פתח הבית חלק א קכז

לפ"ז אין רשאי ליקח התמורה לפסח ממש ולדחות הראשון ואף דיעבד יראה דלא יועיל ואפ"ה מיקרי חצות קבע וק"ל. אך יראה מל' תוס' דסוברים כן דאף בלא נאבד כנ"ל מיקרי קבע. רק מלשון רש"י משמע להו דראוי לפסח ממש וצ"ע

מח) גמ' ה"ד אי שנמצא אחר שחיטה והמיר אחר שחיטה וכו' לכאורה קשה לס"ד ל"ל אבד ונמצא כלל לימא סתמא תמורת פסח קרב שלמים ולר"ז היינו אחר חצות וכאשר פי' לעיל. אך יראה דסבר כרבה א"כ לא משכחת כלל תמורה קריבה רק בנאבד ונמצא וכנ"ל. גם אף לר"ז י"ל כה"ג ודאי פשיטא. אך זה דוחק דא"כ לבתר דמשני קרא אסמכתא א"כ ל"ל נמצא. וגם זה י"ל ודוחק. ובלא"ה י"ל עפ"י מה שהקשה התי"ט כאן על לשון אחר הפסח ותי' דבא לרמז זה שנמצא אחר שחיטה א"כ ניחא וק"ל

מט) (שם) איכא דמתני לה ארישא וכו' אמר רבא ל"ש וכו' לכאורה קשה בין לל"ק בין לל"ב מאי פריך לדעת הרמב"ם דילמא התם איירי בלא נאבד כלל והכי משמע לשון הברייתא וקמל"ן טובא ול"ק על רבא. אך י"ל כיון דרבא נקט בלישני' שחיטה א"כ משמע דסבר כרבה לעיל. ועי' לקמן בתוס' ד"ה אלא לאו וכו' משמע דגרסי כאן רבה א"כ פריך שפיר לדידי' דבלא נאבד לא שייך המיר אחר שחיטה וק"ל ובזה נתיישבו קצת דברי תוס' דלקמן ד"ה הנ"ל וק"ל ואין להאריך

כ) דף צז ע"א בתוס' ד"ה אילימא שנמצא וכו'. ולכאורה לדעת הרמב"ם דבאמת הפסח גופי' קרב שלמים רק לא התמורה. קשה טובא דיראה דבזה לא שייך פשיטא וק"ל עי' מה"ק

נא) בד"ה וכללא הוא וכו' מכאן נראה בעליל דסוברים דאף בלא נאבד כלל אם המיר קודם חצות רועה. ועי' מהרש"א שהקשה על תוס' דהרי מתני' לא איירי רק בנאבד אבל חמורה בלא נאבד לא מצינו כלל דהוי דיחוי. וכבר כ' לעיל דעת הרמב"ם כן ע"ש, ועי' צל"ח כאן

נב) (ע"ב) בד"ה כדרבי אושעיא וכו' דלא דמי לאבודין וכו'. לכאורה לפמ"ש תוס' ד"ה והפריש וכו' דעכ"פ אמר על אח' לחטאת א"כ קשה אם נאבד זה אמאי לא תמות וכעת לא עיינתי כראוי

נג) בד"ה אלא שמואל וכו ונראה לר"י וכו'. לכאורה נראה כונת תוס' דס"ד למסקנא איירי שפיר אף בדחויין ואי משום חטאת שמתו בעלי' אחר דסבר אין בע"ח נדחין. לזה הקשו תוס' עכ"פ מנאבד ונמצא קודם חצות דהוי דיחוי בידים ולכ"ע הוי דיחוי. א"ו דאף למסקנא שמואל לא איירי רק באבודין א"כ משמע בדחויין מודה דהיינו בחטאת שמתו בעלי' [ויש לתת תבלין לזה ואין להאריך]. א"כ ע"כ לא סבר שמואל כר"ש בהא. ועי' מהרש"ח שכ' דתוס' סתרי כאן למ"ש במתני' וסברי דאף בדחוי' בידים אין דיחוי למ"ד. וא"כ תיקשי הכל טעמא מאי מנ"ל להקשות דילמא באמת סבר שמואל אין דיחוי וק"ל. וגם לפי' רשב"ם שהביאו התוס' קשה למה לא פי' כן לסברת מהרש"א הנ"ל וק"ל

נד) בא"ד מיהו חד צד וכו' עי' מהרש"א שהקשה א"כ מאי פריך לעיל לרבי דילמא נמי בחד צר ע"ש. וק"ק לי אמאי לא הקשה ג"כ אהא דפריך תחילה והרי אבודה בשעת הפרשה וכו' דילמא ה"ק כל שבחטאת מתה בפסח ודאי קרב שלמים וכל שבחטאת רועה משכחת לה בפסח ג"כ רועה וק"ל

