פתח הבית חלק א קיד

מצוים והוי עשה שאינה שוה בכל ואין דוחה ל"ת הארכנו בחי' לפסחים פ"ק ושאר מקומות

קטו) תוס' ד"ה ליתן בוקר שני וכו' כונת תוס' להקשות דילמא הוי גזה"כ וא"כ מנ"ל קדשים פסולים כגון שנטמאו או שיצאו וכו' דאסור לשורפן בי"ט או אפשר אף נותר מנ"ל דאסור לשרוף בי"ט דילמא דוקא נותר פסח הוי גזה"כ. ועי' שעה"מ (פט"ו מה' פ"ה) שם פילפל אם קדשים שנטמאו וכדומה אם צריכין שריפה ביום דוקא דילמא רק נותר ע"ש

עי' רשב"א בחי' לשבת שהקשה מאי פריך הש"ס ת"ל הא יכול לקיים שניהם שיכול לשרוף למחר ותי' דדוקא אם יכול לקיים מיד אמרינן הכי אבל לא להמתין עד למחר ע"ש. ולמסקנא באמת הטעם להנך תי' משום גזה"כ אף דבעלמא עשה דוחה ל"ת הכא שאני כיון שיכול להמתין עד למחר עי' תוס' ריש יבמות בשיטה דעלי' ע"ש

קטו) (שם) בגמ' אביי אמר א"ק עולת שבת וכו' לכאורה הא בעולת חול וכו' לא שייך שיכול להמתין עד למחר רק שהי' יכול לעשות אתמול. וצ"ל הש"ס מדמי להו אהדדי ובחי' ריש מכילתין הארכנו וגם בחי' למס' חגיגה ע"ש

קיז) בתוס' ד"ה ולא עולת חול וכו' כ' בחי' ליומא

קיח) דף פד ע"א ולא מילה שלא בזמנה וכו' מה דקשה לכאורה נימא מתוך שהותר חבלה לצורך אוכל נפש כ' ג"כ בחי' הנ"ל

קיט) תוס' ד"ה ולא מילה וכו' בחי' לחגיגה הארכנו. ודע דתוס' החליטו כאן דרבא ע"כ אית לי' די"ט הוי עשה ול"ת דאל"כ ל"ל ק"ו. ולכאורה י"ל דהוא סבר נשים אינן מוזהרות בעשה משום דהוי הז"ג דאין נשים מצות וכמו שהקשו תוס' בקידושין לענין שריפת קדשים דנשים יהי' מותרין לשרוף קדשים רק ע"ז הקשו שם האחרונים עי' פיז"ל שם ושעה"מ (פט"ו מה' פה"מ) בזה ובמ"א הארכנו ג"כ אם נשים עושין כן בשביל אנשים אם רשאין ג"כ לשרוף א"כ הקשו תוס' שפיר וגם אם עושין כן בשליחות אנשים א"כ הדר שליחו ש"א כמותו אך זה תלי' בענין אין שלד"ע ואין עת האסף פה. עכ"פ יש מקום לומר דרבא סבר י"ט הוי ל"ת לחוד ואפ"ה אי לאו ק"ו לא אתי עשה ודחי משום דאינה שוה בכל ומש"ה י"ל ג"כ דלא אמר ולא שריפת קדשים וכו' די"ל בשריפת קדשים הוי שוה בכל דלא הוי הז"ג כיון דס"ס צריך להמתין עד למחר ולא דמי לשאר מ"ע שהז"ג וכבר הארכנו בזה במ"א משא"כ מילה ודאי נשים פטורות דכתיב אותו ולא אותה וק"ל

קכ) ד"ה גידין שסופן להקשות וכו' לכאורה קשה הא חזינן דגידי צואר אף שאין ראוין לגמרי אפ"ה בעי הש"ס לעיל להוכיח דגידין דמתני' היינו גידי צואר והוי בשר לענין שריפה עי' תוס' לעיל ד"ה אי אמרת וכו' ומהרש"א שם. א"כ קשה טפי הוי לי' להש"ס לעיל לומר דאיירי בגידי שדרה דהוי טפי נותר מגידי צואר. וצ"ל דגידי שדרה אם נאמר דהוי נותר קשה ניכלינהו. כיון דראוין אבל גידי צואר י"ל שפיר דהוי נותר ואפ"ה אין ראוי כ"כ לאכול וק"ל. אך לפ"ז צ"ל לס"ד לעיל דגידי צואר הוי נותר א"כ ע"כ גידין הרכין שסופן להקשות ג"כ נימנין עליהן וק"ל. ודע דלפי' רש"י שפי' דאיירי בגידי צואר ע"כ צ"ל רב לעיל סבר כר"ל וק"ל

ודע דהרמב"ם (בפ"י מהק"פ) כ' דגידין שסופן להקשות אין נימנין עליהן ע"ש ומשמע אבל גידין הרכין הוי כמו בשר. רק צריך ביאור מדוע לא ביאר כלל הרמב"ם דגיד הנשה א"צ שריפה לעולם כדמוכח מש"ס דלעיל (פג:) דכיון שאסור לא הוי בכלל בשר. אך עי' ברמב"ם פ"י הנ"ל שכ' וכשמגיע לגיד מוציאו ומניחו עם שאר גידים משמע דבאמת א"צ שריפה וכן שאר גידים כונתו אותן שאין ראוי לאכילה או אף אם עתה ראוין לאכילה אפ"ה סופן להקשות א"צ שריפה ועי' רמב"ם (פ"ח מה' שחיטה) ובכ"מ שם ועי' צל"ח כאן. אכן כל זה הי' לו לרמב"ם לבאר בפירוש וק"ל

קכא) עוד קשה אמאי לא ביאר הרמב"ם בהך דר' יצחק לעיל (פג:) שני גידין הם וכו' דגיד הסמוך לבשר הואיל ואסור רק מדרבנן טעון שריפה וכן שמנו של גיד. וקצת יש מקום לומר דבאמת מצינו בכמה דוכתי איסורא דרבנן כדאו'. ועי' מ"ל שנסתפק בכהן טמא שאכל תרומה טמאה דרבנן אם חייב מיתה די"ל דמחוללת ועומדת הואיל וטמא מדרבנן עכ"פ. ע"ש בה' תרומות א"כ כאן ג"כ שמנו של נגד וכדומה גיד הנשה הסמוך לבשר כיון דעכ"פ אסור מדרבנן שוב אינו בכלל בשר להצריך שריפה מטעם נותר וזה תלוי בחילוק סוגיות וחד מנהון ר"פ יה"כ דפליגי אמוראי אם משחק בקוביא אינו בכלל שבועת העדות וכן ענין מקדש באיסורי הנאה דרבנן דלעיל פ"ק אמרינן אינה מקודשת ובקידושין (נג.) בחולין שנ"ב אמרינן שם דאי הוי דרבנן מקודשת. וא"כ ניחא דלדידן אף אסור מדרבנן לא הוי נותר ומתני' דתני גידין וכו' אתי כר"י ומשום ספק וק"ל

קכב) עוד נזכיר דלכאורה קשה בסוגיא לעיל (פג) בפי' המשנה לרמב"ם שכ' גידין היינו גידין האסורין באכילה וכו' וכבר הקשינו זה לעיל דהרי בש"ס מבואר דמה שאסור באכילה לא הוי בכלל נותר. וקצת י"ל אחרי שנבין לכאורה כיון דס"ס הוי עכ"פ קודש פסול ובעי שריפה ונהי דלא בעי שריפה מטעם נותר נבעי שריפה מטעם קודש פסול. ויראה אף דפסול בחולין ג"כ ס"ס כיון דהוקדש עכ"פ מיקרי קודש פסול ועי' לעיל גבי טמא. אך אפשר הש"ס דלעיל בעי לאוקמי מתני' אף כמ"ד אין בגידין בנ"ט א"כ י"ל אם אכל מגיד הנשה קודם זריקת דם אין חייב משום קודש. ואף דהשאג"א (סי' צ"ו) הנ"ל סובר דאם אין בגידין בנ"ט בלא"ה לא שייך כלל שיהי' נותר וכאשר רמזתי גם לעיל וכאשר הארכתי קצת בקונטרס השייך לענין תנור מקדש הנ"ל מ"מ אין מוכרח. וא"כ לדעת הרמב"ם שפסק האוכל גיה"נ של עולה חייב שתים עי' ס"פ גיה"נ וע"כ טעמו משום מיגו דחייב משום גיד חייב ג"כ משום עולה א"כ מיקרי שפיר קדשים ואין להאריך. כ' לזכרון בעלמא

קכג) (שם) בגמ' בשלמא מותיר בטהור וכו' מה דקשה הא עשה דנותר אינה שוה בכל דנשים פטורות וכאשר הארכנו לעיל וא"כ כמו בתמורה דאמרינן דלוקין על לאו דתמורה הואיל ועשה שאינו ש"ב דאינו בציבור א"כ כ"כ כאן כ' בזה בחי' למס' מכות בסוגיא דקיימו ולא קיימו וישבתי שם לשון הרמב"ם פח"י מה' פה"מ ע"ש

קכד) ע"ב בגמ' נייתי גומרתא וכו' קצת קשה דהרי משחשכה הוי יו"ט והוי הבערה שלא לצורך דהוי רק כמו מכשירין וי"ל ואין להאריך

עי' מהרש"א לעיל דף (פג.) בתוס' ד"ה בו וכו' הקשה לתוס' שם אמאי לא תי' הש"ס כאן ג"כ משום טרחה ע"ש וכבר כ' בחי' לסוגיות תנור מקדש דמאי הקשה מהרש"א הרי כאן איירי לענין למנות עליו ואם הוא רוצה להטריח בעצמו מי ימחה בידו וצ"ע

קכה) תוס' ד"ה ה"ג וכו' לפי הנראה מלשון רש"י הי' נראה דכיון דשנה עכ"פ רבי כאן בו בכשר וכו' א"כ חזינן בהא כר' יוסף עכ"פ דרבי סבר ג"כ הך דרשא בו בכשר וא"כ פסח הבא בטומאה אין בו משום שבירת עצם וק"ל

קכו) (שם) בגמ' אביי אמר משום פקע וכו' בחי' הנ"ל כ' כי קשה הא הוי דבר שאין מתכוין ואף אם נחוש שמא יעשה באופן דהוי פסיק רישא וכעין זה כ' תוס'