פתח הבית חלק א קלב

לז) בד"ה טעמו פגמו וכו' עי' ב"י סי' קפ"ב על מ"ש הטור שם אם שפך לכלי אחר לא נפגם הביא הב"י שם לשון הרשב"א דברכות הנ"ל דאיתא שם לב"ה אף טעים לי' בידי' לא מהני לחד תי' משום דנפגם אף אם שופך לכוס אחר ע"ש וכ"כ הב"ח. ולכאורה צ"ע דהרי הרשב"א שם בחי' כ' סוף הסוגיא דלא מוכח מב"ה דסברי בהמ"ז טעונה כוס אלא ב"ה סברי דיכול לברך תחילה לאפוקי מב"ש דסברי דחייב לשתות תחילה משום ושבעת ע"ש. וא"כ ק"ק מדוע פי' תחילה דפליגי איפכא דלב"ש רשאי לשתות תחילה ולב"ה לא משום מלא או פגום. אך ז"א דלמאי דס"ד דלב"ש רק טעים לי' א"כ לא שייך לומר טעמא דב"ש משום ושבעת זו שתי' דא"כ לא מהני טעימה בעלמא אלא ע"כ להיפוך ב"ש סברי דרשאי לשתות אבל למאי דמסיק טעמא דב"ש דסברי בהמ"ז אין טעונה כוס ושותהו לגמרי א"כ י"ל שפיר טעמא דב"ש משום דושבעת זו שתי' וב"ה פליגי וסברי דא"צ לשתות וא"כ למסקנא י"ל מודה הרשב"א דלכ"ע אם שופך לכלי אחר לא מיקרי פגום. אך י"ל קצת למאי דמשני שם תנאי אליבא דב"ש א"כ י"ל ס"ם לתנא דמתני' שם סובר אליבא דב"ש ג"כ דבהמ"ז טעונה כוס וע"כ דטעים לי' וכו' אך זה דוחק. ועי' רשב"א וראשונים במה שהקשו על מתני' דרישא דתני נר בשמים ומזון וכו' והרי ב"ש סברי בהמ"ז אין טעון כוס משמע להדיא דתנא דמתני' סובר כן רק תנאי אליבא דב"ש היינו ברייתא דהנכנס וכו' ועי' בלשון הרשב"א שם יראה שהי' מקום לומר אף לתנא דמתני' תנאי הוא וכו' ואין להאריך ובש"ע או"ח סי' קפ"ב לא הביא כלל זה לחוש אם שופך לכלי אחר משום פגום משמע דלא חייש להא וק"ל. ועי' רמב"ם פכ"ט מה' שבת הט"ז ובהשגות בזה ע"ש

לח) לכאורה קשה לתוס' לפי מה שהעלו הראשונים דיוכל למזוג במים אם הכום פגום ובמים מתקן הפגם א"כ קשה אמאי לא טעמו ואח"כ מתקנו במים כ' הרא"ש בברכות שם די"ל שהי' כבר מזוג כדינו שמתקלקל אם יתן בו עוד מים ע"ש. אך קשה דהרי משמע שם דאם מתקנו ביין עדיף טפי א"כ לפי' תוס' שהי' בו יותר מרביעית כמלא לוגמיו א"כ הרי יכול תחילה לשפוך רוב רביעית לכלי אחר ואח"כ יקדש על רביעית ואף שאין מלא ישפוך לתוך עוד כלי אחר ואח"כ יתקן הפגום ע"י הרוב רביעית ששפך תחילה ועי' א"ר או"ח סי' רע"א ס"ק כ"ג שהרגיש בזה. ועי' גם בדבריו סי' רצ"ו ע"ש ובס' דרך אני' הרגיש ג"כ בזה. גם הרגיש שם הא"ר על מש"כ הב"י בסי' רי"ו ופסקו גם בש"ע שיוכל לשפוך לתוך כלי אחר אם יש שם יותר מרביעית וזה צ"ע דא"כ תיהדר קו' תוס' כאן לדוכתי' גם מה שמבואר שם בש"ע והוא שהי' רביעית בצמצום וכו' ת"ל אף אם לא הי' בצמצום הרי צריך שישתה רוב רביעית ע"ש ועי' רא"ש כאן שהקשה לפי' רשב"ם דבדיעבד אין מזיק פגימה א"כ איך התירו לאכול בלי הבדלה משים פגימה ועי' בברכות שם תי' די"ל שהי' רק רביעית בצמצום וכו' קשה ג"כ למה צריך בצמצום כנ"ל וצ"ע. ועי' א"ר שם שהרגיש בכ"ז. גם קשה על לשון הרא"ש שכ' שהי' בצמצום א"כ איך מוכיח כלל דטעמו פגמו כיון דע"כ איירי שהי' בצמצום וצ"ל דמ"מ ודאי הפשטן הי' דחיקא לי' לאוקמי' בצמצום רק רב אשי דחי לה ואנן אף דפסקינן כהנהו אמוראי דחיישי לפגימה מ"מ סבר דיחוייא דר"א וק"ל

