פתח הבית חלק א קכט

דברים הטעונין וכו' אף כשחזרו צריך ברכה לאחרי' תחילה. א"כ משמע דקובע וכו'. אך צ"ע א"כ בדברים שאין טעונין וכו' אמאי לא יהא הפסק גם הרי כ' הטעם בבעה"מ משום שמא ישכחו וא"כ כשחזרו מה טעם. ודוחק לומר דחכמים החמירו משום לא פלוג דלעולם יברך תחילה למפרע. א"כ תיהדר קו' מהרש"א הנ"ל לדוכתי' דמה פריך הש"ס ושוב לא שייך מ"ש לעיל וק"ל. גם ממ"ש הרמב"ן אח"כ דהגי' לקמן תניא כותי' דר"י. ואף דאיתותב לעיל היינו דוקא בלא חזרו וכאן מביא סיוע לדבריו בחזרו וכו' והרי כיון שצריך לברך תחילה א"כ ודאי צריך לברך אח"כ ברכה ראשונה. גם הרי הרמב"ן פוסק כרי"ף דאחר קידוש צריך לברך המוציא והיינו דסבר בהמ"ז א"צ לברך דהפסק אין קובע וכו' וכ' הרמב"ן לדחות ראיות בעה"מ מהב לן וניברך וכו' ושאר ראיות ע"ש משום דהפסק אין קובע ע"ש. ואף שכ' שם דמשינוי מקום אין ראי' דגרע וכו' והי' משמע לכאורה דכונתו כמו דקיימל"ן ג"כ (עי' סי' קע"ח) דשינוי מקום גרע וקובע אף לאחריו וגרע משאר הפסקות ע"ש מ"מ יראה דאין כונת הרמב"ן כן] אלא ג"כ [פירושו[ דשינוי מקום גרע דלכתחילה צריך לברך לאחריו מיד משום שמא ישכח וכו'. וא"כ לפ"ז מש"כ דדוקא דברים הטעונין צריך לברך למפרע בין לא חזר ובין חזר לשון חזר צ"ע. וצ"ע בכ"ז היטיב

טו) בתוס' ד"ה כשהן יוצאין וכו' והי' טורח להם ליטול וכו' עי' מג"א או"ח (סי' קס"ד ס"ק ו') שכ' שם דתיכף אחר אכילה אם חוזר ואוכל א"צ ליטול אם שמר ידיו. וקשה מכאן לכאורה וק"ל

טז) דף קב ע"א בגמ' מאן תנא עקירות וכו'. לכאורה צריך להבין לתוס' דהפסק אין קובע וכו' רק מחשש שמא תתעכל המזון א"כ ע"כ לת"ק נהי דסבר שינוי מקום לא הוי הפסק מ"מ מחשש הנ"ל הי' לו לברך מיד. וצ"ל דת"ק פליג אהא וא"כ הוי שני מחלוקות וזה דוחק ואפשר לומר כיון שרשאי לאכול במקום אחר בלא ברכות המוציא שוב ליכא חשש שמא יתעכל וכו' וצ"ע בזה

יז) גם משמע קצת בש"ע (סי' קע"ח) דלמ"ד דברים הטעונין וכו' לא הוי הפסק מ"מ לכתחילה צריך לברך בהמ"ז וצ"ע בזה וכעת לא עיינתי היטיב

יח) (שם) אבל דברים שאין טעונין וכו' לכאורה צ"ע לדעת הרמב"ן שהבאתי לעיל שסובר דבדברים שאין טעונין א"צ לברך כלל למפרע א"כ קשה טובא וצ"ע כעת

יט) (ע"ב) בתוס' ד"ה ראשון וכו' עי' בעה"מ ור"ן ריש פירקין שם פי' דר' יהודא דאמר מפסיקין וכו' היינו בבהמ"ז ועקירת שולחן היינו בהמ"ז ע"ש

כ) בא"ד משום שאסור לטעום וכו' עי' או"ח סי' רע"ג בב"ח והג"ה שם כ' די"ל שמברך ואין טועם ואומר קידוש על כוס שני כמו בבהמ"ז עם ששה ברכות ע"ש

כא) דף קג ע"ב בגמ' ולא היא התם עקר דעתי' ממשתי' וכו' מה דקשה על הר' יום טוב שהביאו תוס' לעיל (קב.) ד"ה ועקרו וכו' שסובר דאם התפלל תוך הסעודה צריך לברך אח"כ המוציא ומה עדיף מקידוש וכו' וצ"ל דשאני תפילה שהיא דבר שאין שייך כלל לסעודה וק"ל

