פתח הבית חלק א קיז

תמיד של ב"ע ופסח אחריו ובשלמא לקמן קאמר הש"ס שפיר דמתנה דאתי ספק עשה שי"ב כרת ודחי ספק עשה דהשלמה [כן צריך לפרש דבריו שם] משא"כ כאן הרי אפשר בתקנתא שיקנה לו אחר ע"מ וכו' וכ' דנ"מ אם לא ימצא אחר ע"ש ודבריו תמוהין דהרי באמת תוס' במנחות (מט. ד"ה תדיר ומקודש וכו') הקשו שם קו' זו על הא דלקמן ע"ש מה שתי' די"ל קודם הקטרת תמיד ש"ד. וביומא (כט ד"ה אלא) כ' לתרץ זה די"ל בפסח שני נשחט קודם תמיד היינו ע"ש. וכן הרגיש בשעה"מ הנ"ל ובצל"ח כאן. וגוף דברי הח"צ תמוהין קצת מה שסובר דמספיקא דחי עשה דהשלמה והבן. ולקמן נדבר בזה אי"ה

יט) (שם) גמ' נמצא פסח נאכל שלא למנויו וכו' לכאורה קשה הלשון הרי באמת לא יאכלו רק דא"כ נשחט שלא למנויו וכ"כ באמת הרמב"ם (פ"ג מהק"פ) נמצא פסח נשחט שלא למנויו ע"ש. אך באמת קשה לי על לשון הרמב"ם הרי יכול כ"א להימנות עם אחר שיתנה ויאמר אם מחויב זה פסח יהי' נשחט גם עליו ואם אין מחויב יהא נשחט רק על אחר אשר ודאי מחויב ואי משים דס"ס אם מחויב אסור לאכול מספק א"כ הי' לו לומר שלא לאוכליו וכו' ולקמן אי"ה נזכיר עוד מזה

כ) דף פט (ע"א) בגמ' ואי דלא עביד פסח וכו' ק"ק ס"ס יכול הכהן להימנות על הספק ואח"כ יחזור וישחוט לעצמו ויתנה בשלמים וא"כ ש"ד. אך בלא"ה פריך שפיר וק"ל

כא) (שם) וניתי במותר הפסח וכו' כ' קצת בחי' לה' ק"פ במה שפילפל הצל"ח כאן דהרי הרמב"ם לא הביא כלל דין זה דמותר הפסח נאכל רק יום ולילה. ודעתי עוד בל"נ אי"ה לעיין בזה

כב) בתוס' ד"ה וניטרחו ונייתי וכו' ועוד האיך ימכרוהו וכו'. ולכאורה קשה לתירוצם איך יתורץ קו' זו. וצ"ל פסח שאני וק"ל

כג) הרמב"ם פ"ד ה"א כ' אם אמר לו אחד שחטתיו שלא לשמו אם אין נאמן לו הרוצה להחמיר וכו' יביא פסח שני. ועי' לח"מ שתמה הא חזינן דלא מהני תנאי ותי' מכח קו' התוס' ד"ה הני מילי שמסקו עיקר הטעם דמוטב שידחה ספק כרת ממה שיעשו רובם שלא כהוגן וא"כ כאן דלא יעשו שלא כהוגן ניחא ע"ש. וק"ק לי אכתי אמאי לא ביאר הרמב"ם אשר צריך שימנה עמו עוד כהן וצריך לשחוט עוד פסח אחד מחמת ספק כיון שצריך להימנות כהן אשר עדיין לא הקריב פסחו וק"ל ובמס' ר"ה (כח:) הארכנו ע"ש

כד) בד"ה אימור וכו' עי' מהרש"א ודבריו תמוהין קצת ובחי' למס' ר"ה (כח:) הארכנו בזה

כה) בד"ה ואילו סמיכה פלוגתא דתנאי וכו' מה שיש לתמוה הלא לא מצינו פלוגתא דתנאי בזה. עי' שעה"מ פ"ג מה' פה"מ

כו) בד"ה ה"מ דיעבד וכו' ותימא וכו' הנה צריך להבין בשלמא מה שהקשו מן סמיכה ניחא דמוטב לבטל מצות סמיכה אם הוא שלמים משנבטל פסח לגמרי אם הוא חייב וכן מן ממעט באכילתו קשה שפיר אך מה שהקשו מן מתנות קשה דכיון שיתן רק מתן אחת א"כ עובר על לא תגרע וכאשר הארכנו בחי' לר"ה בסוגיא זו דבל תגרע לא שייך רק אם עושה חצי מצוה אבל אם אינו עושה כלל הוי רק ביטול עשה. עי' טורי אבן שם ושם הארכנו] וא"כ יעבור על ל"ת בחנם אם הוא שלמים ואם נאמר דכמו דעשה דוחה ל"ת א"כ חזינן דמוטב לעשות מצות עשה ולעבור על ל"ת א"כ כמו כן בספק אם יעבור על עשה או על ל"ת מוטב לעשות הקום ועשה כדי לקיים העשר בחד צד ולעבור על ל"ה בחד צד. וכן יראה שהוא דעת הח"צ שהבאנו לעיל דספק עשה שיב"כ דוחה לספק השלמה [אף[ דאם אינו פסח עובר בעשה דהשלמה בקו"ע אפ"ה מספק עדיף טפי לקיים עשה שי"ב כרת והבן זה אך לא נראה לי. גם לפ"ז תיקשי הא דאמרינן בב"ב (פא.) בקונה שני אילנות דא"א לו לקרות מספק דשמא לא קנה קרקע והוי מיחזא כשיקרא ע"ש. ואמאי הא שקר הוי לאו וקריאה הוי עשה א"כ שפיר טפי לקיים מספק העשה. אך זה י"ל דשקר יראה דהוי עשה ול"ת ואין להאריך. אך גוף הסברא לא נראה לי וצ"ע. אך יראה דדברי תוס' כאן עכ"פ ניחא דס"ס הך לאו דלא תגרע הוי בשב וא"ת שפיר נדחי אותו מספק ולא נבטל עשה מספק. וגם בלא"ה כבר כ' הט"א שם בר"ה הנ"ל ובחי' שם כ' ג"כ די"ל כה"ג לא שייך בל תגרע ממש. ומאי דאמר ר"א הרי עובר על בל תגרע היינו כלפי מה שאמר ר"י שעובר על בל תוסיף אבל באמת לא שייך בל תגרע אם עושה לאיזה טעם מספק ואכ"מ

