פתח הבית חלק א קכא

יפה במגע הואיל ובלא"ה אסירי א"כ מה"ט הי' לנו להצריך גם לערל טבילה וצ"ל דא"כ הי' לנו להחמיר ג"כ לטומאת שבעה ולהצריך הזאה וכולי האי לא עבדינן ובשלמא התם באונן ומחוסר וכו' אינהו ודאי נזהרו מטומאת שבעה כיון דידעו דבלילה יהי' מותרין משא"כ בערל וק"ל

ועי' ברמב"ם פ"ו מהק"פ שכ' סתם ערל מותר ולא כ' שצריך שיטבול ע"ש

עיין לח"מ שהקשה על הרמב"ם שכ' אונן צריך שיטבול אמאי לא כ' ג"כ במחו"כ ע"ש. ונ"ל כיון דעיקר הטעם שמא נגע בטומאה ועי' לעיל (נ"ט תוס' ד"ה עשה דפסח וכו') שהקשו שם נימא בעידנא דמעיקר לאו וכו' ותי' לחד תי' ששחטו את הפסח כבר וא"כ מקיים העשה עכשיו ע"ש. ומעתה י"ל ע"כ בטלו רבנן טבילה זו דמחוסר וכו' במקום פסח דאל"כ אם נזדמן שלא הביא זה כפרתו עד אחר תמיד א"כ ע"כ צריך לשחוט תחילה הפסח משום קו' תוס' הנ"ל. וא"כ אם נאמר לו לטבול אחר שיביא כפרתו א"כ יאמרו הפסח נשחט על טמא שרץ לכך אף אם הביא כפרתו קודם התמיד דיכול לטבול ולשחוט אח"כ הפסח לא חלקו חכמים משא"כ באונן יכול לטבול ואח"כ לשחוט הפסח וק"ל

נו) (שם) בגמ' ערל הזאה ואיזמל וכו' הרמב"ם פ"ו כ' טעם לדבר הזאה הואיל והוא ביום י"ג. לדעת הרמב"ם דאין שוחטין על טבו"י של טמא מת א"כ עדיין אין זמן פסח. וגבי ערל כ' הטעם משום דעדיין אינו חייב במצות קודם טבילה. והוסיף עוד דאינו חייב לטבול עד שיבריא ועי' בכ"מ שתפס לעיקר טעם הראשון לכך תמה על הראב"ד ע"ש. ולדבריו קשה ל"ל לרמב"ם טעם ב' הואיל ואינו חייב וכו' וק"ל

נחזור לענינינו הראב"ד השיג על הרמב"ם ופי' הלח"מ דבריו היינו דהי' סובר כונת הרמב"ם הואיל ועדיין לא שחטו הפסח לזאת הקשה ממצורע. ותמהו עכ"פ על הראב"ד הרי כונת הרמב"ם ברור הואיל והוא ביום י"ג ע"ש. ולדידי קשה טובא לדעת הרמב"ם מה טעם יתן באיזמל אמאי העמידו דבריהם במקום כרת דהא מילת בניו מעכבו ועי' רש"י היטיב [אח"ז ראיתי כי אין זה קו' דבלא"ה דברי רש"י צ"ע קצת די"ל כיון שהוא אנוס ממילא מותר לשחוט הפסח ואין מילת בניו מעכב עי' בחי' פ"ט מהק"פ ע"ש אף דקשה א"כ מאי במקום כרת איכא הא חיוב אב למול את בנו אינו בכרת. צ"ל כיון דמ"מ בגוף מילה איכא כרת שייך לומר כן. וא"כ לא קשה כלל על הרמב"ם וק"ל. ומה שיש לישב דברי רש"י הארכתי שם בחי' הנ"ל ועי' שעה"מ שם ע"ש]. ועוד קשה לי לדעת הרמב"ם עי' בעירובין פ' הדר (ס"ח.) גבי האי ינוקא דאישתפיק חמימי וכו' דאמר אביי התם בעינא לאתובי למר הזאה וכו' ומאי פריך שאני הזאה דאין זמן פסח עדיין וכבר הארכתי בזה פ' אלו דברים ע"ש. ונ"ל ודאי עיקר כונת הרמב"ם משום בעידנא דמעיקר וכו' רק אילי הי' בי"ד והי' הדין שוחטין על ט"ש או על ט"מ דהא לדעת הרמב"ם תלי הא בהא אם אין שוחטין על טמא שרץ או על טמא מת בשביעי שלו ג"כ אין שוחטין על טבול יום של טמא מת וא"כ אילו הי' שוחטין על ט"מ בשביעי א"כ הי' לנו לשחוט הפסח תחילה ואז הי' שפר בעידנא וכו' כמ"ש תוס' לעיל (נט) כנ"ל ולכך כ' הרי הוי בי"ג וק"ל. וא"כ קו' הראב"ד שפיר מן מצורע. אכן לדעת הרמב"ם י"ל שפיר כיון דשוחטין על טבו"י של בעל קרי א"כ שחטינן הפסח תחילה והוי שפיר בעידנא דמיעקר וכו' ומיושב הכל היטיב וא"ל א"כ אמאי התירו בית הפרס ת"ל בעידנא וכו' ז"א דהרי כ' תוס' לקמן דאף לשאר מצות מותר ע"י ניפוח רק עיקר החידוש הואיל ואם אכל פסח בטומאה חייב כרת וא"כ אז וקיים שפיר העשה והבן זה. ומה שיש לפקפק ע"ז דא"כ הי' לו לרמב"ם לבאר גבי מצורע דצריך שישחוט הפסח תחילה י"ל בקל. גם י"ל כיון דיכול לשחוט הפסח תחילה וע"כ ידחה דברי חכמים ע"כ לא חילקו חכמים כלל והתירו לגמרי וק"ל

נז) (שם) בגמ' אונן הא דאמרן וכו' בחי' להלק"פ הארכנו הרבה וכאן נזכיר רק מה דקשה איך תאמר אונן לא העמידו דבריהם וכו' ות"ל אף אי הוי דאו' הי' ג"כ הדין שמותר לאכול משום דאתי עשה שיש בו כרת ודחי הלאו דלא אכלתי באוני ממנו ואי משום דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש הרי יראה מתוס' זבחים (לג: ד"ה לענין מלקות וכו') שהקשו שם הא אין עשה דוחה ל"ת ועשה ותי' משום דעשה שיב"כ דחי וכו'. ואכתי תיקשי מל"ת שבמקדש וע"כ משום דפשיטא להו דעשה שיב"כ דחי ומש"ה לא הקשו רק מכח עשה ול"ת ואפ"ה תי' משום עשה שיב"כ. ועי' זבחים (ק':) תוס' ד"ה אמר ר"ח וכו' שם הקשו באמת איך מוכח מר"ש דאנינות לילה דרבנן דילמא אף אי דאו' הא עשה דפסח דחי יע"ש. וע"כ דפשיטא להו דלא אמרינן בכי הא אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש. אך תוס' כ' שם זה דאם נימא דדוחה עשה דהקרבה באנינות א"כ מנ"ל דסבר אנינות לילה דרבנן אבל עכ"פ קשה הכל טעמא מאי אמאי לא דחי דהרי ודאי עשה דחי ולא אמרינן אין דוחה עשה שבמקדש דהרי מבואר לעיל (נ"ט.) מחו"כ מביא כפרתו אחר תמיד ודחי עשה דפסח עשה דהשלמה. ואי משום די"ל ל"ת עדיף א"כ מאי הקשו כלל מאנינות לילה הרי אי הוי דאו' הוי לאו וע"כ דסברי דאין לחלק בעשה שיב"כ א"כ קשה הכל טעמא מאי וכבר כ' זה בחי' על הק"פ פ"ו ה"ט ע"ש

גם הקשינו שם לפי המבואר בזבחים למסקנא שם (ק"א:) אמר רבא כאן ששחטו וזרקו עליו קודם שמת לו מת וכו' א"כ הא דאונן טובל ואוכל פסחו היינו ששחטו וזרקו וכו' קודם שמת לו מת א"כ קשה מאי עשה שיב"כ איכא הרי כבר שחטו. ונהי דקאמר התם קסבר אכילה מעכבא עי' תוס' שם שפי' הכונה מעכב אם אינו ראוי לאכילה ע"ש א"כ ס"ס ליכא כרת. ולרמב"ם ניחא שפי' שם שחטו קודם שמת וכו' היינו שלא נודע לו אז וא"כ ניחא. אך לפ"ז א"כ אם באמת שחטו קודם אסור לאכול בלילה. וזה לא משמע מפוסקים. וע"כ צ"ל ס"ס כיון דאיכא כרת בשחיטה אם אין ראוי לאכול שוב לא חלקו חכמים ואף אם הי' ראוי בשעת שחיטה התירו לו חכמים גם אם נעשה אונן אח"כ ולפ"ז ניחא דאילו הי' דאו' לא הי' מותר וק"ל

נח) (שם) מצורע וכו' עי' תוס' ד"ה ואמר ר"י וכו' ועי' תוס' זבחים (לג.) שם צידדו קצת לומר די"ל דפליגי אי ט"י דזב כזב דמי ע"ש. ולכאורה קשה אם נאמר דהברייתא סברי דהוי דאו' א"כ מאי קאמר דהוי עשה ת"ל זב למחנה לוי' הוי עשה ול"ת [וכן הקשו תוס' זבחים (ל"ב:) בד"ה ור"י אמר וכו'] אך י"ל אפ"ה דתי וכאשר כ' לעיל דעשה שיב"כ דחי עשה ול"ת [ובאמת דברי תוס' דלעיל סותרין לדברי תוס' הנ"ל וק"ל] ועכ"פ קשה לי גם כאן מאי קאמר לא העמידו דבריהם במקום כרת וכו' ת"ל אף אי הוי דאו' ג"כ הוי דחי ע"ש. אך י"ל דנ"מ שמותר לילך להר הבית אף קודם שנשחט הפסח דבעידנא דמעיקר וכו' עדיין לא קיים עשה. ולחד תי' בתוס' לעיל (נט. ד"ה אין לך וכו') שכ' דוקא אם שחט פסח קודם וכו' ע"ש. א"כ ניחא דבדרבנן מותר אף תחילה וכו' וק"ל

אך לפ"ז א"כ קשה הרי מסיק שם בזבחים רבינא אמר לענין מלקות וכו' וכ' תוס' משום דעשה דחי וכו' א"כ ע"כ איירי או ששחטו פסח תחילה או דעשה שיב"כ א"ל בעידנא וכו' וא"כ הדר קשה אף אי הוי דאו' אפ"ה דחי כמו ביאה במקצת. אך י"ל דסבר רבא כתי' קמא