לט) ובפירוש לשון הרא"ש דברכות שם במ"ש וההיא דירושלמי יש לדחות שהי' מוזג להשלים השיר וכו' יראה הפי' הפשוט דכונתו די"ל לעולם לענין פגימה לא מהני מזיגה במים רק הא דאיתא בירושלמי ר"י הי' מוזג היינו ע"י שתייתו בלילה הי' נחסר משיעור לכך משלימו למחר במים ובלילה הי' שותה באמת ע"י ששפך לכלי אחר ולדידי' תיהדר קו' תוס' ד"ה טעמו פגמו וכו' לדוכתי' כבר כ' בזה לעיל. ועי' בשיורי כנה"ג סי' רע"א שפי' לכאורה פי' אחר בדברי הרא"ש ודבריו צריכין ביאור ע"ש. ועי' גם בא"ר סי' רע"א הנ"ל שפי' דברי הרא"ש כמ"ש כנ"ל ותמה שם ג"כ על מע"מ שיראה שפי' שם פ"א בדברי הרא"ש והיינו מדכ' שם על מה שסיים הרא"ש להשלימו לשיעור כ' המע"מ והכא איירי שכבר הי' מזוג כדינו דהרי לפי פי' הנ"ל בדברי הרא"ש הך ויש לדחות קאי דלא מוכח כלל מירושלמי דמזיגה במים מהני לענין פגימה וק"ל. וכנראה מדברי המע"מ ושיכה"ג שהם הבינו דהך ויש לדחות קאי כדי שלא תקשה מירושלמי איך מהני שם מזיגה כי יתקלקל היין וצ"ע לפרש זה ואין להאריך וק"ל

מ) דף קו ע"א בתוס' ד"ה זכרהו על היין וכו' עי' רא"ש לעיל ריש פרקין שכ' דאף קידוש במקום סעודה הוי דאוריי' ע"ש

מא) (ע"ב) בד"ה הנוטל וכו' לכאורה לפי מה דמסקו תוס' דבשעת הדחק שרי לכתחילה א"כ לכאורה אף שלא בשעה"ד עכ"פ בדעבד מהני וא"כ חולק על הרשב"ם דלדידי' הפי' דאף בדיעבד צריך לחזור וליטול ותי' רק פי' רשב"ם אבל לא ממש כותי' וק"ל ועדיין צ"ע בזה

מב) (שם) בגמ' זימנין דחביבא וכו' לדעת רשב"ם קאי רק ההוכחה דעכ"פ אם הי' מעכב אף בדיעבד לא הי' מהני מה דחביבא ריפתא א"ו דבדיעבד לא הוי הפסק רק לכתחילה ומש"ה אם חביבא לי' ריפתא יכול אף לכתחלה ליטול ידיו קודם עי' ר"ן. ולכאורה ק"ק מאי הוכיח דילמא אף במקדש אריפתא אפ"ה י"ל שלא הי' נוטל ידיו קודם רק הי' מקדש ואוכל פחות מכזית שא"צ נטילה עי' או"ח סי' קנ"ח. אך י"ל כיון דמשום קידוש אתי עלי' צריך לאכול מיד כזית כמו ביין רוב רביעית ובפת לא נראה שסגי ברוב כזית ועדיין צ"ע בזה דנהי דצריך שיאכל כזית מ"מ מנ"ל שצריך לאכול מיד ומנ"ל דלא מצטרף מה שאוכל אח"כ בנטילה גם קשה לדעת הסוברים דפחות מכביצה א"צ נטילה א"כ שפיר י"ל שהי' אוכל בלא נטילה וכעת לא עיינתי היטיב

מג) בתוס' ד"ה מקדש אריפתא וכו' מה שהוכיחו מהא דאמימר דבת טות דאין מבדילין על הפת וכו' לכאורה לדעת הטור רס"י קפ"ב דאם אין לו כוס לבהמ"ז אסור לו לאכול אם מצפה שיהי' לו למחר וא"כ דילמא מש"ה בת טות כיון שלא הי' לו יין איך יבדיל על הפת הרי לא יהא לו כוס לבהמ"ז. ולדעת המג"א שם ניחא וק"ל

מד) בא"ד ור"ת מפרש וכו' לכאורה מה שפי' לר"ת דלרב ברונא הטעם משום שמא יפליג ולא משום הפסק גם מ"ש דתלי' זה אי יש קידוש במקום סעודה או לא זה לא תלי כלל בפי' ר"ת דבלא"ה מיושב כל הקו' שהקשו לפי' רשב"ם רק ר"ת בלא הוכחה סבר זה וק"ל

מה) בד"ה טעם אינו מקדש וכו' עי' מהרש"א שפי' כונת התוס' דהקו' על שמואל דמסתמא איירי ג"כ בששתה והקשה ע"ז דילמא באמת קידש למחר ע"ש ולכאורה קשה עוד דא"כ מאי מתרצי כוס של ברכה שאני והרי אסור לשתות קודם קידוש כאשר הסכימו רוב הפוסקים א"כ לשמואל כיון שלא יצא ידי קידוש א"כ טעם באיסור ואיך שייך לומר דמכוס של ברכה עדיף אם הי' באיסור. וקצת הי' נ"ל כונת תוס' דהקו' היא דסברי תוס' למ"ד