פתח הבית חלק א קכד

כפשוטו הרי צריך קרא דאי בעי למיעבד וכו' ואי [ק'] פשיטא כמו שהקשו התוס' ד"ה דאי בעי וכו' להנ"ל פריך שפיר ממ"נ אם אתי כמ"ד אין שוחטין וכו' א"כ טמא טובא קמל"ן ואי אתי כמ"ד שוחטין וכו' א"כ לדידי' ע"כ אין זה פשיטא כנ"ל. א"כ איצטרך [קרא] דאי בעי וכו'

ועפי"ז א"צ תו לומר מה שכ' בתו' קו' ב' דנהי דלא צריך לפטור מכרת מ"מ שייך הלשון. ולהנ"ל עדיף טפי דס"ס בעי לפטור מכרת דס"ד דחייב הואיל וטימא עצמו והבן. אך מה שעומד לנגדי [דא"כ] הדר קו' תוס' לדוכתי' ד"ה דאי בעי למיעבד וכו' אמאי לא מקשה ממתני' על ר"ש דלדידי' טמא ודרך רחוקה צריך דאי בעי למיעבד וכו' ושוב לא שייך מ"ש לעיל בדיבור הנ"ל די"ל חדא נקט התנא רק על ברייתא קשה הלשון לפוטרו מכרת דמשמע אי בעי עביד ולהנ"ל נסתר זה דא"כ מאי פריך מברייתא למה נאמר דאי בעי למיעבד וכו' נימא למי חדא נקט ואי דאיך שייך לפוטרו מכרת הרי אי בעי לא מצי עביד ז"א דהרי צריך קרא לפוטרו מכרת על אשר טימא עצמו ויראה דמש"ה הקשה באמת קו' זו רש"י לעיל (צב:) ד"ה ור"ל וכו' וק"ל

יג) (ע"ב) בתוס' ד"ה עולא לטעמי' וכו' כבר כ' במ"א באריכות בענין זה על תשו' שאג"א. ובס' פתח הבית כ' בזה בדיני שיעור מיל ע"ש

יד) (שם) גמ' אמר עולא כל שא"י לכנוס בשעת שחיטה וכו' הנה לפי המבואר כאן אם הי' במודיעים בתחילת חצות דהיינו מעט קודם פטור ואף דהי' גם בשחר במודיעים וכדומה וא"כ הי' יכול שפיר לבוא אחר חצות לירושלים אפ"ה לית לן בה דלא מחייבינן לי' לעשו בר קודם זמן שחיטה וכו'. ועי' רמב"ם פ"ה שם פסק דרך רחוקה היינו כל שא"י לבוא תחילת שחיטה ע"ש היטיב. וא"כ קשה אם הוא רגע קודם חצות דרך מועט מירושלים הרי אין יכול לבוא בתחילת שחיטה ויפטר. וצ"ל דמ"מ חייב משום דבשחרית הי' יכול לילך. וצ"ל דמתחילת נץ החמה בי"ד מתחיל החיוב לעשות דבר למען יוכל לעשות הפסח והבן. ואף דלפ"ז קשה מדוע תלי דוקא בנץ החמה ולא בעמוד השחר ונימא אם הי' בעלות השחר במקום שראוי לילך עד חצות לירושלים יהא חייב. וצ"ל מ"מ אין דרך לילך רק מהנץ והבן. וכבר כ' בחי' להק"פ דיראה לכאורה מרמב"ם פ"ו במה שכ' שם הזאה העמידו [דבריהם] במקום כרת היינו בי"ג. א"כ משמע אם לא הזה בי"ג חייב כרת וזה צ"ע דמ"ש אם הרחיק עצמו בי"ג דפטור וכמו כן יראה אם טימא עצמו בי"ג דפטור ומ"ש אם לא הזה דיהי' חייב ודוחק לומר בשלמא טימא והרחיק ודאי הי' לו איזה צורך משא"כ הזאה מדוע לא יזה זה דוחק. ואפשר לומר דודאי אין חייב כרת ומ"מ מיקרי העמידו דבריהם וכו' כיון שיש בעשה זו כרת ודוחק

טו) (שם) תוס' ד"ה וקאמרת שוחטין וכו' לאלומי פירכי' וכו' עי' מהרש"א שכ' כי י"ל לס"ד אי דסבר אין שוחטין יליף לה מדדחי' רחמנא וא"כ ממילא מכח היקש נלמד ג"כ דר"ח וכקו' תוס' לקמן (צד.) ד"ה ולר"י וכו' ולא סבר כתי' תוס' ע"ש. ולכאורה עדיין קשה טבו"י נמי אם לא דדר"ח לטהור ולא לטמא וי"ל וק"ל

טז) דף צד ע"א בגמ' מפני גמלים וקרונות וכו' עי' רמב"ם פ"ה מהק"פ שפי' דעכ"פ הוי אונס ונ"מ לענין פסח שני וק"ל

יז) (שם) בגמ' אמר רבא וכו' הארכנו בס' פתח הבית בענין שיעור מיל השייך לסוגיא זו

יח) (שם) אמר לך אנא ביממא וכו' אי לאו דמסתפינא הייתי אומר הכי פירושא אנא ביממא וכו' היינו מהנץ ועד שקיעה וחשיב מעליה וכו' חוץ מזה. ויתיישב שפיר דמר נקיט אחד מששה היינו חוץ מקדמי וחשוכא ומר נקיט אחד מעשרה היינו עם הכל ולהנ"ל ניחא [אח"ז ראיתי כי הרגיש בזה הגאון החסיד מו"ה אלי' וילנר בחיבורו על או"ח סי' תנ"ט] ויתיישב בזה דעת קצת פוסקים עי' חק יעקב סי' תנ"ט וגם בזה כבר הארכנו במ"א

יט) (ע"ב) תוס' ד"ה ואין וכו' עי' לעיל (סט:) בצל"ח שם וכאן ובחי' שם

כ) (שם) גמ' רבא אמר תנאי היא וכו' עי' רש"י ותוס' שפי' דהכונה כיון שיש עוד תנאים אליבא דר"א ממילא י"ל עוד תנא שלישי אליבא דר"ה שסובר מן המודיעים וכו'. ולכאורה קשה דהרי י"ל ודאי רבא סבר ג"כ אין דר"ח לטמא כדלעיל (צג:) דקאמר עולא הכי ומשמע דלית מאן דפליג רק לעיל היינו דנימא טמא אף שבאמת אינו בדרך רחוקה מ"מ יהי' נקרא רחוקה כיון שאין יכול לכנוס בזה אמרינן מש"ה לא מיקרי רחוקה כיון דעכ"פ אינו ברחוק אבל לר"א דסבר מעזרה ולחוץ [וכו'] א"כ ס"ס הערל או הטמא הרי הוא באמת עכ"פ חוץ לעזרה וס"ס הוא במקום רחוק ואפ"ה סבר אביי אין דרך רחוקה לטמא זה לא ניחא לי' לרבא דס"ס הוא במקום רחוק וכיון דמשכח תנא לר"א דסבר ממקום אכילתו היינו חוץ לירושלים א"כ משכחת שפיר בערל וטמא שהם תוך ירושלים ולא הוי ברחוק מש"ה חייבין וא"צ תנא שלישי והבן

אך יראה דהוקשה להו לתוס' הרי ערל ג"כ יכול לכנוס לעזרה דוקא ר"ע סובר ערל הוי כי טמא עי' חגיגה (ד:) וביבמות ר"פ הערל א"כ ע"כ רבא ל"ל כלל הך דרך רחוקה לטהור וכו' א"כ הקשו שפיר. אך לפ"ז קשה א"כ מאי הקשו תוס' ד"ה ואין דרך וכו' טמא וערל חייב וטהור פטור ומאי הקשו מערל עכ"פ בשלמא מטמא הקשו שפיר דהרי טמא באמת לר"א היא בדרך רחוקה אבל מערל לא קשה דאם הוא באמת בדרך רחוקה פטור. אך אפשר כיון דס"ס חזינן דאין לטמא אף שהוא באמת ברחוק א"כ כמ"כ ערל. וגם צריך להבין מה שהקשו תוס' מטמא לאחר שיטהר וכו'. ועי' מהרש"א שפי' אחר שיטבול ע"ש. וקשה מאי הקשו תוס' לפ"ז הרי טבול יום ג"כ אין דרך רחוקה לטמא וחייב. ואפשר כוונתם לא באותו אדם עצמו אלא טמא חייב בדרך רחוקה וטהור פטור וצ"ע. ועדיין קשה לרבא דל"ל דרך רחוקה וכו' א"כ לפ"ז תיקשי איך שוחטין על טבו"י אף דשרץ הא הוי דרך רחוקה וגם טמא שרץ אף שלא טבל חייב כרת אם לא שחטו פסח הא הוי דרך רחוקה אך י"ל רבא סבר כל שאינו יכול לכנוס בשעת אכילה וכר"י לעיל (צב:) אך עדיין קשה הרי לפ"ז לר"א עכ"פ דאית לי' דרך רחוקה מעזרה ולחוץ א"כ לדידי' ודאי טמא שרץ אף אחר טבילה ומכ"ש קודם טבילה פטור מכרת א"כ קשה לעיל (סט:) דפריך הש"ס לר"א מהא דטמא שרץ דמרבינן מוהאיש וכו' דחייב כרת וע"כ היינו משום דסבר הש"ס דאין מי שיחלוק אהא כמ"ש תוס' לעיל (צב:) ד"ה אלו פטורין וכו' וא"כ הרי ר"א דמתני' ע"כ פליג וכבר כ' זה לעיל בחי' (דף ס"ט) הנ"ל ועי' צל"ח שם הקשה ג"כ זה ושם הארכתי

כא) אכן נראה לישב עפמ"ש לעיל דף הנ"ל לפרש כונת תוס' ד"ה מיחזי חזי יכו' שהקשו הא ערל נמי חזי ועי' מהרש"א שם. וכ' שם אף דאסיר לשחוט על ערל מ"מ ס"ם קשה הא הוא בדרך רחוקה ואי משים אין דרך רחוקה לטמא הרי הקשו תוס' כאן בד"ה אין דרך יכו' וכי עדיף טהור וכו' ות"ל נישום כל הראוי לבילה וכו' [ועי' צל"ח לעיל דף ס"ט הנ"ל שהקשה מאי שייך משום ראוי לבילה ת"ל א"כ מ"יד ודאי ראוי לבילה ומדוע חייב כרת ע"ש. ע"כ צ"ל דס"ס מזיד מדוע באמת אין עושה פסח משא"כ טהור שהיא בדר"ח שיש