נה) רש"י ד"ה קמל"ן שמואל דאמר וכו' וליכא למימר שמואל סבר חצות לא קבעה וכו' מוכח מדברי רש"י דלמ"ד חנות לא קבעה לקולא ג"כ היינו אם מת בעלים אחר חצות קרב שלמים א"כ כל הנך סוגיא דלקמן (צח.) דפריך הא קבעתי' חצות וכל אמוראי מסקו עלי' דהך קשיא ע"כ דסברי כר"ז וזה דוחק. ולולי דברי רש"י הייתי אומר דאף למ"ד שחיטה קבעה מ"מ חצות קבעה ג"כ וק"ל

נו) דף צח ע"א ברש"י ד"ה ש"מ וכו' מדברי רש"י כאן מבואר דסובר לעיל מתני' (צו:) ג"כ כמ"ד בע"ח נדחין ודלא כתוס' לעיל ד"ה קודם שחיטת וכו' ע"ש. ועי' תי"ט לעיל. וגם כאן כ' התי"ט דלרמב"ם הא דמוכיח הש"ס בע"ח נדחין. וכן אינך היינו רק מדמים אשר לפי גי' הרמב"ם במתני' הדמים יפלו לנדבה אבל מהוא עצמו אף למ"ד בע"ח נדחין אפ"ה תרעה כיון שקרא עלי' שם פסח ולכך באמת פסק הרמב"ם דהדמים יהיו לפסח עצמו או לשלמים משום דאנן פסקינן אין בע"ח נדחין ע"ש. ויראה מדבריו דאי הי' הגי' במתני' לנדבה לשלמים לא הוי מוכח מידי וק"ל ע"ש

ודע דלמה שכ' תוס' לעיל (צו:) ד"ה קודם שחיטה. דהתם הוי דחוי' בידים וכו'. וצ"ל כאן במפריש נקיבה וכו' לא מיקרי דיחוי. ויראה דהיינו כמ"ש תוס' שם כיון דדרך הקדש דחי לה לא מיקרי בידים ע"ש. ולפ"ז ק"ק לס"ד שם בתוס' שהקשו מהא דהקדיש חצי' וכו' הי' להו להקשות אמאי לא אמר הנך ש"מ לעיל וק"ל. ועי' שעה"מ פ"ד מהק"פ. ושם כ' ג"כ קצת

נז) (שם) בגמ' הא קבעתי' חצות וכו' יראה אף למאן דסבר לעיל (צו:) קודם שחיטה שנינו וכו' אפ"ה חצות ג"כ קובע וכבר כ' בזה לעיל (צז:) ברש"י ד"ה קמ"ל שמואל דאמר וכו' ע"ש

נח) (שם) אמר רבא לעולם דמית קודם וכו' עי' זבחים (ק) שם תראה דלרבא אף בלא הקו' הא חצות קבעי' בלא"ה ע"כ לשום פסח שני דלדידי' אף אחר חצות אף בנו ממונה לא ישחוט רק אם נודע אחר ששחט ע"ש

נט) תוס' ד"ה הא חייל אנינות וכו' לפי דברי תוס' כאן דהטעם מקרא בזמן שהוא שלם וכו' קשה על מ"ש תוס' לעיל (צב:) ד"ה ה"נ וכו' שכ' שם דה"מ למיחשב אונן העמידו חכמים וכו' כגון אם מת קודם חצות וכו'. וקשה הרי זה הוי מדאו' כמ"ש תוס' כאן. ובחי' על הק"פ הארכנו הרבה השייך לכאן

ס) (שם) במתני' הפסח שנתערב וכו' עי' רמב"ם בפי' המשנה שכ' אם היפה שבהן בשני דינרין ואחת בדינר וחצי ואחת בדינר צריך להביא שנים שנים בשני דינרין ואחד בשני דינרין וחצי. ואין לזה הבנה. עי' תי"ט שתמה. ונראה כי ט"ס הוא וכצ"ל ואחד בדינר וחצי וכונתו כיון שפי' שנתערב בשני עולות א"כ א"צ להביאו רק שנים של שני דינרין דילמא הי' הפסח יפה או העולה יפה ושוב ל"ל בה אי עולה זו או זו כיון דס"ס עולה מייתי וצריך להביא אחד של דינר וחצי דשמא הי' העולה שני של דינר וחצי וק"ל

סא) (שם) נתערב בבכורות וכו' מה דקשה הא פסח נשחט אחר תמיד של בה"ע משא"כ בכור עי' תוס' יומא (לג) ותוס' פ' התכלת ופי' מ"ל פ"א מה' תו"מ ושעה"מ שם וכעת לא עיינתי כראוי

סב) (ע"ב) בתוס' ד"ה ופטורין מלעשות פ"ש וכו'. דברי תוס' צ"ע. ומ"ש הצל"ח לא הבנתי ולעיל (פט.) כ' הנראה לי בכונת דבריהם ע"ש: