פתח הבית חלק א קמו

וכן קשה על הרא"ש דבברכות שם פסק כר"ג אבל לסברת הרא"ש בברכות שם באמת רק הטעם משום ספק שמא הלכה כראב"ע וניחא. אך צריך להבין קצת א"כ אף בדיעבד לא יצא מספיקא. ומלשון הרא"ש וטור משמע דוקא לכתחילה. אך י"ל דאין נ"מ מזה וקמי שמיא גליא דמה לו לעשות עוד ומספק ודאי ראוי לו לאכול אחר חצות אם כבר עבר וק"ל

קמב) ונחזור לדעת הרמב"ם דפסק גבי פסח דעכ"פ לכתחילה צריך שתהא קודם חצות ואפ"ה לא הצריך במצה ליזהר לאכול קודם חצות וצ"ל דסובר דדוקא בעניני קרבן מחמרינן ולא בשאר ענינים. אך א"כ קשה הרי הרמב"ם פוסק גבי ק"ש שם הביאו הב"י שם דלכתחילה צריך שתהא קודם חצות ומ"ש. וצריך לחלק בין הנושאים ודע דרש"י ריש ברכות שם פי' דבהקטר חלבים וכו' לא עשו הרחקה והביא ראי' מהא דמגילה ספ"ב כשר כל הלילה הקטר חלבים וכו' ע"ש ברש"י ד"ה כדי להרחיק וכו' ולכאורה קשה הרי במגילה שם קאמר זה הכלל לאתויי פסח ודלא כראב"ע ובפסח הרי מדרבנן עכ"פ צריך הרחקה וע"כ דמתני' איירי בדאו' א"כ בהקטר ג"כ לא מוכח די"ל דאיירי בדאו' וצ"ל מאי דרבי בזה הכלל ודאי י"ל דאיירי בדאו' אבל מה דתני בפירוש כשר כל הלילה דחיקא לי' לומר דקאי אדאו' וצ"ע. או נאמר דסובר כמ"ש הרשב"א בחי' שם בברכות דר"ע סובר בפסח ג"כ אף מדרבנן א"צ הרחקה והא דסוף איזהו מקומן דמשמע לר"ע מדרבנן בעי הרחקה גם בפסח י"ל מסקנא לא קאי הכי וניחא ע"ש אך בדברי רשב"א הנ"ל צריך יישוב אי כונתו דר"ע פליג בכל הקרבנות דלא בעי הרחקה זה דוחק וע"כ כונתו דרק בפסח היקל וצריך טעם גם אין מבואר בדבריו אי רבנן פליגי בהא על ר"ע או לא וק"ל. ובש"ע סי' תע"ז החמיר גם לענין הלל דצריך לכתחילה שיהא קודם חצות והתוס' ספ"ב דמגילה כ' דבהלל אין להחמיר ע"ש ועי' ברשב"א שם שכ' דיש להחמיר בהלל אף דבק"ש מקילין ע"ש

קמג) ולענין קריאת שמע עי' תר"י ריש ברכות שפי' דרבנן מחמירין אף בדיעבד ור"ג מודה דלכתחילה יזהר קודם חצות ע"ש. והא דקאמר אף רבנן לא פליגי עלי' רק משום סייג וכו' וקשה אכתי א"כ הלכה כחכמים ואמאי אמר לבני' אם לא עלה עה"ש חייבים אתם לקרות עי' ב"ח שם סי' רל"ה שכ' דכיון דהוי רק מדרבנן יכולים לסמוך על ר"ג ע"ש. והטור פוסק דאף לכתחילה יכולין להמתין עד אחר חצות ואי דהרי עכ"פ ר"ג מודה דבמאי דפליגי רבנן הלכתא כותיי' וצ"ל או כנ"ל דבדבר שאינו רק משום חומרא שפיר פסקינן כותי' כנ"ל או משים דאפשר נהי דבניו לא רצו לסמוך על דבריו במקום דרבים פליגי עלי' מ"מ אנן פסקינן כותי' וכה"ג מצינו בכמה דוכתי דאמוראי פסקי כיחיד נגד רבים והיכא דאיתמר איתמר וק"ל

קמד) ועי' רשב"א בברכות שם שהוכיח דלר"ע פסח לא עשו הרחקה מדתני בברייתא שם דף (ט) הקטר חלבים וכו' ואכילת פסחים עד עמוד השחר ודוחק לי' לומר דקאי אדאו' ע"ש. וא"כ לדעת הרמב"ם דפסח עבוד ג"כ הרחקה ע"כ צ"ל דברייתא איירי שראי' וק"ל ואף אם נאמר דלדעת הרשב"א ר"ע כשר הכי דפסח לא עבדי הרחקה אבל רבנן פליגי עלי' וא"כ י"ל הברייתא אתי כר"ע והרמב"ם פסק כרבנן. אך בלא"ה צ"ל ע"כ להרמב"ם דברייתא איירי בדאו' מדתנן הקטר וכו' והרמב"ם פסק ריש ה"ת דהקטר עשו הרחקה וק"ל

עי' תר"י שם שהקשו לפירושם דרבנן עשו סייג אף בדיעבד האיך יכלו להקל בדאו' ע"ש. ולדעת הסוברים דק"ש ג"כ אם לא קרא ערבית קורא שחרית שתים א"כ ניחא דהחמירו חכמים שצריך לקרוא שחרית שתים ולא יסמוך על אחר חצות וק"ל

קמה) ועי' תשו' שאג"א סי' ד' שם העלה דמשמע דהרמב"ם סובר דמדרבנן כיון שעשו הרחקה אף בדיעבד לא יצא אחר חצות ולא יאכל ע"ש. וצ"ע בזה וק"ק לי על לשון הרמב"ם (פ"א מה' ק"פ ה"ח) דמקטירין חלבי פסחים כל הלילה ע"ש. וצ"ע אמאי לא ביאר דמדרבנן עכ"פ אסור כמ"ש (פ"ד מה' מעה"ק) ה"ד לענין שאר הקטרת יכו' ואם נאמר דכונתו שסמך עצמו כל הא (דפ"ד מה' מעה ק) הנ"ל אך א"כ מ"ש כאן ומקטירין חלבי פסחים כל הלילה אם נאמר כמ"ש השאג"א דאפילו בדיעבד ג"כ פסול א"כ ודאי לא שייך לומר דכ' דין מה שאינו והבן וא"כ מוכח דלא כש"א אם לא שנאמר לחלק בין חלבי פסחים לשאר הקטרת זה דוחק וצ"ע וק"ל

קמו) הרא"ש הביא כאן דעת הר"י מקורביל דער"פ שחל להיות בשבת אף שאין חגיגה דוחה שבת מ"מ יכול להביא חגיגה ולשוחטה בע"ש ואין נפסל בלינה דאוקי לילית בהדי ימים ונאכלין לשני לילות ויום אחד והרא"ש תמה ע"ז ע"ש והנה צריך להבין קצת דעכ"פ מודה גם הרא"ש אם לא הי' יכול לאכול באותו יום אזי חשבינן מלילה וא"כ לפ"ז הי' מקום ליישב דעת הרמב"ם סוף ה' חגיגה שכ' שם תודה ששחטה בערב החג יוצא בה משום שמחה ותמהו עליו דהרי לילה ראשונה של י"ט אינה חייבת בשמחה רק ביום ותודה אינה נאכלת רק ליום ולילה וא"כ נפסל בלינה ע"ש ושם בחי' הארכתי. ולהנ"ל י"ל שהי' טמא טומאת ערב בערב החג ואפ"ה ערל וטמא משלחין קרבנותיהן וא"כ כיון דאין יכול לאכול באותו יום אוקי לילות וכו' ונאכל לילה ויום וק"ל. אך יש מקום לומר דסברא הנ"ל לא אמרינן רק בדבר השוה לכל אבל לא ביחיד וצ"ע וק"ל

קמז) וקצת צריך להבין למסקנא נהי דכתיב הזה למעוטי לילה אחרת נימא עכ"פ דתיהוי כמו תודה דנאכל יום ולילה וכיון דאי אפשר לאכול ביום נאכל לילה ויום ובשלמא לרש"י שסובר דאין סברא כלל לאכול ביום הואיל וכתיב לילה ניחא אבל לרשב"ם דלא אתי למעוטי רק יום ראשין א"כ קשה. אך י"ל הא נפקא מלא תותירו עד בוקר דשוב ליכא לפרושי בוקר שני דכיון דע"כ מוכח מהזה דלילה שני' אסור וק"ל. אך עדיין קשה דילמא הפי' לא תגרום שלא ישאר עד בוקר שני עי' תוס' ברכות הנ"ל ולעיל (נט:) ד"ה בי"ד וכו' ע"ש וק"ל

קמח) עי' בס' בני חייא בלקוטים במגילה (כא.) שהביא שם בשם מפרשים שהקשו על הרמב"ם שפסק (פ"ה מה' מעה"ק) בבזיכין דלא כר' יוסי ולא כסתמא דהכא ובפסח פסק דלא כראב"ע מכח סתמא דהכא ע"ש מה שתי'. ועי' בר"ן פסחים שם וברא"ש ברכות שכ' טעמים אחרים לפסוק דלא כראב"ע ע"ש ול"ק מידי וק"ל

קמט) עוד ראיתי להזכיר דלכאורה קשה על לשון הר"י מקורביל שכ' דגבי חגיגה דליכא מיעוטא מוקמינן שפיר לילות לימים ע"ש. וקשה דמשמע דבפסח הוי המיעוט דלא מוקמינן וכו' מנ"ל הא דהרי חזינן דבפסח ממעט אף שלא לאכול גם ביום וע"כ הטעם דהוי גזה"כ דפסח אין נאכל רק לילה אחת אבל לעולם אי הוי נאכל לשני ימים ולילה הוי באמת מוקמינן לילות וכו' והבן. אך י"ל דסובר כדעת רש"י דלא כרשב"ם אלא דממילא הוי ידעינן דביום אסור לאוכלו אף ביום שני רק דהוי ס"ד לאוכלו בלילה שני' לכך כיון דהזה ממעט ליל שני אמרינן הטעם משום דלא מוקמינן לילות וכו' וממילא אי אפשר לאכול רק לילה הראשונה והבן זה: