פתח הבית חלק א קלא

לפניו וכיון שחייב להבדיל על הכוס חייב גם בהמ"ז על הכוס ע"ש וכבר כ' זה לעיל. וצ"ע קצת מדוע לא ביאר הרמב"ם הך דינא דבא להם יין אחר המזון דב"ה אומרים מברך בהמ"ז ואח"כ יין ואפשר שזה הוא שכ' פ"ז מה"ב הי"ד ע"ש. ועי' בש"ע סי' קע"ד שכ' שם דמברך תחילה ועי' מג"א שם שכ' דזה דוקא למ"ד שתי' אין מעכב אבל למ"ד שתי' מעכב וגם דעת הרבה פוסקים בהמ"ז אין טעון כוס א"כ ודאי טוב לשתות תחילה. ולכאורה צריך לי עיון כיון דס"ס ב"ה סוברים מברך מזון תחילה יהי' הפי' איך שיהי' הן אם פליגי אי בהמ"ז טעונה כוס וב"ה אומרים שצריך למזון תחילה או נאמר כפי' הרשב"א שם דפליגי דלב"ש צריך לשתות תחילה ולב"ה א"צ ס"ם ע"כ הלכה כב"ה וצ"ע אם לא שנאמר דכונת המג"א די"ל ב"ה איירי ששתה עכ"פ דבר אחר בתוך הסעודה כגון שכר וכדומה דלכאורה הא דושבעת זו שתי' לאו דוקא יין. אך אין זה במשמע מלשונו ע"ש. ועיינתי בתשו' הרשב"א סי' שמ"ב שהביא שם המג"א ושם כ' ג"כ תחילה דהך ש"מ טעונה כוס דקאמר הש"ס כאן נדחה מהלכה ולסוף הביא בשם הרמב"ן כמ"ש במלחמות דלכ"ע הוי עכ"פ מצוה מן המובחר וסיים ובהכי מתיישבין מתניתין ומתניתא ע"ש דמשמע דהך ברייתא הכא ג"כ מתיישבא שפיר וצ"ע א"כ אמאי לא הביא הרמב"ם הך ברייתא כאשר הארכנו לעיל בזה וק"ל

עי' מג"א רס"י קפ"ב שהשיג על הטור שכ' דאם אין לו כוס לבהמ"ז אסור לו לאכול ותמה ע"ז חדא דהרי אמרינן הכא כוס א' אומר עליו קידוש היום ומשמע שאוכל אח"כ ואי משום די"ל כגון שאין מצפה שיהי' לו למחר מ"מ נקדש אריפתא ע"ש. וכל קושיותיו י"ל עי' א"ר שם. אך מה דצריך לי ביאור לכאורה דהרי תוס' וכל הראשונים הקשו על הא דאם אין לו רק כוס אחד וכו' ת"ל הא אמימר בת טות וכו' ולא תי' דשאני הכא משום כדי שיברך על הכוס התירו לו לאכול קודם הבדלה ומאי ענין זה לבת טות וצ"ל כונתם דודאי לא שרינן משום שיקיים מצוה שיברך על הכוס רק שרינן דאם יבדיל לא יהא רשאי לאכול אח"כ משום שלא יהי' לו כוס א"כ הקשו שפיר הרי לא שרינן לאכול קודם הבדלה משום שאין לו וכו' א"כ חזינן דסברי תוס' דאין רשאי לאכול אם יודע שלא יהי' לו כוס לבהמ"ז דלא כמג"א. וצ"ל דהוא פי' בכונת תוס' וראשונים דודאי רק שרינן כדי לקיים מצוה לברך על כוס רק דמדמה הנושאים כמו דלא שרי משום אין לו מה יאכל כמ"כ לא נשרי משום מצות ברכה על כוס ודוחק

לא) עי' רשב"א בחי' לברכות בהך קו' דבת טות שמתרץ ג"כ כמו שתי' תוס' אך בשינוי לשון קצת ע"ש. ועי' רי"ף ריש א"ד בברכות שהביא דעת י"מ שפי' הך מתני' דא"ד שם לענין מוציא דהי' קשה להו מהא דאמימר בת וכו' ודחה הוא דעתם אבל לא ביאר ליישב הא דאמימר ועי' בתר"י שם משמע שסובר דכונתו שהי' מחמיר אמימר ע"ש. ולכאורה קשה על דעת הי"מ שם איך מיישבים הך ברייתא דהכא וצ"ל דסברי דבשלמא הך ברייתא י"ל דלא ידע אמימר משא"כ ממתני' קשה. או נאמר דהך ברייתא טעונה כוס דהוי חיוב הוי סברי שפיר לחלק דמשום מצוה לברך על כוס התירו אבל במתני' דע"כ ב"ש סברי אין טעון כוס רק למצוה ואפ"ה קאמרי מזון וכו' הי' קשה להו שפיר וק"ל

גם צריך להבין קצת לדעת י"מ דמוקי למתני' במוצ"ש ליו"ט אמאי לא תי' אף דאיירי בבהמ"ז מ"מ משום כבוד יו"ט התירו לאכול דאם יבדיל תחילה לא יהא רשאי לאכול כמו שיראה מלשון המג"א רס"י קפ"ב הנ"ל שיש מקום לחלק בזה ע"ש. ודברי המג"א שם מה שהביא ראי' מדעת הרי"ף שאין לחלק בין י"ט לחול יש לדחות ואין להאריך

לב) עוד נזכיר די"ל לדעת הרמב"ם פכ"ט מה' שבת שכ' דאף אם יש לו שני כוסות אפ"ה מברך שניהם על כוס אחד היינו דסובר בהמ"ז אין טעון כוס וא"כ אם יברך בהמ"ז תחילה לא יהא רשאי לטעום קודם הבדלה ועי' מג"א סי' רצ"ט ואי משום דיבדיל קודם זה י"ל דהרי גבי קידוש סובר ג"כ דמברך בהמ"ז קידם אם כבר גמר סעודתו כרי"ף ועי' בזה וק"ל

לג) עוד אני חוזר על הראשונות בפשטות הסוגיא דקשה לכאורה דפריך ומי אמרינן חביבה מצוה והרי תניא הנכנס וכו' ולכאורה ק' מקידוש היום שפוסק הרי"ף דאם גמר סעודתו מברך תחילה בהמ"ז ואח"כ אומר קידוש ות"ל נימא חביבה מצוה וכו' וע"כ ל"ל דמסברא בהמ"ז קודם רק עיקר הקו' כאן הואיל ומברך שניהם יחד על כוס אחד הי' לו להקדים הבדלה ולפי' תוס' וראשונים שהתירו לו לאכול תחילה קודם שיבדיל א"כ פריך ת"ל משום חביבה וכו' הי' לו להבדיל ולא לאכול אך כבר כ' לעיל דקשה טובא אם נאמר דקו' הש"ס שלא הי' לו לאכול עי' תחילת דברינו לעיל

גם נזכיר דלכאורה קשה אמאי לא פריך ממתני' דתני בש"א נר מזון וכו' ת"ל נימא חביבה וכו' ואפשר כיון דעכ"פ התחיל בנר ששייך להבדלה שוב ל"ל בה וצ"ע וק"ל

לד) (שם) בתוס' ד"ה וש"מ כוס של ברכה צריך שיעור וכו' עי' רשב"א בחי' לברכות ר"פ א"ד שכ' שם למאי דס"ד דטעים לי' בידי' וכו' א"כ קשה מ"ט דב"ה וכ' שני תי' או דסובר ב"ה ס"ס הוי פגום אף שאינו טועם מן הכום ממש מיחזי כשיורי כוסות או משום דבעינן מלא ע"ש. ולכאורה קשה א"כ מאי קאמר כאן ש"מ צריך שיעור דאל"כ הי' לו לחלק לכלי אחר ת"ל מלא בעינן די"ל בשלמא אם הפי' אין לו אלא כוס אחד היינו כלי אחד הי' קשה שפיר כמו שהקשו תוס' שמא משום שאין לו במה לשפוך אבל כיון דמסקו תוס' דהכונה רק על שיעור אחד א"כ לא איירי כלל מכלי אחד א"כ ס"ס הי' לו לשפוך לשתי כלים קטנים שיהי' מלאים וק"ל

לח) עי' מהרש"א שהקשה למה שתי' תוס' דשם ע"כ שאין לו רק כלי אחד דאל"כ פשיטא והקשה אכתי בטעים לי' בידי' ג"כ פשיטא ע"ש. ולכאורה הרי כ' הרשב"א שם דב"ה פליג אהא וא"כ לא שייך פשיטא בשלמא אם הי' איירי שיש לו עוד כלים הי' קשה שפיר פשיטא כיון דס"ס יכול להיות שיש לו כלים קטנים שיהי' מלאים אבל בידי' קשה שפיר וק"ל

ועפי"ז יתיישב קצת מה שהוכיחו תוס' דאל"כ פשיטא ולא הוכיחו דלא הי' פליג ב"ה אך די"ל טעמא דב"ה משום דאיירי ביש לו עוד כוס אבל לא קטן וא"כ לא יהי' מלא אבל לב"ש לא שייך לאשמעינן חידוש בזה כיון שלא פי' דבריו כן וק"ל

לד) עי' ס' דרך אני' פלפל ג"כ בדברי התוס' אלו. גם הקשה שם לפמ"ש תוס' לקמן ד"ה טעמי פגמו דצריך לשתות מאותו כוס שיש בו כשיעור, א"כ ממילא מוכח דצריך שיעור דאל"כ הי' לו לטעום ביד ע"ש וזה אין מוכרח דנהי דא"צ שיעור מ"מ צריך לשתות מאותו כוס שבירך עליו דהרי עכ"פ עדיף כוס של ברכה משל ברכת הנהנין דהרי אף אי אכל שיעור מ"מ צריך שישתה רוב הכוס משא"כ בנהנין בטעימא בעלמא סני וע"כ משמע כן דזה הוי סבר לסברת חוץ דצריך שישתה רוב דזה לא מוכח כלל מהך מתניתא וניחא וק"ל: