פתח הבית חלק א קלט

צ) והנה צריך לדעת עוד דהרמב"ם פ"א מה' חו"מ כ' דעל כזית בכא"פ ג"כ אין חייב כרת ועי' היטיב בכ"מ שם ועי' פר"ח סי' תמ"ב שכ' דהרמב"ם סבר דעכ"פ כרת אין חייב דאף דכזית בכא"פ דאו' מ"מ ע"י תערובת אין חייב כרת ע"ש. גם מוכח דאף אם נותן טעם וטע"כ בכא"פ לרמב"ם דאו' מ"מ אין חייב כרת ע"ש וקצת צריך להבין לפ"ז הא דפסק הרמב"ם פח"י מה' פה"מ ה"כ הפיגול והנותר שבללן זה בזה מ"מ אין מבטלין ע"ש ומשמע דחייב אף כרת מדסתם וא"כ לכאורה ס"ם נהי דאין מבטלין מ"מ הא הוי ע"י תערובת. וצ"ל כיון דאין איסורין מבטלין לא מיקרי תערובת והבן. ולפ"ז י"ל לכאורה אף בשאר תערובת אם אין רוב ג"כ חייב כרת כיון דפטור מכרת מתורת ביטול אתי עלי'

צא) ועפי"ז אמרנו ליישב מה שפסק הרמב"ם כר"א ולא כר"ל דאמר איסורין מבטלין די"ל דהי' קשה לו מהא דכריתות פ"ג דאמר שם רב אדא ב"א דתני חמש חטאות היינו נותר ופיגול ומסיק שם בחדא אכילה איירי וכבר הבאתי שם בחי' דהצל"ח הוכיח דע"כ איירי ע"י לעיסה דאל"כ איך חייב משום מעילה לר"מ דאמר אם הי' שבת יכו' הרי חייבי מיתות שוגגין פטורין מממון ותו ליכא קרבן כיון דליכא חומש כמ"ש תוס' בכמה מקומות וא"כ קשה איך יתחייב משום נותר ופיגול הא איסורין מבטלין ונהי די"ל אפשר דאיירי במין בא"מ וטע"כ דאו' כיון דאיכא כזית בכא"פ ס"ס כיון דליכא כרת א"כ אין בשוגג חטאת כמבואר א"ו דאיסורין אין מבטלין והבן

צב) אך לכאורה משם מוכח קלת להיפוך דקשה אהא דפריך הש"ס התם וניתני נמי כזית דם ומשני בחדא אכילה איירי וכו' ועי' מג"א סי' תע"ה שכ' שם דע"י לעיסה מחזיק יותר וא"כ קשה אכתי ליתני דם וכגון שלעסו. [וקצת י"ל דאף לר"א שם בשתי בהמות לא איירי ולא משכחת אפשר שני מינים מ"מ אין מוכרח וק"ל] א"ו אם לעסו איסורין מבטלין ואף אי הוי אינו מינו תו ליכא כרת וליכא חטאת כנ"ל ואי משום קו' הצל"ח כ' בחי' שם ליישב בכמה אופנים וק"ל. ועכ"פ אין קשה לרמב"ם מסוגיא שם די"ל דלא פסק כרב אדא ב"א ועכ"פ הוכיח משם הרמב"ם דליכא כרת בכזית בכדי אכ"פ ואף בטעם וק"ל

נג) עוד נזכיר לדעת דאף אם טע"כ לאו דאו' ולדעת רש"י כפי' שפי' הפר"ח אף אם יש בטעם כזית בכא"פ או לדעת הרמב"ם בליכא כזית בכא"פ מ"מ אם הטעם בעין כגון ציר היוצא ודאי אסור מדאו' אף בפחות מזית דח"ש אסור מה"ת וכ"כ להדיא הרשב"א בחי' לחולין ומש"ה לא הביאו כלל בסוגיא דטע"כ הא דהטמאים לאסור צירן דשאני התם דאיתא בעיני' עי' רשב"א היטיב שם ובתה"א ע"ש. ולכאורה לא מצאתי מי שיחלוק ע"ז ואף דלכאורה הי' משמע קצת להיפוך מלשון תוס' בחולין שם ד"ה לא נצרכה וכו' שכ' שם דזימנין דליכא רוב באיל כגון שהי' חוץ לרוטב ע"ש א"כ חזינן דאפ"ה תלי בטע"כ. וצ"ל דמ"מ שאני היכא שהוא בעין לגמרי וקצת צ"ע בזה והבן

צד) ודעת ר"ת דטע"כ דאו' לגמרי מהפך ההיתר להיות איסור ולוקה אם אכל כזית אף שאין בי מן האיסור רק מעט מ"מ הטעם מהפך ע"ש [ולענין כרת אם מחייב בטעם אין מבואר כ"כ] ולפ"ז קשה מהא דכותח וד' מיני מדינא ת"ל טע"כ. וצריך ע"כ לומר כדעת הטור בסי' תמ"ב שכ' דד' מיני מדינה אין נותנין טעם רק קיוהא בעלמא ואפ"ה אם יש כזית בכא"פ דאו' לכ"ע ובפחות פליגי ר"א ורבנן ע"ש וכ"כ הפר"ח, ולפ"ז צ"ל דאף בלא טעם אין בטל ברוב ולכך כ' הטור שם ג"כ די"ל דאין אסור רק מדרבנן וק"ל. וא"כ לפ"ז לכאורה גם ביבש ביבש שלא במינו נימא ג"כ דאסור מה"ת עכ"פ בדאיכא כזית בכא"פ. ודוחק לחלק דמ"מ כיון שנתערב גרע טפי אף דאין נותן טעם ודוחק ועי' כרו"פ סי' ק"ט ע"ש. עכ"פ דעת ר"ת טע"כ דאו' לעולם להפך ההיתר וכו'. ודעת הראב"ד הביאו הרשב"א בחי' לחולין ובתה"א (דף ק"ד:) דביש כזית בכא"פ לוקין ובפחות אסור מדאו' והיינו דילפינן מנזיר או מגיעולי עכו"ם ולא מלקינן לא על היקשות וק"ו ע"ש. והנה צ"ל לפ"ז דבכזית כא"פ א"צ לימוד כלל אלא מסברא ידעינן דהוי דאו' רק בפחות דגבי נזיר אמרינן דטע"כ ומהפך וכו' זה לא ילפינן משום דאין מזהירין וכו'. ולכאורה קשה לי לשיטה זו דמאי יליף כלל מגיעולי נכרים טע"כ דילמא הגיעול הוא משים שמא יפליט הקדירה כ"כ שיהי' כזית כח"פ וי"ל וק"ל

צה) גם צריך להבין הרי כיון דפשיטא לן דעל כזית בכא"פ לוקין מסברא א"כ מדוע לא נימא ג"כ פחות מאכ"פ עכ"פ אסור מה"ת כדין ח"ש ומאי צריך כלל הילפותא מכלי מדין או נזיר כיון דלאחר הלימוד ג"כ אין לוקין כנ"ל. ודוחק לומר דמ"מ נ"מ לענין איסור דח"ש או איסור לאו זה דוחק. ע"כ צ"ל דאם יש כזית בכא"פ מיקרי ממשו משא"כ בפחות מיקרי רק טעמו כמו לדעת הרמב"ם וק"ל. ולשיטה זו אפשר אם גם ממשו נתערב אפ"ה כל שהוא פחות מא"פ אי לאו משום טעם כעיקר לא הוי אסור כמו לדעת הרמב"ם כנ"ל וק"ל. ועי' תוס' בחולין וכל מקומות הנ"ל שכ' זה בשם הר"י מאורליינש שסובר דאין לוקה על טע"כ. אכן בתוס' שם י"ל דאף על כזית בכא"פ אין לוקין ע"ש היטיב

והנה צריך להבין אם נאמר כן א"כ קשה בעיסה שעשאה מן חיטין ומן אורז אמאי יוצא יי"ח בפסח נהי דטע"כ דאו' הא ס"ם אין לוקין וצ"ל דלענין מצה בטעם בעלמא סגי וכ"כ היש"ש לפי שיטתו שנזכיר לקמן. אך עדיין קשה לי לפי מה דאיתא לעיל (לה:) מצה של טבל אינו יוצא משום דאילו הי' חמץ אין איסורו משום ב"ת חמץ ע"ש א"כ כאן נמי נימא למאן דיליף מגיעולי מדין א"כ לא הוי רק עשה לסברת הר"י מאורליינש וא"כ אילו הי' חמץ אין איסורו משום ב"ת חמץ וכו' ואף גם למ"ד דיליף ממשרת מ"מ כיון דאין לוקין משום דאין מזהירין וכו' ס"ס יראה דלא מיקרי איסורו משום ב"ת חמץ דהרי לפי מה דאמר התם בטבל שאין איסורו וכו' והיינו משום דאין איסור חע"א וכבר כ' שם דזה הוי רק לענין מלקות וק"ל אך י"ל דזה מודה הר"י בטעמו וממשו ושם י"ל דמיקרי ממשו. ולפ"ז י"ל הא דקאמר התם ש"מ נ"ט ברוב לאו דאו' היינו אף בממשו וא"כ מאי פריך מהך דהעושה עיסה וכו' דילמא באמת אף ממשו הוי רק כמו שאר טעם כדס"ד השתא רק שאר טעם הוי ג"כ כעיקר רק דאין לוקין משום דאין מזהירין וכו' או דהוי רק עשה אבל יוצא שפיר. ולהנ"ל ניחא דממ"נ אם הוי רק כמו טעם א"כ אינו יוצא ג"כ כיון דאילו הי' חמץ לא הי' עובר משום ב"ת חמץ וק"ל. ועי' תוס' בזבחים שם שהקשו אמאי לא הקשה רבא בלא"ה דת"ל טע"כ יכו' וצ"ל דסברי בפשיטות דאם טע"כ דאו' הוי אף ללקות. ולהנ"ל י"ל שפיר דמכאן הוכיח דאף ללקות דאל"כ קשה כנ"ל. ולדעת הר"י מאורליינש ניחא ג"כ הא דמנחות (כג:) הנ"ל דפריך שם וליבטל תבלין למצה וכו' והקשו תוס' ת"ל טע"כ וכו' ונ"ל דל"ל כהך סוגיא דלעיל וכבר כ' לעיל דתימה איך יחלוק אמתני' דהעושה עיסה יכו וכ' שם מה שתי' האחרונים דשאני אורז דגריר כנ"ל. אך עכ"פ קשה הא קיימ"ל טע"כ ומאי פריך במנחות. ולהנ"ל ניחא דלמסקנא י"ל דהוי רק טעמו