או נאמר כונת תוס' דכל הני חמשה יחד עכ"פ אחד ודאי עובר בעשה ומש"ה נכון לדחות הל"ת דבלא"ה ע"כ צ"ל דכה"ג לא שייך וכי אומרים [לאדם[ חטא כדי שיזכה חברך כיון שלא פשע אידך. עי' תוס' חגיגה (ב: ד"ה כופין וכו') וכן בגיטין (מא) ובב"ב (יג) א"כ הוי שפיר עשה ודאית דוחה ל"ת ואף כמה ל"ת וק"ל

כז) בא"ד ממה שיעשו רובם שלא כהוגן וכו'. הנה כפי הנראה דוקא משום רובם אבל אם הי' שנים באמת יעשו פסח שני. וכן הבין באמת הל"מ (פ"ד מה' ק"פ) ומש"ה כ' ליישב דעת הרמב"ם שם. אך הקשה מהא דמפקח הגל דלקמן (צ"א.) מוכח אף באחד כן ע"ש. ולדידי קשה עוד ממה שכ' תוס' בחגיגה (ד. ד"ה אלא וכו') שם כ' מספק אין לנו לבטל מסמיכה וכו'. והביאו ראי' מהך דהכא וא"כ דבריהם סותרין. ע"כ נראה כונת תוס' דודאי בהך דהמפקח הגל וכו' ובחגיגה שם אמרינן מספק אין לנו לעשות מעשה לבטל מסמיכה רק כאן הוקשה להו טפי כיון דחד מניהו ודאי עבר בעשה א"כ שפיר י"ל עשה שיב"כ דוחה וכנ"ל. לכך הוכרחו לתרץ עכ"פ יעשו רוב שלא כהוגן והבן. ועדיין צ"ע

ועי' מהרש"א שהקשה אכתי יעשו כולם כדין שלמים וא"כ ועשה רק אחד שלא כהוגן ע"ש. ונבאר אחת לאחת הנה מה שהקשה מסמיכה היינו אשר יעשו סמיכה וכו' זה קשה טובא הרי אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש. ועי' טורי אבן בחגיגה הנ"ל ובחי' שם. אך אפשר המהרש"א סובר זה לא מיקרי ל"ת שבמקדש וצ"ע. אך בלא"ה קשה דאם יסמוך א"כ איך יעבור על ל"ת פן הוא פסח וא"כ עבר על ל"ת בחנם. ועי' ט"א הנ"ל כ' שם דמש"ה אין סומך טומטום מספק ע"ש. אך אפשר המהרש"א סובר דאפ"ה כיון שא"א לקיים העשה אם לא ע"י דחיית הל"ת מספק אף כה"ג דחי שפיר והבן. וגם מה שהקשה המהרש"א ממתני' היינו שיעשה הכל במתן ארבע א"כ ס"ם פן הוא פסח ועובר על ל"ת בל תוסיף. וצ"ל ג"כ כנ"ל. גם י"ל דלא שייך ב"ת כה"ג וכנ"ל. ואולם קו' הג' מן שפיכה וזריקה הקשה שפיר וק"ל. ועדיין צ"ע. ועי' תוס' זבחים (עה.)

לכאורה קשה לפי מאי דמסיק הש"ס לכתחילה מי אמר וכו' א"כ א"צ לומר הטעם משום שפיכה וזריקה ות"ל פשוט משום מתן ד' ואחת ובחי' למס' ר"ה הנ"ל הארכנו קצת. ועי' שעה"מ (פ"ד מהק"פ) שתמה על המהרש"א שכ' דיתן הכל כשלמים הרי פסח שנתן בזריקה לא יצא כמבואר סוף פסחים ע"ש. ולפ"ז ניחא די"ל משום מתן ד' וכו' הי' יכול לעשות הכל כשלמים וכקו' מהרש"א משא"כ משום זריקה וק"ל. אח"ז ראיתי בס' משנת דר"ע הרגיש בזה ובשאר דבריו שם יש לפקפק

כח) גם נזכיר דלכאורה קשה נהי דיצא במתן אחת וכן