פתח הבית חלק א קכג

לעיל. וא"כ ע"כ צ"ל כנ"ל. אך אין מוכח די"ל כאשר הבאתי לעיל דף פ"ט ואין להאריך

ד) (שם) מתני' שאלו פטורין וכו'. עי' רמב"ם בפי' המשנה ובחיבורו שפסק דטמא וכו' אף אם לא עשה פ"ש פטור אף לרבי ע"ש. ולכאורה כפי הנראה דהי' קשה לו פשיטא דטמא וכו' פטור הרי לא גרע משגג או נאנס. אך לא נראה דהרי לא כתיב בקרא בשגג וכו' דעושה פ"ש רק יליף מהכא. ובחיבורי על הק"פ כ' בזה ואין עת האסף פה

ה) (שם) גמ' מכלל דאי בעי עביד וכו' לכאורה קשה הרי יכול לבוא בצבים ופרדים וא"כ ס"ס יכול לעשות אך יראה דז"א דא"כ למאי הלכתא נקט התנא ולא עשה וכו' פשיטא דאם עשה בראשון לא יעשה השני בשלמא אם קאי על אונן חייך שפיר טמא וכו' או אונן כן בסיפא שגג או נאנס או מזיד אבל אם ולא עשה דרישא קאי אדרך רחוקה למאי צריך זה פשיטא אם עשה כבר לא יעשה עוד. ומטעם זה ל"ק ג"כ על הרמב"ם שסובר דר"ח היינו כל שא"י לכנוס תחילת זמן שחיטה. א"כ מאי פריך הרי יכול לבוא ולעשות אח"כ. א"ו כנ"ל. ועי' צל"ח שפילפל בזה בקו' זו בתי' שונים. ולדעתי א"צ וק"ל. ובגוף הדין אם נימא כיון שלא הי' באפשרי לעשות בתחילת זמן שחיטה אפשר שוב לא יעשה אח"כ. כדומה כ' בזה בחי' על הק"פ

ו) תוס' ד"ה ה"נ אונן וכו' ולעיל ה"מ למינקט העמידו וכו' בנקבר קודם חצות וכו'. לכאורה זה צריך ביאור. ועי' לקמן דף צ"ח ומ"ש שם. ובחי' על הק"פ ע"ש

מה ששייך לדף (צא:) מתני' האונן וכו' ודברי רש"י ותוס' אשר יש לפלפל בזה בהך דדף (צב.) אונן לא העמידו וכו' ובדף (צח.) חצות קבעי' וכו' הארכתי בחי' להל' ק"פ ע"ש

ז) דף צג ע"א בתוס' ד"ה ר"ע לטעמי' וכו' עי' שעה"מ פ"ו מהק"פ שם כ' די"ל ר"ע דריש לה מכח קו' תוס' לקמן ד"ה דאי בעי למיעבד וכו' ע"ש שהאריך ובחי' שם כ' בזה

ח) ד"ה דאי בעי למיעבד וכו' בסה"ד ואיידי דתני סיפא חייבין וכו' לפי הנראה הפי' בתוס' דא"כ למה נאמר קאי ודאי על דרך רחוקה ואי משום דקמל"ן אם זרק לא הורצה י"ל חדא מיניי' נקט התנא. רק הוקשה להו איך שייך הלשון פטור מכרת דמשמע אי עביד מהני לכך כתבו איידי וכו'. ואל יהי זה דוחק בעיניך כי כן נראה. ועי' צל"ח שהבין פי' אחר בתוס' והוא דא"כ למה נאמר קאי על טמא ע"ש ולא נראה. גם מ"ש כמה פעמים בסוגיא זו דלפי מ"ש תוס' איידי וכו' י"ל מתני' אתי כמ"ד אין שוחטין וכו' ואפ"ה ניחא דתני ואלו פטורין משום איידי וכו' זה לא נהירא דאיך תאמר אלו פטורין וטמא חייב ומאי שייך איידי בזה דהרי התנא נקט בהדיא א"כ למה נאמר טמא ודרך רחוקה ועלי' קאי אלו פטורין וק"ל

ט) ד"ה אלא למה נאמר וכו' לר"י ל"ל קרא וכו' ונ"ל קצת די"ל כל עיקר טעמא דר"י דסובר דתלי' בזמן אכילה משום דהי' קשה לו אי יכול לכנוס בשעת שחיטה ע"י סוסים ופרדים אמאי יפטר זה ודאי לא מיקרי דרך רחוקה ובפרט לדעת הרמב"ם לקמן דסובר דתלי' בתחילת זמן שחיטה לכך הוכיח דתלי' בזמן אכילה. וא"כ אי לאו הך קרא ס"ד באמת דתלי' בזמן שחיטה וק"ל. ויתר הדברים השייכים לענין שוחטין וזורקין כ' לעיל פ' אלו דברים ע"ש

י) בא"ד ונראה לרשב"א וכו' עי' מהרש"א וכונת קו' כיון דע"כ מאן דפליג אר"נ סובר דרך רחוקה כל שאין יכול לכנוס בשעת שחיטה וא"כ מנ"ל דר"נ פליג בהא. וקצת י"ל אף מאן דפליג אר"נ סובר [דתלי'] בשעת אכילה רק קרא אתי ליכול לכנוס בפרדים ואי משום דא"כ ל"ל ובדרך לא הי' וכו' כקו' תוס' י"ל דאי לאו ובדרך לא הי' וכו' הוי ס"ד מסברא אם יכול לכנוס בפרדים לא מיקרי רחוקה והוי אמרינן באמת ע"כ כר"נ ואין להאריך

יא) רש"י ד"ה תשלומין דראשון וכו' ואפילו עשה השני וכו' ועי' רמב"ם פ"ה שסובר אם עשה השני פטור ע"ש. ומאי דקשה לר"ש אמאי לא קאמר לקמן הזיד בראשון ועשה בשני לרבי ולר"נ חייב ולרחב"ע פטור עי' צל"ח. ועי' בחי' על הק"פ

יב) עוד רגע אדבר בענינים אלו ליישב דעת רש"י במתני' ד"ה א"כ למה נאמר וכו' דמשמע מרש"י דצריך קרא בטמא דלא שבקינן לי' וכו' ות"ל מאיש לפי אכלו כמו שהקשו תוס' ד"ה דאי בעי למיעבד וכו' דהרי מתני' אתי כמ"ד שוחטין וכו' וכמש"כ תוס' במתני' ד"ה אלו פטורין וכו' וכאשר כ' לעיל. גם מה דקשה דבמתני' תני למה נאמר טמא וכו' לפוטרו מהכרת וטמא לא צריך לענין כרת רק משום איש נדחה וזה דוחק. גם קו' תוס' ד"ה אלא למה וכו' למ"ד לפי שא"י לכנוס בלילה א"כ ל"ל קרא ת"ל מאיש לפי אכלו וכו'. ונ"ל קצת אחר שנקדים מה שכ' כמה פעמים בענינים אלו דהשאג"א בתשו' (סי' סו) הקשה למ"ד שוחטין וכו' א"כ ס"ס קשה מה שאלו הטמאים למה נגרע ומשה אמר עמדו ואשמעה וכו' ות"ל מאי ספק בזה הלא א"י לאכול בלילה וכן הקשה הרשב"א בחי' לסוכה (כה:) ושם כ' הא דשאלו הנך תנאי מי הי' אותן טמאים כולם סוברים דרשא דר' יצחק דהי' יום השביעי דאי ביום אחד משאר ימים א"כ תיקשי מאי שאלו כלל למה נגרע וכי לא הי' יודעים שאסורים עד שהוצרך משה לשאול מה' א"ו שהי' ביום השביעי ושאלה גדולה שאלו ולכך נחלקו תנאים מי הם אלו ששאלו זה דאל"כ אטו מי לא היו טמאי מתים במדבר א"ו כנ"ל. ולכך שאלו מי הם האנשים אלו החשובים ששאלו שאלה גדולה ע"ש. והא דקאמר לעיל (צ:) סבר לה כר"י. אף ר"ע וריה"ג סוברים כן דאיתרמי שלא היו מזים בתחילה עד עשרה והי' ע"פ שביעי שלהן והא דנקט לעיל ר"י משום דאמר להדיא כן ע"ש. ולכאורה קשה א"כ ס"ס קשה למ"ד שוחטין וכו' א"כ תיקשי הנך קו' הנ"ל מאי שאלו הטמאים ומאי הוצריך משה לשאול. וע"כ צ"ל מ"ד שוחטין לא חשיב זה לקו'. ואפשר משום דנהי דכתיב איש לפי אכלו מ"מ אפשר דוקא אם אין ראוי לאכול מצד עצמו כגון חולה או זקן אבל אם אין ראוי מצד איסור ס"ד ש"ד כאשר כ' לעיל דוקא הנך תנאי ר"ע וריה"ג ור"י דשאלו מי היו ע"כ דסברי דאי לאו יום השביעי אין מקום לשאול וכסברת רשב"א הנ"ל

ומעתה ניחא הכל מתני' דאתי כמ"ד שוחטין וכו' שפיר כ' רש"י הרי צריך קרא דאי בעי למיעבד לא שבקינן וכו' דלמ"ד שוחטין וכו' ע"כ אין זה פשיטא מדנסתפק משה ושאלו טמאים. וגם לא קשה קו' ב' הנ"ל איך תני טמא למה נאמר לפוטרו מהכרת ת"ל פשיטא. ולהנ"ל ניחא דהוי ס"ד דטמא שפיר עושה פסח ונהי דלא צריך לפוטרו מכרת אלא בלא"ה לאשמעינן דלא ליעבד כנ"ל מ"מ שייך הלשון לפוטרו מכרת

ומעתה מיושב ג"כ קו' תוס' ד"ה אלא למה וכו' די"ל שפיר אצטריך דרך רחוקה לפוטרו מכרת על שהרחיק עצמו ואי דא"כ מאי פריך למה נאמר דאי בעי למיעבד וכו' הא שפיר קאמר לפוטרו מכרת על שטימא עצמו וכו' והתוס' לשיטתם אזלי שכ' ד"ה דאי בעי וכו' דהא דפריך הש"ס למה נאמר וכו' היינו איך שייך לפוטרו וכו' הרי אי בעי למיעבד לא מצי וכו'. ולהנ"ל י"ל הפי' לעיל