פתח הבית חלק א קמז

קנ) עוד רגע אדבר בזה הנה הרשב"ם פי' כאן לראב"ע הא דכתיב לא תותירו עד בוקר היינו דזמן שריפה היא בבוקר ולכאורה צריך להבין דבלא"ה מה קשה כלל מלא תותירו הרי אצטריך קרא ללאו דמ"מ אין עובר בלאו עד בוקר ונ"מ אם נאבד אחר חצות וכדומה וק"ל. אך י"ל עיקר הקו' דלשון לא תותירו משמע שיכול לאכול עד בוקר ולזה תי' דעד בוקר הכונה דשריפה צריך להיות בבוקר ודוחק. וא"כ קשה על הא דלעיל (נט:) דפריך התם מלא ילין חלב חגי וגו' הא כל הלילה ילין וכו' וכן מלא ילין לבוקר זבח חג הפסח ומאי פריך דילמא ג"כ הכונה דבוקר היינו לענין שריפה כמו כאן [אך ז"א דגבי אימורין לא בעי כלל שריפה ולעיל (דף נט) הארכתי קצת] אך י"ל דהואיל ושם לא כתיב שריפה בקרא לא שייך לומר כן דוקא כאן דכתיב בסיפא דקרא בפי' שריפה. אך קשה א"כ לראב"ע הך דלא ילין זבח וגו' דאיירי ג"כ בבשר כמ"ש תוס' לעיל (נט:) ד"ה ולא וכו' וא"כ הא בחצות נאסר. אך י"ל כיון דהאי קרא עכ"פ איירי גם באימורין נקט שפיר בוקר משום אימורין עי' (עא.) דראב"ע מודה באימורין וק"ל. אכן זה דוחק בדברי רשב"ם דנימא דקרא איירי לענין שריפה וק"ל. ויותר נראה דכונת רשב"ם כמ"ש תוס' בברכות (ט.) הנ"ל שתי' דקרא הכי קא מזהיר לאוכלו עד חצות כדי שלא יצטרך לבוא לידי נותר עד בוקר דאין יכול לאכלו בלילה אחר חצות ולא לשורפו ע"ש. וכבר כ' לעיל דקשה ות"ל אין שורפין קדשים בי"ט ואף בבוקר אין יכול לשורפו ואי דהכונה שיצטרך להניחו עד בוקר שני הרי ראב"ע סובר דבוקר משמע בוקר ראשון וצריך לדחוק בזה כנ"ל. אך י"ל דודאי סוברים תוס' דלאו ליכא עד בוקר רק דקושיתם דקרא משמע לא תותירו שיכול לאכול עד בוקר לזה תי' דהכונה לא תותירו היינו שתאכלו אותו בזמן אכילתו עד חצות דאם לא תאכלו ממילא תצטרכו להניחו עד בוקר דא"י לשורפו בלילה וממילא יהא מונח עד בוקר ותעברו בלאו וי"ל כן ג"כ כונת רשב"ם דקבע זמן לשריפה וק"ל

קנא) ועפי"ז יש ליישב ג"כ מה שהקשינו לעיל ות"ל שורפין קדשים בי"ט די"ל דהי' רשאי לשרוף כיון דעיקר בלילה אין יכול לשורפו ג"כ משום אין הטעם דאין שורפין בי"ט לפי דמסיק ר"א לעיל (פג:) משום די"ט הוי עשה ול"ת א"כ אפשר הי' יכול לשרוף דאיכא ג"כ עשה ול"ת כדי שלא יעבור על לא תותירו ועי' מג"א רס"י תמ"ו לענין אי מצטרפין לדחות הל"ת ע"ש וק"ל. ועי' צל"ח כאן שהבין ברשב"ם הפי' הראשון ע"ש. אכן אף לפי' השני הנ"ל קשה מדף נ"ט כמו דכאן הוי הפי' דע"כ יהא מונח עד בוקר כמ"כ שם בלא ילין זבח חג הפסח יש ג"כ לומר כן צריך להקטיר ביום כדי שלא יבא לידי בל ילין דבלילה לא יהא אפשר להקטירו כמ"ש תוס' באמת שם בשם הירושלמי אבל על ש"ם דילן קשה. וראיתי בס' טורי אבן באבני שוהם שם שהרגיש בזה וכ' דבשלמא בהך דלא תותירו וכו' שפיר נ"מ דבלילה עכ"פ ליכא לאי משא"כ בהך דלא ילין זבח וכו' אין נ"מ דאי לפסול ילפינן לה מכל הלילה עד הבוקר ואי ללאו ילפינן מלא ילין הבשר אשר תזבח ע"ש. יראה כונתו דעיקר קרא אתי לאשמעינן דכל הלילה ילין. ועי' בחגיגה (י:) מבואר בתוס' שם דמכל הלילה לא ילפינן די"ל דוקא בעולה ולא בשלמים. וכן מה דיליף מלא ילין הבשר מבואר שם דאתי לשני לאוין ע"ש היטיב. אך באמת בפסח י"ל שפיר ידעינן לה מכל הלילה וכו' די"ל עיקר הסברא לחלק בין עולה לשלמים דס"ד כמו שבשר נאכל לשני ימים ולילה כמ"כ האימורין אבל בפסח ודאי ידעינן לה שפיר מכל הלילה וק"ל. אך ודאי דוחק לומר דקרא אתי רק למעוטי כל הלילה ילין וגם א"כ מאי משני הש"ס דאיירי בער"פ שחל בשבת אכתי ל"ל קרא דהרי דחלבי שבת קריבין בי"ט בלא"ה ידעינן מעולת שבת בשבתו וק"ל ועי' טור"א חגיגה (ט) בזה ע"ש. אך י"ל ודאי כונתו די"ל לעבור בשני לאוין רק שינוי לשון דקרא עד בוקר מה שאסור גם בלילה אי לאו דקמל"ן איזה חידוש לא הוי כתיב כן וק"ל וכ"ז דוחק

קנב) ונ"ל קצת ונחזור עוד על הראשונות מ"ש לעיל דקשה למסקנא לר"ע מנ"ל של יהא פסח נאכל עכ"פ ללילה ויום ויהא עכ"פ כמו תודה שנאכל ליום ולילה ואף דכתיב הזה לא אתי למעוטי רק לילה אחרת שלא יהא כמו שלמים ועכ"פ הוי כמו תודה ונאכל ללילה ויום דאוקי לילה וכו' אך ז"א דהרי כתוב לא תותירו עד בוקר ואי משום די"ל בוקר שני ז"א דהרי בלילה דהיינו ליל ט"ז ג"כ אין יכול לאכול ואי משום דהכונה דממילא ע"כ יונח עד ביקר דבלילה א"י לשורפו לכאורה ז"א דס"ס הרי כבר עבר על בל תותירו בלילה שני' ואפשר אף אם אמרינן כפי' הירושלמי שהביאו תוס' בפסחים שם דשם עכ"פ לא עבר על ב"ת עד בוקר משא"כ כאן דמיד בליל שני עבר על בל תותירו דהרי אסור לאכלו ועבר מיד וק"ל. אך אכתי י"ל כמו לראב"ע דאסור לאכלו עד אחר חצות אפ"ה לא עבר על ב"ת עד בוקר כמ"כ י"ל לר"ע אף שמיעטה תורה הזה שלא לאכול בליל שני עכ"פ על ב"ת לא עבר עד בוקר שני ואי משום דאכתי קשה לשון דקרא לא תותירו משמע דקודם בוקר יכול לאכלו ז"א דקרא מזהר דאם לא ואכלנו קודם ליל שני ממילא ע"כ יונח עד בוקר דבלילה אסור לשרוף. אך י"ל באמת כסברת ש"ם דידן דלא מפרשינן קרא הכי שמרהו וכו'

ומעתה מיושב שפיר הש"ס בפסחים דפריך מהך דלא ילין זבח חג וגו' ולא משני שמרהו דאף דלראב"ע ע"כ סבר שמרהו כנ"ל מ"מ ר"ע ע"כ סבר דלא מפרשינן קרא הכי דאל"כ קשה דילמא הוי כתודה כנ"ל והבן זה. ואל תשיבני דא"כ בלא סברת דדמי לתודה ג"כ י"ל כן דמנ"ל לר"ע דילמא הא דמיעטה תורה הזה היינו לאיסור אבל לא עבר בלאו עד בוקר שני משום אוקי לילות בהדי ימים כמו שלמים אך ב נראה דאין סברא לומר כן כיון דמיעטה תורה הזה דאסור א"כ שוב לא דמי לשלמים א"כ מהכ"ת נפרש בוקר שני כיון דודאי יותר נכון לפרש בוקר ראשון רק דס"ד שיהא דומה לשאר שלמים כנ"ל אבל כיון דמיעטה תורה לאיסור ודאי עדיף טפי לפרש בוקר ראשון אבל לפי מה שכ' הקו' מכח דנקיש לתודה ודאי נכון לפרש בוקר שני כי היכי דנקיש לתודה שיהא נאכל עכ"פ לילה ויום ולא תותירו עובר בבוקר שני וק"ל

קנג) ועפי"ז יש ליישב ג"כ המכילתא שהביא הצל"ח כאן דאיתא התם לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב יום הראשון לבוקר וגו' איזה זביחה אתה זובח ע"מ לאכול בערב זה הפסח ביום הראשון לבוקר היינו בוקרו של שני ע"ש. ולהנ"ל י"ל דהמכילתא סובר באמת דחגיגת י"ד לאו דאו' עי' תוס' לעיל (ע.) ד"ה לאו חובה וכו' שכ' דמ"ד דיליף מן לא ילין הוי חובה וא"כ ע"כ מאן דסבר לאו חובה האיך משני הך קרא דלא ילין מן הבשר ע"כ קאי על פסח גופי' ואפ"ה כ' ביום הראשון לבוקר דהיינו בוקר שני כמבואר לעיל (עא:) וע"כ כנ"ל דבאמת אסור באכילה מיד בבוקר ראשון אבל בלאו דלא תלין הלא עבר עד בוקר שני כנ"ל והבן

קנד) ואמרנו ליישב גם קו' הרא"ש על הר"י מקורביל שהקשה דהרי כיון דיכול לאכול ביום