פתח הבית חלק א קמג

טו"א במס' מגילה (כד.) שם הרבה להקשות על דברי תוס' אלו דא"כ מה פריך הש"ס על ראב"י די"ל באמת שהוא פטור רק אפ"ה יכול להוציא אחרים ע"ש וצ"ע. וגם מה שפי' הוא בסוגיא כאן ג"כ צ"ע לכאורה ע"ש. גם צריך ביאור קצת מדוע תלי מצה בהגדה דאם מצר דא אפ"ה י"ל הגדה דרבנן וכמ"כ להיפוך וכעת לא עיינתי

קיז) דף קיט ע"ב מאי אפיקומן אמר רב וכו' רשב"ם ד"ה אמר רב וכו' אבל שאר דברים שרי וכו' הנה צריך להבין ודאי רב מודה ג"כ דפסח נאכל על השובע דהרי בפירוש מבואר לעיל (ע.) ברייתא דפסח נאכל על השובע וע"כ צ"ל דרב סבר נהי דנאכל על השובע ס"ס יכול לאכול אח"כ ג"כ אם ירצה ועי' תוס' לקמן (קכ.) ד"ה מפטירין וכו' יראה מדבריהם שם שסוברים בפשיטות דאם נאכל על השובע אין לאכול דבר אחריו ע"ש ולקמן נזכיר בזה אי"ה. ולדעת תוס' י"ל לכאורה דבאמת אף רב מודה דאין לאכול אחריו רק לשון אפיקומן משמע לי' שלא יעקרו וכו' ופליגי רק בפי' דמתני' אבל לא בדינא

ולפי"ז ניחא הא דקאמר לקמן לימא מסייע לשמואל דאמר אין מפטירין אחר מצה וכו' ואמאי לא פריך לרב דאף אחר פסח יכול לאכול ולהנ"ל ניחא וק"ל ולפי' רשב"ם י"ל באמת דלס"ד נימא מסייע קשה באמת גם לרב וק"ל

אך קשה לי א"כ לדעת הרשב"ם דלא תלי הא בהא דאף שנאכל על שובע יכול לאכול אחריו אם כן מאי קאמר הש"ס נימא מסייע וכו' דמאי ראי' זו נהי דבאחרונה אבל לא בראשונה מ"מ י"ל דצריך שיהא נאכל על השובע אבל מ"מ יכול לאכול אחריו ג"כ אך י"ל דנהי דרב סובר דלא תלי הא בהא מ"מ שמואל דאמר כגון אורדילאי וכו' וסובר דמשום שנאכל על השובע צריך שישאר הטעם בפיו א"כ ממילא כיון דמצה ג"כ צריך באחרונה להיות על השובע א"כ צריך ג"כ שלא יאכל אחריו ומעתה ניחא דלא קשה לרב דאיהו סבר דלא תלי הא בהא כנ"ל ועפי"ז י"ל דגם תוס' לקמן ד"ה מפטירין וכו' שכ' דתלי הא בהא זה דוקא לשמואל אבל לרב י"ל שפיר דלא תלי הא בהא כמו לרשב"ם וק"ל ועי' בזה

קיח) (שם) בתוס' ד"ה אמר רב וכו' לכאורה קשה מה שפילפלו תוס' כאן דלענין זה לא איתקש מצה לפסח ס"ס כיון דאנן עבדינן מצה זכר לפסח א"כ מה שאנו אוכלין כזית מצה באחרונה שהוא זכר לפסח א"כ עושין כמו פסח לגמרי כמ"ש הר"ן ובעה"מ לפי פירושם דעושין הכל זכר לפסח. והן אמת דמלשון תוס' לקמן ד"ה מפטירין וכו' שסיימו ומ"ד אין מפטירין אחר מנה וכו' ע"כ סבר כטעם הירושלמי ייו ומנ"ל דהרי עבדינן זכר לפסח א"ו דלא סברי הכי והא דצריך כזית מצה באחרונה היינו כדי שישאר טעם מצה בפיו לא משום זכר לפסח. וא"כ ניחא לכ' מה שהטור או"ח סי' תע"ח פוסק דלא כתוס' דהרי הראשונים והרא"ש מכללם כ' הטעם משום זכר לפסח וא"כ ממילא אף בזה"ז צריך שלא יעקור מחבורה לחבורה וק"ל

או נאמר דאפשר אף גם תוס' מודים לזה דהוכיחו רק דע"כ רב סבר דמצה נאכל בשני חבורות דאל"כ אמאי לא תנא אחר מצה א"כ ע"כ דרב סבר דמצה לא עבדינן עתה זכר לפסח אבל לשמואל מידי תוס' הוכרחו לומר דאיירי בתענית אבל אנן פסקינן כשמואל. אך קצת צריך ביאור עדיין הרי אנן קיימ"ל ג"כ הלכתא כרב באיסורי וי"ל ואין להאריך

קיט) (שם) בגמ' אחר פסח הוא דלא הא אחר מצה וכו' ק"ק מאי פריך הרי משמע לכאורה דעיקר טעמי' דשמואל כיון דמצה הוי זכר לפסח עבדינן כמו בפסח וא"כ מתני' דאיירי בזמן המקדש שפיר שייך דדוקא משום פסח דאי משום מצה אף שהיו אוכלין גם מצה אז מ"מ משום מצה לא הי' צריך וק"ל וי"ל ואין להאריך

קכ) (שם) נימא מסייע לי' הסופגנין וכו' כבר הארכנו לעיל בזה ועי' בחי' או"ח סי' תע"ח שם כ' לחד תי' דהא דפריך הש"ס באחרונה אין וכו' אף די"ל דס"ס מותר לאכול אח"כ ונהי דלגמרי בראשונה לא משום שצריך שיהא נאכל על השובע והיינו לדעת הסוברים דלא תלי הא בהא מ"מ פריך שפיר משום דמשמע באחרונה לגמרי ע"ש

קכא) דף קכ ע"א אמר רבא מצה בזה"ז וכו' הנה צריך ביאור אם נאמר בפסח ג"כ כן במקום דליכא מצה ומרור יהא מעכב מלאכול ולקיים מצות פסח. ועי' ברמב"ם במנין המצות מנוה נ"ו שם כ' דמש"ה לא חשיב מרור למצוה בפ"ע משום דתלי ונגרר אחר פסח משא"כ פסח והראי' דמרור במקום דליכא פסח אין אוכלין אותו רק מדרבנן כמו בזה"ז משא"כ פסח דהוי לעולם דאו' דכתיב יאכלוהו ע"ש. ולעיל (קטו.) משמע קצת דיאכלוהו אתי לידרש לענין כריכה ע"ש וצ"ע. ולכאורה קשה הרי גם מרור ערל ובן נכר אוכל בלא פסח ונ"ל דמ"מ מיקרי ניגרר וטפל לפסח הואיל ואין נוהג רק בזמן דאיכא פסח ודוחק וק"ל. ועי' במנין המצות שחיבר הגאון אב"ד דק"ק האמבורג ז"ל שרצה להוכיח דע"כ להילל דבעי כריכה הוי רק לכתחילה אבל לא לעיכובא דאל"כ האיך עשו פסח בגלגל כיון שאז לא אכלו כלל מצה כמו דאיתא בירושלמי שהביאו הראשונים בסוגיא דחדש דלא יצאו ישראל ידי מצה אז שלא הי' להם א"כ איך אכלו פסח א"ו דלא מעכב ע"ש. ולא הבנתי דמאי ענין זה להילל ורבנן דהרי אף לרבנן דלא בעי כריכה מ"מ אי לאו קרא לרבות אמרינן דעכ"פ צריך שיאכל שניהם בזה אחר זה או בזמן שיש שניהם. ואם נאמר כמ"ש הרמב"ם דיאכלוהו משמע שיאכל פסח לחודי' א"כ גם להילל ניחא נהי דכריכה מעכב הייני שלא יצא ידי מצוה וצריך לחזור ולאכול בכריכה אבל בזמן דליכא שניהם לא דהרי מי לא מודה הילל במצה בזה"ז שהיא דאו' לחודי' ובזמן המקדש אין יוצא רק עד שיכרוך וק"ל ובמ"א כ' עוד בזה

קכב) הקשה לי אחד מן התלמידים לפי מה דמוכח כאן דלא ילפינן מרור ממצה לענין זה דנימא כמו דמצה נוהג בזה"ז כמ"כ מרור ואף דבכל דוכתי' אמרינן מקיש מרור למצה צ"ל דוקא בדיניהם אבל לא לענין זה מה די"ל שאינו נוהג לגמרי א"כ הא דאמרינן בקידושין (לח:) בכל מושבותיכם אתי לענין שיהא מנה נוהגת בח"ל. ועי' תוס' ומהרש"ל ומהרש"א שם היטיב דת"ל בזמן המקדש צריך קרא דהוי ס"ד דוקא בא"י ע"ש א"כ נימא בחו"ל אף בזמן המקדש לא יהא מרור נוהג ודוחק לומר דמ"מ כיון דאיכא מרור בא"י שוב שייך ההיקש משא"כ בזה"ז דליכא מרור כלל בעולם לא אמרינן ההיקש וצ"ע קצת וק"ל. ומה ששייך עוד לסוגיא דמצה בזה"ז כ' לעיל בתחילת המסכת ע"ש

קכג) (שם) ברשב"ם ד"ה כתיב בהאי וכו' ואי הוי כתיב בערב לחוד הוי מוקמינן לה מסברא על ערל וכו'. וקשה ת"ל ערל, ג"כ לא