פתח הבית חלק א קמח

הקרבתו א"כ איך נוקי לילות וכו' ע"ש וי"ל דכונת הרי"ק דודאי אם יש שום צד לומר דאף שחל בשבת אפ"ה נוכל לאכול חגיגה בליל פסח נוכל שפיר לעשות שני תבשילין וא"כ שפיר כ' דמשכחת לה בטמא טומאת ערב בי"ג ואפ"ה יוכל לשלוח קרבנו ובאותו יום אי אפשר לו לאכול א"כ נוקי לילות בהדי וכו' ונוכל שפיר לאכול ולהכי עושין שני תבשילין ואף דעכ"פ לפי שכ' הרא"ש הטעם דלא יאמרו מן הזבחים וכו' משום מהרה יבנה ביהמ"ק ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו חגיגה וכו' א"כ לא מהני זה דאכתי שייך גזירה זו כיון דלא משכחת רק למי שהי' טבול יום אך י"ל הרי"ק לאו מש"ה חשש רק פשוט דלא שייך לומר דבר שאינו וע"ז שייך שפיר דמשכחת לה וק"ל

קנה) אח"ז ראיתי בט"א חגיגה (ט:) שהעלה ליישב קו' תוס' לעיל דף נ"ט דאמאי לא משני הש"ס שמרהו וכו' משום דקשה ל"ל כלל לא ילין זבח חג וגו' כיון דידעינן לה מלא ילין מן הבשר וגו' דמוכח שם בחגיגה דקאי על הקטר אימורין ג"כ א"ו דאתי לאשמעינן הא כל הלילה ילין ולמאי דמשני בי"ד שחל להיות בע"ש היא גופי' קמל"ן דחלבי שבת קרבין בי"ט כי היכא דלייתר עולת שבת בשבתו וע"כ קאי איה"כ ובאמת ר' ישמעאל סובר ג"כ נו"נ אין קריבין בי"ט ואפ"ה הוכיח שפיר דעולת שבת וכו' קאי על יהכ"פ דלי"ט לא צריך קר דמוכח מלא ילין כנ"ל. והא דקאמר בשבת ודף קיד) דר"י ור"ע פליגי בנו"נ אי קרבין בי"ט היינו הש"ס שם סובר כמסקנת הש"ס בחגיגה דלתרי לאוי הוא דאתא. וא"כ י"ל שפיר שמרהו ע"ש. ושם בחי' כ' ג"כ בזה. ימה דצריך להבין לס"ד שם בחגיגה דלא אמרינן אתי להרבות לאוין א"כ קשה ל"ל זבח בהא דלא ילין זבח חג וגו' דזבח קאי עכ"פ על בשר ת"ל מלא תותירו נפקא וכו' וי"ל וק"ל:

קנו) ומה שיש לפקפק על מ"ש לעיל דר"ע ע"כ לא סבר שמרהו היא מטעם אף אי לא סבר שמרהו מ"מ תיקשי נימא דיהא נאכל ללילה ויום והא דכתיב עד בוקר דהיינו שני אף דבערב שני אסור מ"מ כתיב עד בוקר לענין שריפה דע"כ צ"ל כן לעיל (עא:) גבי לא ילין מן הבשר ע"ש היטיב [אהמ"ל בכאן הי' כתוב חי' על ודף נט ודף עא) אך יען שכבר נדפס כ"א על מקומו לעיל ע"כ השמטתיהו מכאן יעו"ש]

קנז) ולחבר קצת ענינים פרטים אשר כ' בסוגית אלו דהיינו דף (קכ:) ודף (נט:) ודף (עא) נכתבם פה קצת על הסדר הנה הרמב"ם (פח"י מה' פה"מ ה"ט) כ' אסור להותיר מבשר קדשים ועובר בלאו ואינו לוקה משום דהוי ניתק לעשה (ופ"א מה' ק"פ ה"ז) גבי אימורין כ' דאינו לוקה משום דהוי לאו שאין בו מעשה ובפ"י מה' ק"פ הי"א גבי בשר פסח כ' הטעם דאינו לוקה משום דהוי ניתק לעשה ועי' כ"מ שם שכ' הא דלא כתב הטעם משום לאו שאב"מ לאשמעינן רבותא אפילו אי הוי בי' מעשה אפ"ה אין לוקה. ועי' מ"ל פח"י מה' פ"ה הנ"ל שתמה הרי נ"מ גם להיפוך דמשום נל"ע אי לא קיימו לוקה ומשום לאו שאב"מ לעולם אין לוקין והי' לו לבאר זה והניח בצ"ע ע"ש. וקצת צריך להבין בלא"ה על הרמב"ם לפ"מ שכ' פ"א מה' תמור דלוקין על תמורה אף דנל"ע משום שני טעמים חד דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי ועוד דהלאו אין שוה לעשה דהעשה אינה שוה בכל בציבור והלאו שוה בכל ע"ש. וא"כ לכאורה לטעם ראשון גם כאן הוי שני לאוין חדא מלא תותירו ממנו עד בוקר דגבי פסח וגם לאו דלא תותירו ממנו עד בוקר דפ' אמור דכתיב גבי תודה וה"ה לכל הקרבנות כמו שכ' הרמב"ם פח"י מה' פה"מ הנ"ל וא"ל דהוי כמו מה מצינו ואין מזהירין מן הדין לא משמע כן דכל הקרבנות שוים וראי' קצת מדלא הקשו על הרמב"ם שכ' סתמא בה' פה"מ הנ"ל המותר אינו לוקה משום דהוי לאו הנל"ע ות"ל לפ"ז אי לא קיימו חייב כמ"ש המ"ל והרי בשאר קדשים זולת תודה בלא"ה לא לקי א"ו דזה לא הוי כמי מן הדין רק כאילו נכתב בפירוש דגלי בתודה וה"ה לשאר קדשים וא"כ מדוע יגרע פסח וק"ל. וא"כ נימא ג"כ לא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי ולפמ"ש תוס' במס' מכות (טו.) ד"ה תנינא וכו' דלא שייך זה רק אם הלאוין סמוכין א"כ ניחא וכן כ' תוס' בזבחים דף קי"ד ובחולין (פ:) ד"ה הנח וכו'. וכן לפמ"ש תוס' בחולין שם עוד חילוק דכל היכא דהעשה מתקן הלאו אז אין חילוק בין שני לאוין לחד לאו ניחא לכאורה דכאן ג"כ העשה מתקן הלאו לכאורה וק"ל

אמנם אם נאמר כפי מה שהארכנו במ"א והבאנו דעת שעה"מ פ"א מה' חו"מ שכ' דלקי על בל יראה וכ' שם השעה"מ די"ל באמת הטעם משים דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי ואף דלא סמוכין הלאוין אצל העשה מ"מ לא אתי חד עשה וכו' ואי משום דא"כ קשה מגזל ז"א דהרי הרמב"ם לשיטתו אזיל שסובר לא תעשוק קאי על כובש שכר שכיר וליכא תרי לאוין כלל. א דלא יטמאו את מחניהם שהביא הש"ס במכות שם דהוי לאו הנל"ע אף דהוי ג"כ שני לאוין כ' תוס' שם בזבחים הנ"ל דשם ג"כ איכא תרי עשה ע"ש. וא"כ עכ"פ סובר הרמב"ם דלעולם לא אתי חד עשה וכו' וא"כ קשה גם כאן אך בלא"ה ניחא כאן דאיכא ג"כ שני עשה דהנותר עד בוקר גבי פסח וכן הך דגבי שלמים פ' צו והנותר עד יום השלישי וגו' וא"כ הוי ג"כ תרי עשה וק"ל. ובטעם השני שכ' הרמב"ם משום דהעשה אינה שוה בכל א"כ קשה גם כאן הא נשים אין מצוות בשריפת קדשים דהוי הז"ג דאין נוהג בלילה ואף די"ל דכה"ג לא מיקרי הז"ג הואיל דעכ"פ לא פקע המצוה דשומרו עד למחר לקיים מצות שריפה דכן משמע בתוס' דקידושין (לד.) ד"ה מעקה וכו' שכ' בשם הר"ר יוסף מא"י שהוכיח דע"כ הא דלא אמרינן דנשים עכ"פ יהא מותרין לשרוף קדשים בי"ט דלגבי דידהו הוי י"ט רק ל"ת לחודי' א"ו דהל"ת אלים ע"ש וקשה דהרי גבי נשים ג"כ לא הוי עשה כלל שריפת קדשים א"ו כסברא הנ"ל עי' פ"י ז"ל בקידושין שם. אך התוס' במגילה (כ.) ד"ה דכתיב וכו' כ' שם דמילה הוי מ"ע שהז"ג הואיל ואינו נוהג בלילה א"כ ע"כ לא סברי סברא זו וכעת רא תי בס' טורי אבן על מס' חגיגה (טז:) כ' שם סברא זו והוכיח כן מכח קו' הנ"ל דכה"ג לא מיקרי הז"ג ע"ש. ובחי' למס' חגיגה כ' בזה ועי' בתשו' שאג"א בה' חו"מ ביאר ג"כ ליישב קו' תוס' בקידושין הנ"ל די"ל בלא"ה נשים חייבות בעשה די"ט דלא מצינו בשום מקום דנשים פטורות מעשה די"ט א"ו דהעשה ג"כ אלים הואיל ואיכא ל"ת בהדה ע"ש. עכ"פ אם נאמר כסברת תוס' במגילה הנ"ל א"כ קשה על הרמב"ם אמאי לא לקי דהרי נשים אין מצוות על מ"ע כנ"ל ואין שוה בכל וק"ל

קנח) עוד קשה על הרמב"ם פ"א מה' ק"פ שם שכ' הך דלא ילין חלב חגי על אימורי פסח וכבר הקשה המ"ל דזה נגד הש"ס (נט:) ודף ע"א דהש"ס מוקי לה על חגיגת חמשה עשר ע"ש. עוד קשה על הרמב"ם שלא ביאר דמותר פסח דקרב שלמים דאין נאכל רק יום ולילה כמבואר בפסחים (פט.) ובזבחים (לו.) ועי' תוס' פסחים (עא:) ד"ה לימד וכו' עכ"פ מבואר מכל הנך סוגיות דנאכל רק ליום ולילה והרמב"ם פ"ד מה' ק"פ כ' מותר פסח קרב שלמים ולא ביאר דנאכל רק ליום ולילה ומנ"ל לפסוק דלא ככל הנך סוגיות: