלשונו דאף לס"ד דיליף מקראי אפ"ה הוי רק גזה"כ ולא משום שיכול לקיים ע"ש. עכ"פ יהי' איך שיהי' עשה ודאי דתי בכה"ג וא"כ מה פריך הא כל הלילה ילין ת"ל הא דחי עשה דהקטרה דאלים דאיכא בהדה ל"ת לעשה דהשלמה ק"ל. אך ז"א דעכ"פ לכתחילה אסור להמתין עד הלילה א"כ קא מקשה שפיר דלא ילין וגו' משמע דעד בוקר יכול להקטיר ז"א דלכתחילה צריך להקטיר ביום כדי שלא יצטרך לעבור על עשה דהשלמה וק"ל

קסא) ומעתה מיושב דשוב לא שייך לומר שמרהו וכו' דאיך תאמר שמרהו להקטיר ביום דאל"כ אתה בא לעבור על ב"ת ז"א דהרי אם לא יקטיר ביום יקטירנו בלילה ולא יעבור על ב"ת רק יעביר על עשה דהשלמה וק"ל. וכמו כן נוכל לומר קצת ג"כ בקו' רב ספרא דהנה הי' מקום קצת לומר לפי מה שהארכנו במ"א בהרבה דוכתין דצריך להבין למסקנא די"ט הוי עשה ול"ת א"כ ל"ל עולת שבת וגו' למעוטי עולת חול בי"ט ת"ל אין עשה דוחה ל"ת ועשה ואי משום דגם הקטרה הוי עשה ול"ת דב"ת ז"א דלדחות לא מצרפינן לל"ת כמ"ש