פתח הבית חלק א קיט

א"כ דילמא בשאר טמאים אף בלא טבל שוחטין. והארכנו בזה לעיל פ' אלו דברים הרבה. ובחי' להק"פ וה' ביאת מקדש. ועי' שעה"מ שהבאתי שם. אולם נכתוב כאן מה שנראה דרך פלפול עי' לעיל (סט.) תוס' ד"ה שוחטין וכו' שהקשו למ"ד שוחטין וכו' א"כ קרא לא איירי בשביעי א"כ קשה ל"ל כלל קרא דטמא נדחה ת"ל מאיש לפי אכלו והרי אינו ראוי לאכילה. ותי' דאתי לאשמעינן דעושה פסח שני ע"ש. ועי' תשו' שאג"א (סי' ס"ה) שתמה ס"ס אמאי שאלו הטמאים כלל למה נגרע הרי מבואר איש לפי אכלו. וכן הקשה הרשב"א בחי' לסוכה (כה:) וגם למה אמר משה אשמעה מה יצוה ה' לכם הלא אין כאן מקום ספק כלל ע"ש. וע"כ צ"ל בתוס' וכן שאר הראשונים שלא הקשו זה כלל דנהי דהטמאים ידעו שא"א להם לעשות פסח זה מ"מ קשה בעיניהם להיות בטל ממצוה זו לגמרי ופן יהי' להם מועד אחר ואדרבה כן משמע מדכתיב ולא יכלו לעשות פסח וכו' א"כ יראה דזה הי' פשוט להם דאסור להם לעשות פסת ראשון וק"ל

ומעתה יראה להכריח הכל דשפיר הכריח הרמב"ם דינו דאף טבל לא מהני במת מדכתיב איש איש כי יהי' טמא וגו' וטמא משמע אף טבו"י וכמו שהקשו תוס' באמת רק קאמר ממאי דהכי היינו דילמא הלשון לנפש מרמז שלא הי' יכולים לאכול לערב ולכך מביא מהך דר"י וכו' ושם ג"כ כתיב טמאים לנפש וגו' ושם הי' ביום השביעי וקרא להם טמאים וכו' ואי משום דס"ס שפיר מרמז בהך דלנפש דאין ראוין בלילה ומשום חסרון הזאה. ז"א. עי' שעה"מ פ"ד מה' ביאת מקדש שם כ' להדיא דמשום חסרון הזאה לא מיקרי אין ראוי בלילה כיון שמן התורה מותר רק מבטל אכילה יע"ש ושם הארכתי בפי' הסוגיא דריש א"ד לעיל ע"ש. ומש"ה הוכיח דבתיבת לנפש אין ממועט שביעי א"כ כמו כן איש אשר יהי' טמא לנפש סתם אף שביעי ואף טבל וכמו שהקשו תוס' כנ"ל. אך עדיין קשה מדוע לא יכלו הטמאים לעשות הפסח וכי פשיטא להו זה דטבילה לא יועיל ואמאי הרי ראוי לאכילה בלילה א"ו משום חסרון טבילה הי' דהרי ס"ס לא טבלו דבעינן גם טבילה אחר הזאה ונהי דהזאה הוי רק מדרבנן ס"ס הא לא טבלו. ועי' תוס' מגילה (כ.)

ומעתה מוכח שפיר הנהו תרי דינים דבשאר טומאות קידם טבילה אין שוחטין דהרי אותן טמאים אף קודם שנאמר להם חידוש דין דטמא מת לא מהני טבילה אפ"ה ידעו שא"א לעשות פסח וע"כ מטעם מחוסר טבילה וכמ"כ שאר טומאות ומדכתיב כי יהי' טמא וגו' מוכח בטמא מת אף טבילה לא מהני והבן

מג) ועפי"ז יש ליישב דרך פלפול ג"כ מה שהקשו על הרמב"ם מהא דלעיל (סט.) דקאמר שם ר"ע הזאה תוכיח וכו' ות"ל הא אף אם יטבול לא יועיל. ועי' במקומות הנ"ל מ"ש ליישב ובשעה"מ הנ"ל. ולהנ"ל י"ל דמ"מ פריך ר"ע שפיר דהרי חזינן קודם שאמר ה' הי' יודעים כי טמא בלא טבילה ולא הי' יכולים לטבול משום הזאה וא"כ הכל טעמא מאי אמאי לא יזו ואין להאריך כי כ"ז דרך פלפול ולשון הרמב"ם לא משמע כן

ועי' סוכה (כה:) שם בחי' הרשב"א יראה שהרגיש בקו' השאג"א הנ"ל ודחיקא לי' לפרש דאף שבאמת יודעין הי' שאסורין לעשות פסח מ"מ הי' קשה בעיניהם ע"ש. אך עדיין אין מוכרח וי"ל כפי' הנ"ל

ודע עוד דמסוגיא הנ"ל הכריח הרמב"ם דינא דידי' דט"מ אף טבל לא מהני דאל"כ מאי הוכיח הש"ס שם דעוסק במצוה פטור וכו' מדטמאו עצמם וכו', ות"ל הרי הי' יכולין לטבול א"ו כנ"ל. ועי' רשב"א שם בחי' מה שתי' בזה ע"ש: מד) (שם) בגמ' קמל"ן דשמשא ממילא ערבא וכו' לכאורה קשה ל"ל לש"ס הא כיון דרב מדאו' קאמר א"כ נימא דל"ח לפשיעה כלל, וי"ל ואין להאריך

מה) רש"י ד"ה קמל"ן ובמסרו לב"ד וכו' גם כאן קשה מנ"ל כלל חשש פשיעה וכן קשה לקמן בסוגיא אשר מסיק קמל"ן כדר"ש וכו' ות"ל דילמא ל"ח כלל לפשיעה. וצ"ל דפשיטא לי' להש"ס דבמחוסר כפרה דהוי הפסד ממון י"ל שפיר חיישינן לפשיעה. אך לפ"ז הא סגי במסרו לכהנים וא"צ לדר"ש ואי משום דנהי דבבעלים לא חיישינן לפשיעה אבל בכהנים חיישינן אכתי תיקשי למה שכ' תוס' בעירובין (לב:) דר"ש מצי סבר ג"כ דחזקה שליח עושה וכו'. ואפ"ה הוצרך לומר חזקה וכו' משום דרצה לתרץ אליבא דרב וכו'. ועי' צל"ח כאן שפי' כונתם משום דנהי דחזקה שליח וכו' היינו דהוי כמו בע"ד וכאן לרב אף בבע"ד חיישינן וכו' ע"ש. ולהנ"ל בבע"ד חיישינן משום הפסד. משא"כ בשליח וי"ל וק"ל

עוד י"ל כונת רש"י דנהי דקאמר ה"נ מסתברא וכו' היינו רק דאיירי בטבול אבל עדיין אין מוכח דהוי דאורייתא אלא שמא פשע וק"ל

מו) תוס' ד"ה בשמיני פשיטא וכו' מה שלא כ' תוס' דרישא קמל"ן דלא אמרינן מחוסר הערב שמש. עי' צל"ח שתי' דכאן הא חזינן דהוי פשיטא לי' במחו"כ ומכ"ש במחוסר טבילה. אך הקשה אמאי לא תי' הש"ס לעיל קמל"ן דלא חיישינן שמא תסתור וצ"ל בלא"ה משני שפיר,. ומאי דקשה מאי קאמר לעיל ה"נ מסתברא וכו' אמאי לא קאמר אגב. וצ"ל המקשה דלעיל הוי דחיקא לי' אגב וק"ל

מז) דף צא ע"א ד"ה שהי' טמא מתחילתו וכו' עי' בלח"מ (פ"ד ה"א) שהקשה שם גבי מפקח הגל אמאי לא מייתי פסח ומתנה כמו גבי האומר שחטתיו שלא לשמה ע"ש. וקצת נ"ל די"ל באמת גבי מפקח הגל הוי ס"ס שמא הי' חי ואת"ל מת שמא לא האהיל על אותו מקום והואיל והוי ס"ס לא שרינן איסור לכתחילה להביא שלמים שלא בסמיכה וכן שינוי מתנות משא"כ בגל עגול הואיל והוי רק חד ספק מייתי ומתני. ומיושב קו' תוס' וקו' לח"מ וק"ל

מח) עוד בתו' ד"ה שהי' וכו' דברי תוס' כאן צריכין ביאור רחב. ותחילה נאמר מה שהקשו נימא חי הי' וכו' לא ביארו אם הכונה ודאי חי הי' או נימא דתיהוי ספק ומספק פטור מפסח שני כמו גל ארוך דלקמן. ולקמן נזכיר קצת. והנה מה שתי' משום כל טמאים וכו' לכאורה צ"ע דהרי הא דכל הטמאים וכו' הוי רק לתרומה וקדשים כמבואר ריש נדה עי' היטיב שם. וא"כ וכי נימא דלחומרא יעשה פסח שני. ועי' ט"ז יו"ד (סי' שצ"ט) שם בדין ספק שמועה קרובה וכו' שם הביא דברי תוס' אלו והוכיח דע"כ הוי ודאי והטעם נהי דבעלמא חזקה קמייתא עדיף מ"מ זה שאני דסוף אדם למות יע"ש. ובמ"א הארכתי הרבה דיראה מדברי הפוסקים דאף כה"ג חזקה דמעיקרא עדיף. ועי' סוף קידושין גבי קידשה אביה בדרך וכו' דמוקמינן אחזקת קטנות. ועי' תשו' מהרי"ט ותשו' מהריב"ל. ועי' בעה"מ ריש האשה שנתארמלה בדין חזקת בתולה ע"ש. ועי' יו"ד (סי' א') באחרונים. ובנק"ה סי' שצ"ט הנ"ל. ועיקר הקו' על הט"ז הרי הך דכל הטומאות וכו' הוי רק לענין תרומה וכו'. ועכ"פ קשה על תוס' כאן

ועי' תב"ש מס' מ"ק שם כ' דאף דהוי רק מדרבנן אפ"ה מצינו כמה פעמים שהעמידו דבריהם במקום כרת וכו' ע"ש. ולכאורה צ"ע אטי מי חשבי' חכמים לודאי הרי רק החמירו מספק וא"כ הדר איך נעשה מספק פסח שני הרי הוי כמו גל ארוך. אך יראה דז"א דהרי עיקר הך דכל הטמאים וכו' הוא במס' טהרות ועי' תוס' עירובין (לו: ד"ה ר"מ) כ' שם דחכמים מטמאין אף ברה"ר וע"כ היינו ודאי דספק טומאה ברה"ר טהור וא"כ ע"כ