פתח הבית חלק א קלג

טעם אין מקדש אף אם הי' בהיתר כדמשמע לעיל (קה:) דקאמר ש"מ טעם מבדיל אף דשם התירו לו לאכול קודם הבדלה כאשר הארכנו שם א"כ י"ל קו' תוס' לר"י כיון דעכ"פ צריך לקדש בביתו משום בני ביתו וא"כ איך יכול להוציאם כיון שהוא כבר טעם אף דהוא יצא כבר סברי תוס' מ"מ טעם אין מבדיל וצ"ע וק"ל

מו) דף קז ע"א בגמ' וטעם מלא לוגמיו וכו' הנה לכאורה צריך ביאור כיון דחזינן דכאן פי' הש"ס כמלא לוגמיו ולקמן גבי ארבע כוסות פי' הש"ס דבעי רובא דכסא א"כ כל היכא שלא נתבאר מנ"ל דבעי דוקא שצריך שיטעום רוב הכוס וכעת לא עיינת היטיב בזה:

מז) (ע"ב) ומשום מצה דילמא אתי וכו' עי' רשב"ם ותוס' לכאורה משמע מדבריהם דעכ"פ מצה אינה נאכלת על השובע וקשה הרי בזמן דאיכא פסח אוכלין מצה עם פסח יחד ועי' בזה באו"ח סי' תפ"ב בט"ז שם ואחרונים וכבר רמזנו זה לעיל ריש פרקין ולדעת רי"ף דצריך לאכול גם מצה דוקא באחרונה נה אף בזה"ז משמע דליכא פסח צ"ל ג"כ כמ"ש תוס' ריש פרקין ד"ה סמוך למנחה וכו' שכ' דבאותה סעודה לא חיישינן שיבוא לידי אכילה גסה משא"כ מבעו"י חיישינן שיביא לאכילה גסה ועי' בזה

מח) בתוס' ד"ה ואתי לאמנועי וכו' לפי צד זה דסמוך היינו מנחה גדולה וכו' לא קשה מה שהקשו תוס' ריש פרקין ל"ל עד שתחשך וכו' דקמל"ן טובא דאף אחר שנשחט הפסח אסור וק"ל

אין להקשות אמאי לא תי' תוס' אחר שחיטה עכ"פ אסור משום סמוך למנחה קטנה דאף להצד דהסמוך היינו למנחה גדולה מ"מ י"ל דמנחה קטנה אסור משום כדי שיאכל לתיאבון דז"א דאכתי מי לא משכחת שיהי' אחר שחיטת פסח ועדיין א הוי סמוך למנחה קטנה וק"ל

מט) (שם) בגמ' ת"ש אפילו אגריפס וכו' עי' בר"ן שכ' ובעי' לא איפשטא וכו' ועי' שיורי כנה"ג סי' תע"א ופר"ח שם שתמהו בזה דהרי פשוט לה הש"ס מהא דאגריפס ושכנה"ג צידד קצת לתרץ די"ל למאי דמשני אגריפס ט' שעות הוי כמו ארבע שעות לדידן י"ל ג"כ סמוך למנחה גדולה ודוחק ע"ש. גם הפר"ח כ' די"ל לעולם מ"ג ורבותי' דאגריפס היינו אף שכבר נשחט הפסח וגם זה צ"ע וק"ל. ועי' שכה"ג שם שהקשה עוד הכל טעמא מאי למה פסק לחומרא הלא הוי ספיקא דרבנן גם צידד שם לומר די"ל להיפוך למ"ד מ"ג ומשום פסח י"ל בזמן דליכא פסח שרי ע"ש. ולפ"ז י"ל כיון דלמ"ד מ"ג הוי קולא וחומרא וכן למ"ד מנחה קטנה ע"כ צריכין לתפוס חומרת שניהם עי' או"ח סי' תק"ד וסי' תקל"ח ע"ש

עי' בחי' אנשי שם הנ"ל בשם מהר"מ שכ' על הר"ן מ"ש הר"ן סוף אלו עוברין דאסור לאכול מצה מזמן איסור חמץ בע"פ ע"ש וצע"ג דהרי כאן לאי בהכי איירי רק לענין אכילת כל דבר משום מצה לתיאבון או שמא ישכח מפסח וצ"ע וק"ל

נ) (שם) במיני תרגימא וכו' לכאורה לפי מה שפי' תוס' דמותר מיני תרגימא וכ"כ הרא"ש א"כ קשה הא דאמר מן המנחה ולמעלה ת"ל הרי אף קודם חצות א"י לאכול רק מצה עשירה כמ"ש תוס' ריש פרקין וא"כ הרי מצה עשירה ג"כ הוא דבר שמברכין עליו במ"מ וזה שרי כל היום וצריך לחלק בין תבשיל מחמשת המינין יבין מצה עשירה שהוא דבר הנאפה ועי' באו"ח סי' תע"א פסקינן דמיני תרגימא הייני פירות א"כ מוכח דתבשיל מחמשת המינין היינו למ"ד דמ"פ אין מחמיצין או מנה מבושלת ג"כ אסור סמוך למנחה. ומ"ש המג"א ס"ס תע"א הנ"ל דמותר לאכול מנה מבושלת היינו קודם חצות וק"ל. והנה לדעת הרמב"ם פ"ח מהחו"מ שסובר דאף מיני פירות לא ימלא כריסו מהם וזה כ' ליישב קו' תוס' לעיל ריש פרקין דמאי יכול לאכול די"ל פירות קודם חנות יכול למלאות כריסו משא"כ אחר חצות עי' בכ"מ שם ובב"י סי' תע"א הנ"ל. א"כ י"ל לדידי' דאין חילוק בין תבשיל של מצה או פירות דלעולם שרי אחר חצות רק לא למלאות כריסו. ועי' פר"ח שם. גם נ"מ בערב סוכות דקיימ"ל ג"כ בסי' תרל"ט דאסור לאכול סמוך למנחה ומחמירין אף סמוך למ"ג ע"ש. אם נאמר דגם חמשת המינים אסור כמו גבי מנה או דילמא במצה גופי' רק למלאות כריסו ועכ"פ פת הבאה בכסנין שנאפה יראה דאסור סמוך למ"ק עכ"פ ערב סוכות וק"ל ועי' בכ"ז היטיב

נא) דף קח ע"א בתוס' ד"ה נימא וכו' לכאורה צ"ע מ"ש תוס' דלב"ב לכתחילה אסור משום לא תשחט וגו' משמע דסברי לב"ב עכ"פ מותר חמץ עד חצות. ועי' בר"ן לעיל פ' אלו עוברין שכ' שם לדחות מה שהקשה הרמב"ן על הרז"ה שכ' דהא דאסור לאכול מצה ער"פ היינו דוקא מחצות ואילך מזמן שמתחיל איסור חמץ. והקשה הרמב"ן דהרי בירושלמי איתא רבי לא הוי אכיל משום דסבר כב"ב דפסח ששחטו [קודם[ חצות כשר ולא אכיל לא חמץ ולא מצה א"כ חזינן דכל היום אסור. והר"ן דחה זה משום דלעולם י"ל מתחיל איסור מנה משעת חיסור חמץ ע"ש א"כ ס"ס חזינן דלב"ב חמץ אסור מתחילת יום י"ד וצ"ע. ועי' לעיל (ד.) ובמ"ל פ"ק

נב) דרך פילפול אמרנו קצת ליישב קו' תוס' לעיל ד"ה ומשום מצה וכו' שהקשו על הרשב"ם שכ' דנ"מ בזמן דליכא פסח. מסוגיא דהכא דבזמן רב ששת תו ליכא פסח ע"ש. דהנה צריך להבין לפמ"ש לעיל לב"ב אסור לאכול חמץ תחילת י"ד ח"כ אמאי צ"ל דר"ש סבר דמתני' סמוך למ"ג ת"ל בלא"ה הרי אינו יכול לאכול לא חמץ ולא מצה ואי משום שהי' יכיל לאכול דברים אחרים הרי בלא"ה מה שהי' מתענה לאו דוקא שהרי הי' יכול לאכול מיני תרגימא כמ"ש תוס'. וצ"ל דהוכחת הש"ס משום שהי' יכול לאכול מצה עשירה דהוי אכילה ממש. אך לכאורה אין זה מסברא שיכול לאכול מ"ע די"ל ס"ס הוי מצה. גם לכאורה איכא בזה פלוגתא דתנאי. אך הרי מוכח ממתני' מכח קו' תוס' ריש פרקין. לכך קאמר הש"ס דסבר [ר"ש] מתני' איירי סמוך למ"ג א"כ י"ל דמ"ע ג"כ אסור משום מצה ואי משום קו' תוס' במתני' השתא ל"ק מידי שהרי קודם חצות הי' יכול לאכול מנה וכסברת בעה"מ הנ"ל דאיסור מצה מתחיל מזמן איסור חמץ ואף דרבנן אסרו חמץ שני שעות קודם מ"מ י"ל לא גזרו כולי האי לאסור מצה אבל הוא סובר כב"ב וא"כ אסור לא חמץ ולא מנה מתחילת י"ד ומ"ע י"ל ג"כ אסור משום מצה כנ"ל וק"ל. אך הלשון לפ"ז דחוק קצת מה שאמר ומשום דילמא אתי לאמנועי מפסחא ולא קאמר בפשיטות משום דאסור מצה משום כל האוכל מנה בער"פ כאילו בועל ארוסתו וק"ל כ' דרך פילפול בעלמא

נג) ודע אף לדעת בעה"מ לעיל שסובר דאיסור מנה מזמן איסור חמץ מ"מ נ"ל דסובר דאף מ"ע אסור לאכול מן המנחה ולמעלה מכח קו' תוס' במתני' דאל"כ כיון דלמאי דמסקינן דהיינו מנחה קטנה א"כ ק' ג"כ קו' תוס' דהרי מחצות ואילך ג"כ אין רשאי לאכול מצה ואף למ"ד מ"ג ס"ס קאמר הש"ס הטעם משום דילמא אתי לאמנועי וכו' וע"כ קאי על מ"ע כנ"ל וק"ל: