פתח הבית חלק א קכח

למדנו פרק מי שהי' קודם פסח תקס"א לפ"ק: פרק ערבי פסחים

א) דף צט ע"ב בתוס' ד"ה לא יאכל וכו' מה דקשה הא דבעי הש"ס לקמן סמוך למנחה גדולה או קטנה וכו' א"כ אי ס"ד גדולה א"כ ת"ל משום מנחה. אך ז"א דהרי בשבת שם לחד תי' מותר להתחיל סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה וק"ל

ב) בד"ה סמוך למנחה וכו' עי' באו"ח וסי' תפב) דדעת הרבה סוברים הא דר"ה באמת לאו דוקא באחרונה אלא שצריך לאכול תחילה לתיאבון ע"ש. לפי"מ שתי' תוס' כאן דאותה סעודה שרי א"כ קשה מאי הקשו תוס' לקמן למאי הלכתא נקט עד שתחשך דהרי י"ל דקמל"ן דבלילה מותר לאכול מצה עשירה ולא חיישינן שלא יאכל מצה לתיאבון הואיל והיא בתוך סעודה וק"ל

ד) בד"ה לא יפחתו וכו' וארבע כוסות נגד ד' לשונות של גאולה אף דחד לגופי' מ"מ י"ל כוס של קידוש בלאו לימוד כלל ידעינן כמו שאר שבת וי"ט וק"ל

ד) דף ק ע"ב בתוס' ד"ה מכלל וכו' והר"ר יחיאל וכו' וכן כ' בד"ה אין מפסיקין בשם הר"ר יחיאל. ולכאורה יראה דודאי גם הרר"י מודה דאין ללמוד מהפסקה די"ל נהי דמותר להתחיל מ"מ מפסיק אם חשכה לילה, רק עכ"פ הוכיח מלשון מדאמר ר' יוסי אין מפסיקין והי' לו לומר מתחילין ואין מפסיקין. וכן משמע מדברי תוס' כאן שכ' תחילה דאף התחיל בהיתר מפסיקין ואח"כ הביאו הך דהרר"י א"כ לא משמע דהר"י חולק על סברא זו וק"ל. ועי' מהרש"א דלא משמע כן ע"ש

ה) בד"ה ר"י אומר וכו' מה שהקשו תוס' מאין קידוש רק במקום סעודה לדעת הגאונים באו"ח (סי' רעג) דאם שותה רביעית הוי במקום סעודה א"כ לא מקשו כלום לכאורה וק"ל. ועי' בס' שחיבר הרב מו"ה יאקב שיף מפ"פ דמיין שהרגיש ברוב דברים הנ"ל

ו) בד"ה אין מפסיקין וכו' מ"ש המהרש"א דלקמן בסוגיא דאגריפס מוכח דבהתחיל באיסור מודה ר"י צריך ביאור וק"ל

ז) ד"ה אלא פורס וכו'. לכאורה צריך להבן לרמב"ם דפסק דאף דאו' אין מפסיקין עי' או"ח סי' ע' א"כ הכל טעמא מאי למה צריך להפסיק ובפרט אם התחיל בהיתר לכ"ע א"צ להפסיק ע"ש א"כ מ"ש כאן דאף בהתחיל בהיתר צריך להפסיק. ועי' תוס' סוכה בסוגיא דמי שבא בדרך

ח) (ע"ב) בד"ה ידי קידוש וכו' לכאורה קשה למאי דמסקי דממקום למקוה מהני דעתי א"כ קשה על שמואל דלקמן דנחית מאיגרא וכו' ת"ל דעתו עליו מהני ועי' צל"ח ע"ש

ט) בד"ה ידי יין וכו' מסקו התוס' דצריך לברך ברכה מעין שלש וכו'. ועי' מהרש"ל שכ' הרא"ש פליג ע"ז. וכ' המהרש"א שלא מצא זה ברא"ש. ובס' דרך אני' שחיבר הרב מהר"מ שיף מפפ"ד כ' דהרא"ש לקמן סי' יוד כ' כן דהיסח דעת אין קובע ברכה אחריו ע"ש ובאמת אין משם ראי' דכאן עיקר הסברא כיון דיין שבתוך המזון אין מברך ברכה אחרונה דבהמ"ז פוטרתו ועל יין שלפני המזון לא שייך ברכות מזון משא"כ ברא"ש איירי שמברך על הגפן על יין שני וק"ל. רק מה שהביא בשם ק"כ שהקשה מרא"ש סי' כ"ד גבי יין שתוך המזון שם משמע שפיר כמהרש"ל ע"ש. גם בסי' זיין משמע כן ע"ש. וקצת צריך להבין ת"ל אמאי לא הוכיחו תוס' מהא דאמר שמואל לעיל פורס מפה ומקדש וכו' א"כ ממילא משמע דא"צ לברך אח"כ בהמ"ז. אך י"ל דתוס' סברי דלא כרי"ף לעיל אלא דא"צ לברך כלל המוציא דקידוש לא הוי הפסק וק"ל

י) דף קא ע"א בתוס' ד"ה ולשמואל וכו' גם הוי מ"ל דהוי ידע שפיר לאפוקי אורחים רק דהוי דחיקא לי דאכלי בבי כנשתא וכו' וק"ל

יא) (שם) בגמ' אמר לן טעימו מידי וכו' עי' ט"ז וסי' רע"ג סק"ב) שפי' דאיירי לאחר קידוש אמר להם. וצ"ל לפ"ז דעכ"פ כונתם הי' לצאת בקידוש דהם היו סוברים יש קידוש שלא במקום סעודה ועי' צל"ח ע"ש

יב) (שם) בתוס' ד"ה והלכה כר"ש בגרירה וכו' לכאורה קשה על תי' תוס' כיון דע"כ ר"ש סבר דלא הוי פ"ר א"כ איך פליג על ר"ש דא"ל ר"י פליג דמנ"ל הא דהרי י"ל טעמא דר' יהודא משום דלטעמי' אזיל שסובר דבר שא"מ אסור וק"ל

יג) (ע"ב) בד"ה אלא וכו' כבר כ' האחרונים ליישב כל קו' תוס' דנהי דיין שעון ברכה במקומו מ"מ זה דוקא אם שתה כשיעור. וא"כ לדעת הגאונים שהביא הש"ע ס"ס רע"ג דאם שתה רביעית הוי מקום סעודה א"כ ע"כ לעיל לא איירי ששתה רביעית דא"כ אמאי קאמר שמואל דלא יצאו ידי קידוש עי' אבן עוזר ואשל אברהם וכעת אינם ת"י. ועי' מג"א סי' הנ"ל שכ' דמל' תוס' לעיל ע"א ד"ה ור"י אמר אף ידי יין וכו' שכ' דאיירו ששתו בביהכ"נ א"כ מוכח דבעי דוקא שישתו רביעית ע"ש. ועי' בס' דרך אני' שכ' דמוכח מתוס' דחלוקין על סברת הגאונים חדא ממ"ש תוס' לעיל (ק.) ד"ה ר"י אומר וכו' שהקשו לר"י הא בעי קידוש במקום סעודה וכו'. ואמאי לא תי' ששותה רביעית יין או שני כוסות א"ו דכ"ז לא מהני. וכן הרא"ש הקשה לקמן על הרי"ף שכ' דאם גומר סעודתו מברך בהמ"ז ואח"כ מקדש ת"ל אין קידוש וכו' ע"ש. וכ"ז יש לדחות די"ל דהי' קשה להו דהי' לו להשמיענו זה וק"ל. אך מה דמוכח לכאורה דא"כ מה פריך הש"ס ולשמואל ל"ל לקדושי בבי כנישתא וכו' ואמאי לא משני ששותה רביעית וכו' זה כ ליישב די"ל אפשר דבאמת אסור לשתות בביהכ"נ רק מה שהוא כדי טעימה לקידוש שצריך לטעום אבל לא וע"כ בכה"ג ששתה פחות מרביעית וסברי דצריך רביעית לברכה אחרונה וא"כ מה ששותה יותר אסור בביהכ"נ וק"ל

יד) ולפ"ז לכאורה יש למחות ביד החזנים שראיתי נוהגין במוצאי יה"כ לשתות כוס הבדלה בעצמם וק"ל. אך עי' מג"א וסי' רס"ט) שכ' להדיא דאם אין קטן ישתה גדול רביעית ע"ש

יד) (שם) בגמ' כשהן יוצאין טעונין וכו' עי' מהרש"א שהקשה לפי' רשב"ם שכ' כש"כ חירי ומה פריך ת"ל כיון שכבר בירכו בהמ"ז פשיטא שצריכין לברך לפניו ע"ש. ולכאורה יראה כונתו רק על לשון הרשב"ם שכ' כ"ש שחזרו אבל עכ"פ הקו' פריך הש"ס שפיר בלא"ה כיון דס"ס מוכח דהפסק קובע ברכה אפילו אחרונה ומכש"כ ראשונה. וכן צ"ל לכאורה לדעת בעה"מ שסובר ג"כ דהפסק קובע ברכה לאחרי' ע"ש. ובדעת הרמב"ן במלחמות יש לספק קצת דמלשונו משמע קצת דסובר דהפסק קובע וכו' ועי' במ"ש דהוכחת הש"ס מעקרו וכו' היינו דדברים שאין טעונין במקומן א"צ לברך כלל למפרע לא במקום אחר ולא כשחזרו ע"ש. א"כ משמע אבל