פתח הבית חלק א קטו

ריש הנחנקין מ"מ ס"ס הא הוי פסיק רישא דלא ניחא לי' לכאורה. ומכאן י"ל הוכיח הרמב"ם דינו דפ"ר דלא ניחא לי' בשאר איסורים חייב ומש"ה לא פסק כהך דשמואל המתנדב יין מביא ומזלפו ע"ג אישים כאשר הביאו המג"א (או"ח סי' ש"ך) והארכתי בזה בתשו' ואכ"מ

קכז) דף פה ע"א בתוס' ד"ה כשהוא אומר עי' פסקי תוס' זבחים (צו) שם כתבו דכה"ג דלא אפשר בענין אחר לא שייך בעידנא דמיעקר וכו' ועי' מ"ל פ"י מהק"פ הביאו ובחי' הנ"ל הארכנו הרבה בזה

קכח) בא"ד והא אפשר ע"י גומרתא וכו' לכאורה הא משכחת בחל ט"ו בשבת דלא אפשר ע"י גומרתא ודאי. אך יראה דא"כ כיון דהי' יכול לעשות ע"י גומרתא מבעוד יום רק שלא עשה א"כ הדר הוי ע"י מקרה. וא"כ קשה הא בעידנא דמיעקר וכו' ושוב לא שייך סברת פסקי תוס' הנ"ל כיון דהי' אפשר באופן אחר ונזדמן רק שלא עשה מבעוד יום א"כ הדר הוי כמו שאר בעידנא וכו' וק"ל. וביתר פרטי דברים בענין אם להלכה עשה דוחה ל"ת שבמקדש או לא הארכנו שם בחי' לסוגיות תנור מקדש

עי' שעה"מ (פ"י מהק"פ) הקשה שם בשם הגאון מ' אברהם ברודא זצ"ל למאי דס"ד בחולין (יא) ללמוד מקרבן פסח דאזלינן בתר רובא דאל"כ שמא ניקב קרום וכו' א"כ מנ"ל דאסור לשבור עצם דילמא ה"ק קרא ועצם לא ישברו וגו' היינו דא"צ לשבור עצם כדי לראות אם המוח קיים אלא אזלינן בתר רובא ע"ש שתי' באופנים שונים. וקצת י"ל ג"כ דאי לאו דאסור לשבור הכל טעמא מאי מדוע לא יצטרך לשבור כדי להוציא המוח ולאכלו וק"ל. ובלא"ה הקו' היא רק דרך פילפול

קכט) עוד אחת נזכיר בענינים אלו דלכאורה יראה דמן התורה הא מחויב להוציא המוח ולאכלו משום דעשה ואכלו את הבשר קאי על הכל וכמו שהוכיח השאג"א וסי' צ"ו) כאשר הבאתיו לעיל דמדקאמר הש"ס יבא עשה וידחה ל"ת א"כ ע"כ העשה קאי על הכל א"כ אפשר אף עתה דגזרו רבנן קשה קצת מדוע עקרו הדאורייתא. ואף גם לרבא דאמר משום הפסד קדשים ג"כ ק"ק דאפשר טוב יותר להפסיד קצת בידים מלהיות הכל נותר (וזה יש לדחות] והנראה כמו שצידדו הראשונים גבי חמץ דמשהה כדי לבערו אינו עובר עליו ומותר אף לכתחילה לשהותו ועי' בשאג"א דיני חמץ שהקשה א"כ בנותר נימא ג"כ דמשהה כדי לבערו אינו עובר משום לא תותירו ע"ש. ולדידי יראה דהאמת כן דמשהה כדי לבערו אין עובר בנותר וניחא. וכן כ' לעיל (פג:) ע"ש

קצת צריך ביאור מנ"ל באמת דהמצוה לאכול כל הפסח דילמא המצוה רק לאכול כזית ונהי דממילא צריך לאכול כלו כדי שלא יותיר מ"מ לא הוי עשה וצ"ע

עי' שאג"א סי' צ"ו הנ"ל שפילפל בדין אם נימא פסח הוי עשה דלפני הדיבור יע"ש. וכ' בחי' לסוגיות תנור מקדש דלכאורה כיון דכתיב גבי פסח שני היינו לאחר הדיבור ג"כ ואין להאריך

קל) (שם) בגמ' כי קמבעיא לן ביוצא וכו' עי' רמב"ם (פ"ח מה' אה"ט ה"ה) שפסק שם הבעיא לקולא ועי' (פ"ה מה' פה"מ) שם השיג הראב"ד וכ' לחומרא עי' מ"ש שם בטעם הראב"ד ע"ש. ועי' מ"ל (פ"י מה' חמץ) שם כ' היכא דיתבטל הדרבנן לגמרי לא אמרינן ספק דרבנן להקל יע"ש א"כ גם כאן כן דאם גזרו על היוצא ואתה אומר ספיקא לקולא א"כ תתבטל לגמרי ומש"ה לחומרא והבן

עי' עוד שם ברמב"ם כ' פסח טהור משום בני חבורה זריזין ותמה המ"ל ל"ל הא כיון דפסק בקדשים ג"כ לקולא יע"ש. ונראה ליישב די"ל נהי דאם נגע טהור מ"מ לכתחילה לא יגע דעושה ספק בידים וכעין זה איתא בכמה דוכתי. וגם י"ל לפמ"ש היכא דתתבטל לגמרי ספק דרבנן לחומרא א"כ י"ל כיון דעכ"פ לא יגע לכתחילה יתקיים התקנה בהא ויש לפקפק בזה וק"ל. ולפ"ז ניחא שפיר דפסח כיון דליכא ספק מותר ליגע לכתחילה וכן מורה קצת לשון הרמב"ם גבי קדשים כ' הידים טהורים אם נגע וכו' וגבי פסח כ' טהור היוצא וק"ל

קלא) ע"ב לא קשיא כאן בשער עזרה כאן בשערי ירושלים וכו' עי' רמב"ם הק"פ שכ' שם דאף בבית גבי פסח ג"כ אגף עצמו כחוץ וזה צ"ע קצת דהרי לא שייך טעם הש"ס וצ"ע וק"ל: למדנו פ' כיצד צולין פה ברעסלא קודם פסח תוך אדר ראשון שנת תקע"ח לפ"ק. פרק שמיני

היום יום א' י"ד שבט תק"פ לפ"ק זכינו להתחיל עוד הפעם פ' דאשה ה' יזכינו ללמוד וללמד עד ביאת הגואל ב"ב

א) דף פז ע"א גמ' העבירם באומה אחרת וכו' בדרוש א' אמרנו באריכות לפרש כי כונת הנביא הי' כמו אב המכה בנו ורואה אחד מאוהביו עובר לפניו ואומר לו תנה לי עצה מה לעשות בבני שמורד ופושע נגדי והאוהב באהבתו לאב ובנו חושב עצות בנפשו אם אומר הכהו או תנה אותו לבית האסורין יעשה כן אביו לכך אומר לו קח לך בן אחר משוק וזה גרשהו ואין לך עוד עסק בו וזה יודע כי לא יעשה האב כזאת וע"י כך ירחם עליו. ועפי"ז פירשתי ג"כ מאמר שבת לעתיד אומר הקב"ה לאברהם בניך חטאו ואומר ימחו על קדושת שמך וכו' ושם הארכתי

ב) ע"ב בגמ' לאחר שהוליד שני בנים ובת וכו' לכאורה קשה מיד אשר הוליד בן ובת שקיים פ"ו הי' לו לפרוש וי"ל ואין להאריך

ג) (שם) צדקת פרזונו וכו' בדרוש אחד לר"ה אמרנו בק"ק גלוגא רבתי לפרש זה בעת אשר היו חיל הצרפתים מתפשטים והולכים וכובשים מדינות ואמרתי זה הפי' כי אילו לא היו ישראל מפוזרים בכל המדינות כשיתרחש אשר אומה אחת אשר אין ישראל בארצם יכבשו מדינה אחרת ויראו ישראל ונמוסיהם מי יודע מה היו עושים אבל עתה הורגלו זה בכל העולם והארכתי בזה

ד) דף פח ע"א בתוס' ד"ה שה לבית וכו' עי' היטיב בנדרים שם דעיקר הוכחת הש"ס דאי ס"ד שה וכו' דאו' א"כ יהא מותר לשחוט על חברו שלא מדעתו שכן שוחט על בנו ובתי הקטנים אע"פ שאין בהם דעת ע"ש. וצריך להבין קצת אכתי אף אי שה וכו' ל"ד מ"מ הרי שוחט על עבדו כנענים. ולכאורה למ"ד נשים בראשון חובה ה"ה עבדים ואפ"ה שוחט עליהן שלא מדעתן [אך י"ל עבד שאני שהרי עכ"פ יש לו דעת רק שוחט עליו רבו ע"כ משא"כ קטן וק"ל] א"כ יהא מותר לשחוט גם על חברו שלא מדעתו וק"ל

חפשתי ברמב"ם ולא מצאתי זה מבואר אי שה לבית דאורייתא וכו' ועי' (פ"ב מהק"פ) ועי' מ"ל סוף ה' מאכלות אסורות בענין קטן אוכל נבילות שכ' דברי תוס' אלו צ"ע

ה) (שם) סוגיא דחציו עבד וכו' עי' רמב"ם (פ"ב