כב) דף קד ע"א בתוס' ד"ה בעי למימר וכו' ק"ק לס"ד דתוס' אמאי לא הקשו ג"כ למה אמרינן בין יום השביעי מששת ימי המעשה אך י"ל דסברי ג"כ כמ"ש הרא"ש די"ל הואיל ואומרים בחול אותו גם ביו"ט לא חילקו. אך א"כ לפי"מ שתי' דבעי למימר ז' הבדלות מדוע דחקו לומר דכהנים לוים וישראלים חדא אמאי לא חשבו אותן בתרתי ובין יום השביעי וכו' לא נחשוב כמ"ש באמת הרא"ש וי"ל וק"ל גם קשה בין לתוס' ובין לרא"ש שחשבו ז' הבדלות ס"ס חדא שהוא משום מעין חתימה סמוך לחתימה לא חשבינן כמו דפריך הש"ס לקמן בצר חדא וכו' ויותר הי' להם לומר דבאמת בין יום השביעי חשבינן וגם כהנים וכו' בתרתי חשבינן ואפ"ה לא הוי רק זיי"ן דאותו שהוא משום מעין חתימה וכו' לא חשבינן אך י"ל דבלא"ה לא הוי שבע ממש דהרי אין כתובין בתורה והוי רק רמז לז' הבדלות וא"כ אף זה שהוא משום מעין חתימה וכו' מהני ג"כ לרמז וק"ל. ועי' במרדכי כאן שכ' באמת דמעין חתימה לא חשוב ע"ש אך יש שם איזו ט"ס ע"ש

כג) דף קה ע"א בגמ' שבת קובעת וכו' לפי הנראה מפי' הרי"ף אתי לאשמעינן שבספק חשיכה יכולין לקדש ולפרוס מפה והיינו שהם היו מסתפקין בספק חשיכה ולא היו רוצין לאכול דשמא כבר חשכה וגם לקדש לא היו רוצין דשמא עדיין לא חשכה לכך אמר להם לא צריכיתו דבספק חשיכה תוכלו ג"כ לקדש ואח"כ מיד תחזרו לסעודתכם וק"ל. וא"כ קשה טובא דהרי ת"ל אף מבעוד יום רשאי לקבל שבת ולקדש כמבואר באו"ח סי' רס"ז ע"ש במג"א רק נסתפקו שם אם עכ"פ צריך שתהי' סוף הסעודה בלילה אבל תחילת סעודה רשאי לכ"ע וא"כ ודאי מקדש ביום וא"כ מאי קאמר כלל כאן. וראיתי שהרגיש בזה הצל"ח ע"ש מה שתי' בדוחק. וקצת יש מקום ליישב בדוחק די"ל דבאמת הם אומרים לראות אם כבר חשכה שהיו סוברים בספק חשיכה א"צ להפסיק כלל רק בודאי חשיכה ואז צריך להפסיק בעקירת שולחן אבל כ"ז שרשאין לא היו רוצין לקבל שבת לזה אמר להו לא צריכיתו דמיד בספק חשיכה שבת קובעת וקאי לשון לא צריכיתו לענין עקירת שולחן גם דלא צריכי לראות אם חשכה דלא יהי' להועיל דבספק ג"כ צריכין להפסיק וק"ל וצ"ע בכ"ז

כד) (ע"ב) ואם איתא לישבקי' עד למחר וליעבד בי' תרתי וכו' ולכאורה קשה דמנ"ל דנימא שלא יאכל בלילה כלל כדי לקיים כבוד יום עדיף שמא דוקא כבוד יום עדיף היינו ביין וכו' אבל שלא לאכול כלל בלילה מנ"ל וי"ל וצ"ע וק"ל

כה) (שם) ולא אמרינן חביבה מצוה וכו' לכאורה קשה ג"כ אם נימא דבהמ"ז טעונה כוס א"כ אם יבדיל תחילה לא יהא רשאי לאכול אח"כ כיון שלא יהי' לו כוס לבהמ"ז כמ"ש הטוא"ח רס"י קפ"ב א"כ מדוע נימא שלא יאכל כלל משום חביבה מצוה בשעתה אך לדעת המג"א שם ניחא שחולק על הטור א"כ ניחא שיכול אח"כ לאכול ואף גם לדעת הטור ניחא דדוקא אם מצפה שיהי' לו למחר משא"כ אם אין מצפה ודאי יכול לאכול כמבואר שם דהרי הטור יליף לה מהבדלה ובהבדלה אם אין מצפה שיהי' לו למחר יכול לאכול כמבואר סי' רצ"ו ע"ש. אך עדיין קשה דילמא משום חביבה מצוה בשעתה לא דחינן מצות בהמ"ז בכוס וצ"ל דהש"ס מדמי להדדי כיון דדחינן מצות כבוד יום כמ"כ מצות כוס לבהמ"ז ודוחק ולכאורה הי' נ"ל בפשיטות דעיקר הקו' דבאמת יכול לאכול תחילה רק כיון שמברך בהמ"ז והבדלה על כוס אחד הי' לו לומר תחילה ברכת הבדלה ואח"כ בהמ"ז על כוס זה וקצת הי' מקום לפרש כן בלשון הרשב"ם אבל בל' רש"י מבואר להדיא שפי' הקו' דיבדיל תחילה קודם אכילה וזה צ"ע קצת וק"ל

כו) (שם) אפוקי יומא וכו' לכאורה ק"ק דהרי משמע