פתח הבית חלק א קכ

לענין קדשים עשאו משום חזקת כשעת מציאתן ודאי א"כ ניחא שפיר והבן

עוד כ' התב"ש שם די"ל כאן איכא עוד חזקת חיוב פסח ע"ש אך לפ"ז א"כ בגל ארוך נמי נימא הכי ודאי טמא משום חזקת חיוב פסח וי"ל וק"ל

עוד הקשה התב"ש הרי שם תנן בסיפא ומודים חכמים בראוהו חי מבערב דטהור וע"כ לפ"ז רישא איירי שהי' ספק אם הי' חי כלל כגון שהי' מת קטן והוי ספק נפל א"כ כאן דלא איירי בהכי מאי מתרצי תוס' ותי' דשאני הכא דמשעה שנפל עליו גל איתרע החזקה ע"ש. והט"ז הנ"ל דחה זה ע"ש. ובחי' למס' כתובות בסוגיא דהי' בה מומין ובקונטרס דין כל ספק הנולד ברשותו בס' פתח הבית כ' בזה הרבה. וגם גוף דברי תב"ש דחוקים במה שכ' דרישא דהך דטהרות איירי בספק נפל. ושם הבאנו דעת הח"צ שתי באופן אחר ע"ש. ועי' רמב"ם בפי' המשנה ובחיבורו פ"ג יראה שפי' כאן המפקח את הגל היינו לבקש אם מת שם ומוציאו לקוברו וכדומה אבל לא נסתפק כלל בחי ע"ש. וא"כ לא קשה כלל קו' תוס' וק"ל והתימה אשר מפרשי הרמב"ם לא נתעוררו בזה

וקצת הי' מקום ליישב קו' תוס' ולומר דבאמת הוי רק ספק כאן ואפ"ה חייבים לעשות פסח שני עכ"פ מספק וכקו' הלח"מ פ"ד. דהרי (מדברי) תוס' לעיל (פט. ד"ה אימור וכו') כ' רק משום דיעשו רובם שלא כהוגן משא"כ כאן קשה יתנה בשלמים מספק ועי' מש"כ לעיל שם דהפי' בתוס' קצת על אופן אחר] ואפ"ה קאמר שפיר ר"ח בגל ארוך פטור מפסח שני לא כפרש"י משום דלא אפשר להביא אלא הטעם משום דהוי ס"ם ספק שמא הי' חי אז ושמא לא הי' באותו מקום וק"ל וכבר הרגשתי בזה במ"ק] וקצת צריך ביאור [דיפטור[ כאן מכח ספק טומאה ברה"ר. ובזה י"ל ג"כ קו' לח"מ הנ"ל דכאן פטור מדינא ומדוע יחמיר להביא מספק כיון דספק טומאה ברה"ר אף רבנן לא החמירו לטמאות וק"ל

מט) שם גמ' ל"ש אלא בית האסורין של נכרים וכו' עי' רמב"ם פ"ב ופ"ג שם גבי מפקח הגל כ' לא ישחטו ואם שחטו יצא. וכן גבי בית האסורין של נכרי לא ישחטו ואם שחטו יצא. הנה ברמב"ם לא ביאר כלל החילוק בין לשחוט על אחרים עמו רק מחלק הכל בפני עצמו ונ"מ לענין דיעבד במקום דלא הוי רק חומרא בדיעבד כשר. וכ"כ בפי' המשנה בהדיא ע"ש. והנראה מזה דשפיר גרים כגירסא דידן ולא כירושלמי דאי כירושלמי א"כ מנ"ל בשל נכרי דבדיעבד מהני ועי' מ"ל וצ"ע לכאורה ועי' צל"ח

נ) עי' משנת דר"ע כ' במפקח גל דהוי מחשש טומאה לא הוי פסח עשה שיב"כ כלל דטמא אין כרת באם אין עשה פסח שני ע"ש

נא) (שם) מתני' ואפילו חבורה של מאה וכו' רש"י ד"ה אפילו וכו' ואין יכולין לאכול כזית בין כולם וכו' ומשמע מלשון זה שאם יכולין לאכול כזית בין כולם שפיר שוחטין אן שלא יאכל אחד כזית. והנה ודאי אם יכולין לאכול ביחד כזית מ"מ אין מן המובחר לשחוט עליהם דיבוא לידי נותר ולא עדיף מחבורה של נשים דלקמן דהוי ס"ד חשש נותר. עי' תוס' ד"ה והתנן וכו' או חבירה של גרים ע"ש לקמן ע"ב. אך עכ"פ מתני' לא איירי בהכי דאיירי בדאו' דומיא דרישא אין שוחטין טל היחיד לר' יודא והוא דאו' ואף דיעבד פסול וק"ל. אך גוף הדבר קשה הרי כל אכילה בכזית וממילא משמע דצריך שיאכל אדם אחד כזית וי"ל וק"ל

נב) תוס' ד"ה עשרה וכו' מדברי תוס' יראה דסוברים דהפי' שאין יכול לאכול כולו ומטעם נותר ולא הוי דומיא דרישא לר"י דאין שוחטין על היחיד דהוי מדינא ואף דיעבד פסול וק"ל ועי' רמב"ם (פ"ב ה"ג) כ' ואם אין כל אחד מהן יכול לאכול כזית אין שוחטין יכו'. וכ"כ בה"ה שחטו למי שאין כל אחד מהן יכול לאכול כזית הוי שלא למנויו. ועי' כ"מ שכ' שפי' פי' אחר במתני' ע"ש. והדבר נ"ע דהרי פסק הרמב"ם דאם שחטו לאוכליו ושלא לאוכליו כשר ימ"ש זה כיון דס"ס יש מהם שראוין לאכול כזית וא"כ אמאי פסול. ושם כתב בשם ספר לחם יהודא שכ' שם דצ"ל לכתחילה עכ"פ אין שוחטין לאוכליו ושלא לאוכליו וכ"כ בס' שיורי כנה"ג וזה צע"ג. וקצת הי' נ"ל כונתו אם אין יכולין לאכול כ"א מהן כזית היינו כי לא יגיע לכ"א כזית ואף דאם ירצו ימחלו זה לזה ויוכלו לאכול קצת מנהו כזית אפ"ה לא אמרינן הכי וצ"ע

נג) ע"ב גמ' אשה בראשון וכו' עי' רמב"ם ופ"ה ה"ח) שפוסק נשים בשני רשות ואפ"ה פוסק בפ"ב ה"ד עושין חבורה שכולה נשים וכו'. וקצת נ"ל דודאי צריך להבין ל"ל לש"ס למימר לר"ש במכסת נפשות לריבוי טפילה ת"ל ר"ש סבר נשים סומכות רשות ובני ישראל לא אתי למעוטי רק מחובה א"כ כמ"כ כאן. וצ"ל דא"כ כיון דלר"ש פסח שני ממעט אפילו רשות א"כ הדר ילפינן פסח ראשון משני ואף רשות לא היי לכך צריך ריבוי. וא"כ י"ל הרמב"ם לא פסק כהך דר"י דהכא רק פסק שפיר דאיש בפסח שני ממעט חשה רק דממעט לה מחובה ומש"ה אין דוחה שבת אבל רשות הוי וא"ל דא"כ אמאי עושין חבורה לעצמן ז"א דע"כ צ"ל לדעת הרמב"ם יהי' הפי' איך שיהי' דכיון דהוי רשות מותר לעשות חבורה בפ"ע וק"ל

ובאמת דברים אלו יש לפקפק עליהן דלא פליגי ר"י ור"י ור"ש גבי נשים סומכות אי משמעות דקרא ממעט מחובה או אף מרשות רק דהתם ליכא איסורא בסמיכה רק משום דמיחזי כעובד בקדשים ובהכי פליגי אי אמרינן כן אי לא, אך עי' במג"א בה' נשיאת כפים סעי' א' שכ' ג"כ אי זר עובר בעשה בעלותו לדוכן תלי במחלוקת ר"י ור"ש הנ"ל, ובאמת גם שם השגנו עליו מטעם הנ"ל, ועכ"פ צ"ל דהמג"א סובר דפליגי במשמעות דקרא וק"ל

בכל סוגיות אלו משמע דא"צ לזכות לחבירו בפסחו דהיינו שיעשו משיכה או שאר קנין רק למנותו וק"ל, ובקונטרס שליחות בס' פתח הבית ובחי' על רמב"ם הק"פ כ' בזה

ועי' לעיל (פ"ח.) שם הבאתי דברי תוס' בנדרים שכ' לענין קטן הואיל ואינו מחויב לעשות פסח אינו כלל בכלל איסור שלא למנויו ע"ש. לכאורה יראה כאן דאשה שאינה מחויבת אי לאו דרבי קרא לטפילה הוי שלא למנויו, וכן עכ"פ אף דהוי רשות בעי למנויו וצ"ע

נד) בתוס' ד"ה אי נימא מאיש וכו' עי' מהרש"א שהקשה לפמ"ש תוס' לקמן דקרא אתי לגלות כאן דאין שליחות לקטן א"כ תיקשי ת"ל מאיש שה לב"א ממעטינן קטן ושם מרבה שליחות א"כ ממילא ממועט קטן ע"ש, ובאמת י"ל אי לאו איש לפי אכלו וגו' הוי מוקמינן איש שה לבית וגו' למעוטי קטן ושם איירי דאית לי' שותפות וכו' ולא הוי ידעינן כלל שליחות ובס' א"ע הרגיש בזה ע"ש

נה) דף צב ע"א בתוס' ד"ה אבל ערל וכו' באמת צריך להבין קצת להמבואר בחגיגה (כא) אונן ומחו"כ צריכין טבילה לקודש. ומפרש שם (כד:) הואיל ואסירי אצרכו' טבילה. ועי' רמב"ם בה' אה"ט שביאר דחיישינן שמא לא נזהרו