פתח הבית חלק א קמ

ולא ממשו או דאף ממשו הוי רק כמו טעמו כיון שנתבטל רק דאסור מדאו' ואין לוקין כנ"ל וא"כ לא יצא משום דליתא בב"ת חמץ סוף כל דבר לדעת הראב"ד ורשב"א בטעם לחוד ביש כזית בכא"פ לוקין ובפחות אסור ואין לוקין ובממשו יש לספק כנ"ל. והא דעושה עיסה מחיטים וכו' צ"ל באמת דאיירי שיש בו כזית בכא"פ כאשר כ הראב"ד בה' חלה עי' פר"ח סי' תמ"ב והוא לא סבר דאורז גריר. ולדידי' צריך ליישב הך סוגיא דמנחות (כג:) וגם הא דאמרינן מצה מבטל למרור אף דהרי יש בו כזית בכא"פ צ"ל כאחד מן התי' שהבאנו לעיל וק"ל [אח"ז ראיתי בלשון תוס' יראה להדיא לפרש אף באיכא כזית בכא"פ אין לוקין ע"ש] ודעת הר"י מאורליינש הוא ג"כ דאין לוקין. אך לדבריו י"ל אף בכזית בכא"פ ג"כ אין לוקין וכנ"ל. ועי' יש"ש בחולין שם שפסק ג"כ להלכה דכזית בא"פ בטעם לוקין ופחות מזה אין לוקין אבל לא מטעם שאין מזהירין וכו' רק דשם גופי' לא הקפידה התורה בטעם יותר מממש רק בכאכ"פ כמו בממש ועי' רשב"א בחי' וכן יראה דעת ר' אלי' שהביאו תוס' בע"א שם וכ' דאפ"ה ניחא שפיר הא דעושה עיסה וכו' דבמצה סגי בטעם לחודי' ע"ש שכ' לדחות בזה הוכחת הרא"ש ע"ש. ולכאורה הרא"ש לא הביא הוכחה זו רק לדחות דעת רש"י שסובר טע"כ דרבנן אבל לא למ"ד דאו' רק שאין לוקין ע"ש. וצ"ע לדעת היש"ש דא"כ מה פריך מהך דעושה עיסה לר"ל דנהי דהוי דאו' ס"ס כיון דאין לוקין שפיר קאמר ר"ל דאינו לוקה ושוב א"ל כמ"ש לעיל דס"ס פריך שפיר משום דאילו הי' חמץ לא הי' עבר דז"א דהרי היש"ש כ' דבאמת יצא וע"כ לא חייש לזה וא"כ מה פריך הש"ס. ואפשר דסוגיא דמנחות וזבחים פליגי בזה דע"כ פליגי כנ"ל וסוגיא דמנחות סברי דכה"ג לא יצא משום דאילו הי' חמץ וכו' וק"ל. אך בלא"ה ניחא לדעת היש"ש דפריך שפיר לר"ל דהא בפיגול וכו' יש כזית תוך אכ"פ וק"ל

צו) ודעת רבינו חיים שהביאו הרא"ש ותוס' שם דאם נתערב כזית תוך אכ"פ אז אף אם יאכל רק כזית מכל התערובת חייב אבל אם לא נתערב כזית תוך אכ"פ אז אף אם אכל כולו אין לוקה והיינו טעמו ולא ממשו ע"ש. ולדעת זו יראה ג"כ ודאי דאין לחלק דאף בממשו אם נתערב בפחות מכדי אכ"פ אין לוקה ומשמע ודאי דעכ"פ אף בפחות מכדי אכ"פ אסור מה"ח רק דאין לוקה ועי' פר"ח שהקשה הרי בנזיר משמע דאף אם נתערב רק מעט כיון שנותן טעם לוקה ותי' דההיא דמשרת ג"כ איירי שהי' כזית תוך א"פ כן כ' שם בישוב דעת הרמב"ם ורש"י. וכן י"ל לדעת הר"ח. אכן כאן תי' עוד להר"ח די"ל כיון דאין מזהירין וכו' להכי אינו לוקה ועי' שעה"מ שתמה ע"ז דהרי הרא"ש כ' להדיא לדעת הר"ח דמ"מ מסתמא לא החמירה תורה בטעם עד שיהי' כזית באכ"פ א"כ מוכח דאף בנזיר גופי' בעי כזית בכא"פ ע"ש

צז) עוד הקשה הפר"ח דא"כ הא דמשני הש"ס שם שאני כותח הבבלי וכו' דמשמע דאית בי' עכ"פ כזית תוך א"פ ואפ"ה קאמר אם לא אכל כזית תוך אכ"פ פטור ותי' דאכתי כיון דדרך לאכלו דוקא ע"י טיבול אם אין בו כדי א"פ בטיבול לא מיקרי יש בו כדי אכ"פ ופטור ועי' שעה"מ מה שהקשה על תי' הפר"ח ולא הבנתי תוכן הדבר לפי אשר ביאר הפר"ח יש בזה ששה שיטות לדעת רש"י לעולם טע"כ לאו דאו' אף ביש בו כזית תוך אכ"פ והך דעיסה מחיטים ואורז הוי ממשו (צ"ל) לדעת רש"י ומה נקרא ממשו כ' לעיל. ודעת רמב"ם כזית בכדי אכ"פ דאו' והיינו אם אכל כל פרס דיש בתוכו כזית איסור אבל אם פחות אף אם יש זית תוך אכ"פ והוא אכל פחות ג"כ אין אסור רק מדרבנן דמה"ת חצי שיעור ע"י תערובת שרי ואין חילוק בין טעמו בלא ממש או ממשו וטעמו וכבר כ' לעיל דיש לספק לכאורה אם במחצה על מחצה ג"כ שרי מה"ת כנ"ל ודעת הראב"ד ורשב"א כזית תוך אכ"פ ואכל כולו בכדי שיש בו כזית מן האיסור לוקה ופחות אסור מה"ת בלא מלקות ובנזיר לוקה אף בפחות משום טעם לחודי' רק בשאר איסורין אין מזהירין וכו' וק"ל ודעת ר"ת דטעם כעיקר מהפך ההיתר להיות איסור ולוקה בחד כזית ולדעת ר"ח אם נתערב כזית תוך אכ"פ לוקה בכל כזית אבל בפחות אסור מה"ת ודעת ר' אלי' וכן דעת היש"ש בחולין שם דכזית תוך אכ"פ לוקה אם אכל כולו ופחות מזה אסור מה"ת כדין ח"ש וזה גם לדעת הר"ר חיים רק לדידי אם יש כזית בא"פ לוקה אף אם אכל רק כזית ולדעת רבינו אלי' ויש"ש צריך דוקא שיאכל כזית איסור תוך הא"פ וק"ל ולענין ממשי בלא טעם כ' לעיל

צח) והנה הטור ביו"ד סי' צ"ח כ' כדעת ר"ת וכ' בשמו כסברת הר' חיים ובא"ח סי' תמ"ב וראה מדבריו דאם יש בהן טעם אף בלא כזית בא"פ חייב וזה צ"ע ועי' שעה"מ ולכאורה נ"ל די"ל דסבר הטור כיון שיש בו כזית בכא"פ אם אוכלו בעיני' אף שדרך לאכלו ע"י טיבול מ"מ מיקרי לענין זה שיש בו כזית תוך אכ"פ להפוך ההיתר ולכך אם אין בו טעם א"כ אינו מהפך רק שמצטרף וצריך דוקא לאכול הכל בכדי שיאכל האיסור תוך א"פ כזית ומש"ה צריך דוקא שיהא כדי א"פ ע"י טיבול וכנ"ל משא"כ אם יש בו טעם דמהפך ממילא אם יש בו כזית תוך א"פ ולא תלי' כלל באכילתו והבן. ועכ"פ דברי הטור ביו"ד צ"ע קצת שכ' לדעת ר"ת סברת הרר"ח וק"ל. ועי' פר"ח ושעה"מ

צט) והנה לדינא אין מבואר כמאן פסקינן ואי משום דמשמע בש"ע באו"ח סי' תנ"ג סעיף ב' העושה עיסה מחיטים ואורז יוצא י"ח בפסח א"כ הא מוכח דמהפך דאל"כ איך יוצא ועי' מג"א שם שכ' באמת ודוקא שיש בו כזית בא"פ ע"ש אך עכ"פ משמע דא"צ שיאכל כ"כ רק אם יש בו כזית תוך אכ"פ יוצא וא"כ משמע כדעת הרר"ח. אך י"ל דאורז גריר וכמ"כ אין ראי' מיו"ד סי' שכ"ג גבי חלה וכבר כ' בזה לעיל גם מהא דאמרינן דצריך לעשות שתיהן יחד לאכול תחילה כל אחד בפ"ע ואח"כ שניהם יחד משום דלא דליבטל מצה למרור כנ"ל ות"ל טע"כ דאי' כבר כ' לעיל הרבה דרכים ע"כ אין לנו הכרעה לדינא בזה

ק) עוד רגע אדבר בענין כריכה די"ל אף לדעת הסוברים טע"כ דאו' אפ"ה ניחא מה שאנו אוכלים תחילה כ"א בפ"ע ואח"כ מצה ומרור יחד ולא אכלינן תחילה מצה לחוד ואח"כ מצה ומרור יחד ואי משום דמנה מבטל למרור הלא טע"כ דאו' כמו דהוי עבדינן אי הוי כהילל לגמרי די"ל כמ"ש הרמב"ן במלחמות דכיון דכ"א בפ"ע ג"כ אפילו לכתחילה יוצא לרבנן ואם יעשה נ"ל אזי יברך על מרור לבד ולא רצו לעשות מצה טפילה דשמא יעשה בזמן המקדש ג"כ כן ע"ש היטיב

קא) ומכל אשר הארכנו לעיל תראה כי י"ל בכמה דרכים מה שהקשו תוס' זבחים (עח.) ד"ה מתיב רבא וכו' אמאי לא הקשה מכל דוכתי' דקיימ"ל טע"כ דאו' ולהנ"ל ודאי י"ל אף לדעת תוס' שהעלו כר"ח ור"ת דטע"כ דאו' ללקות מ"מ המ"ל טעמא דר"ל דסובר דאין לוקין מטעם דאין מזהירין וכו' או דגיעולי נכרים הוי עשה כדעת ר"י מאורליינש לכך פריך מהך דהעושה עיסה וכו' דע"כ מוכח דלוקין דאל"כ הרי אלי הי' חמץ לא הי' לוקה משום ל"ת חמץ וק"ל: